266
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בגשמיות של המשכן וכליו לעולם ועד45.
ה. דוקא "איש" או "נדיב לב" – כולל נשים
לפי זה ניתן להסביר הבדל נוסף בין שתי הפרשיות:
בפרשת תרומה, כאשר מדובר על התרומה הבאה בנדבה, נאמר "מאת כל איש אשר ידבנו לבו...", ובפשטות כוונת ביטוי זה הוא לאנשים בלבד46. ואילו בפרשתנו נאמר "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", ומשמעות הביטוי "נדיב לב" באופן סתמי היא הן אנשים והן נשים.
ובמיוחד כאשר הציווי "כל נדיב לבו..." נאמר ל"כל עדת בני ישראל", אשר הקהיל משה, ובכך נכללו לא רק האנשים, אלא אף הנשים, כדברי הרמב"ן בפסוק זה47,
וכמסופר בהמשך הפרשה, שבנדבת המשכן השתתפו למעשה לא רק האנשים, אלא אף הנשים48, ואדרבה "ויבואו האנשים על הנשים"49 – האנשים נטפלו לנשים50.
ואין מובן: מדוע אין מוזכר לפני כן, בפרשת תרומה, שגם הנשים נכללו בתרומה זו, השלישית?
ו. איש ואשה – משפיע ומקבל
ההסבר לכך הוא:
ידוע, שהמושגים איש ואשה רומזים לשתי הדרגות של "משפיע" ו"מקבל". ולכן מושווים הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל לאיש ואשה51, חתן וכלה.
וזהו ההסבר גם לכך שהתורה שבכתב נקראת "מוסר אביך", והתורה שבעל־פה נקראת "תורת אמך"52: ההבדל בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל־פה הוא, שהתורה שבכתב ניתנה לגמרי מלמעלה, זהו גילוי התורה מצד ה"משפיע". לעומת זאת, גילוי53 התורה
הערות
- 45.
- 46. ראה ריטב"א קידושין לו, א. וראה אוה"ח ר"פ תרומה ד"ה ויקחו לי, דמדייק "אל בני ישראל – בנ"י ולא בנות ישראל". אבל ראה שם ד"ה מאת כל איש.
- 47. ריש פרשתנו. וראה לקמן סעיף ח.
- 48. וממקדש המדבר למדים החיוב לדורות ד"הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב. וראה כס"מ שם. וראה צפע"נ (המלוקט) לרמב"ם שם. לקו"ש חי"א ע' 109 הערה 7. חט"ז [המתורגם] ע' 487).
- 49. לה, כב.
- 50. רמב"ן עה"ת. וראה גם ראב"ע בפירוש הקצר כאן. רבינו בחיי. מדרש הגדול. אבל בפרש"י "עם הנשים וסמוכין עליהן". וראה ספורנו, פנים יפות. ועוד. ואכ"מ.
- 51. ראה פרש"י ריש שה"ש. "וכל שיר השירים משל הוא לענין זה" (רמב"ם הל' תשובה פ"י סה"ג).
- 52. משלי א, ח. אגה"ק סכ"ט (קנא, א) בשם הזוהר. תו"א פרשתנו פח, רע"ג. לקו"ת שמע"צ פה, ב (וראה הנסמן במראי מקומות לשם – בהוצאת קה"ת תשד"מ ושלאח"ז – קה, א). ועוד.
- 53. אף שג"ז ניתן בסיני, "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו" (רמב"ם בריש הקדמתו לספר היד – השיעור דש"ק זה (שנת תשמ"ו – ע"פ החלוקה דג' פרקים ליום). וראה לקמן הערה 90).
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:י״ב - הטקסט מספריא
אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין ואין בנין ב"ה דוחה יום טוב.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לא ‹ ויקהל ‹ שיחה ב ‹ 209 לקו"ש חכ"ו ע' 266
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

