265
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אצל ישראל היה הרצון "בשמחה34 ובלב שלם" כלפי הקדוש־ברוך־הוא.
ד. התרומה מתוך נדיבות הלב הביאה להשראת השכינה במשכן
הענין שהוזכר לעיל, נדיבות הלב של ישראל למלאכת המשכן, שלא לפי הציווי מלמעלה, אינה קשורה רק לכפרה על חטא העגל, אלא גם ובעיקר לעצם השראת השכינה במשכן – בתוך בני ישראל:
מבואר במספר מקומות35, שלמרות שישראל ראו במתן תורה ענינים נעלים עד מאד – "וירד ה' על הר סיני"36, "אתם ראיתם..."37 – והם נתעלו מאד עד כדי כך שפסקה זוהמתן38, בכל זאת הם נכשלו לאחר מכן בחטא העגל39 ולכאורה, כיצד ייתכן הדבר? – כי הגילוי במתן תורה היה מלמעלה40, כלומר, ההזדככות וההתרוממות של ישראל לא היתה אז מצד עצמם, אלא מלמעלה, מצד הקדוש־ברוך־הוא, כדברי המדרש41 "העליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל, שנאמר וירד...".
וכיון שהתעלות זו לא היתה כתוצאה מהכנתם ועבודתם העצמית של ישראל, לכן היתה קיימת לאחר גילוי זה של מתן תורה האפשרות של ירידה, עד כדי הכשלון בחטא העגל.
בדומה לקדושת הר סיני בפשטות, שבזמן מתן תורה, כאשר "ירד ה' .. על הר סיני"42, היתה בגשמיות של הר סיני קדושה נעלית כל כך, עד אשר "כל הנוגע בהר מות יומת"43. אך מיד לאחר מכן, "במשוך היובל" – שזהו הסימן ל"סילוק שכינה" – הרי "המה יעלו בהר"44, הר סיני הפך שוב למציאות של חולין לחלוטין45.
ופעולתם של ישראל מצד עצמם, שעל ידי כך הם נעשים כלים ראויים לקבלת אור הקדושה בקביעות, התבטאה בנתינת התרומה ב"שמחה ולב שלם" – על ידי נתינת הזהב הכסף והנחושת שלהם למשכן, שלא מפני הציווי מלמעלה אלא מפני נדיבות לבם, שרתה בתוכם השכינה באופן קבוע, וחדרה אף לגשמיות הגוף והעולם, שהקדושה נקבעה לתמיד גם
הערות
- 34. ראה בהנסמן בהערה 29. ש"ך עה"ת פרשתנו עה"פ.
- 35. ראה ד"ה וירד ה' תרמ"ג בסופו. לקו"ש חי"א ע' 10. ועוד.
- 36. יתרו יט, כ.
- 37. שם כ, כ.
- 38. שבת קמו, רע"א. וש"נ. מקומות שבהערה הבאה. ועוד.
- 39. וחזרה זוהמתן (זח"א נב, ב. קכו, ב. ח"ג קצג, סע"ב) אף שלא חזרה כמו שהי' לפנ"ז (ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 168 הערה 52. וש"נ).
- 40. לקו"ת ראה כח, ב. ועוד – ראה בהנסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 84 הערה 22.
- 41. שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.
- 42. יתרו יט, יא.
- 43. שם, יב.
- 44. שם, יג ובפרש"י.
- 45. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א שם (ע' 168 ואילך).
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.