336
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב' ענינים: איש לרעהו אף שאינו אביון ואין חסרון, סוכ"ע, מדי. ומתנות לאביונים, ממכ"ע, פרס, פרוס לרעב (הוס' לתו"א ד"ה להבין ססלד).
9.73 . . . ומענין ימי הפורים:
ידוע אשר שמחת : פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאורייתא: ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם: גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו: ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,
והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות -- ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.
ביחד עם זה הנה ימי* הפורים הם ימי משתה ושמחה* התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור עפ ההשתלשלות.
גם מותרים הם בעשיית מלאכה*. היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה -- גם אז הוא
הערות
- 1. וכתבתי כהנ"ל בחפזה .. . (ממכתב י*ב אדר שני תש")
- 1. תורה אור מגלת אסתר ד"ה חייב אעש לבסומי (השני).
- 2. גם בזמן הזה -- רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז יח. חעוך מצוה תפ"ח. שו"ע רבנו סתקכ"ט ס"ו. ועוד. והאריך בזה בשאג"א סי' סה (ודלא כתוד"ה עשה מו"ק ידו ב). ועיינ'ייכ בשדי חמד דברי חכמים סי" פד.
- 4. בהלכות יו"ט פ"ו ה"כ שם הכ"א, וראה שו"ע רבנו הזקן סו"ס תקכ"ט שהעתיק לשון הרמב"ם, והוסיף בסופו: אלא כולם יהיו קדושים (בפשטות -- בכדי לסיים בדבר טוב) והוא ע"פ הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ד) ויק"ר (פכ*ד, ו) דהפורש מן העריות (עבירה -- שבשו"ע שם) נקרא קדוש.
- 64. הוספות לתו"א מג"א ד"ה ויקח המן פ"ח.
- 6. אם יש חיוב לאכול פת כפורים -- ראה הדעות בזה במג"א סתרצ"ה סק"ט ובבאה"ט שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי או"ח (לבעהמח"ס מנח"א) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכ"י סתרצ"ה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבנו הזקן בשו"ע שלו סקפ"ז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בבהמ"ז אם שכח ועל הנסים. אבל צע"ק ממש"כ שם סקפ"ח ס"י: ושמחת . . ואין . . שמחה בלא אכילת לחם כו עיייש. ואכמ"ל.
- 7. אם מחוייב לאכול בשר: ברמב"ם הל' מגלה פ"ב הט"ו : כיצד חובת סעוךה זו שיאכל בשר כו'. -- אבל לא הובאו דבריו בפוסקים. וכבר העיר ע"ז כנימוקי או'"ח שםי
- 66. הביאור ע"פ דא"ח ראה תו"א מג"א ד"ה חייב אינש הנ"ל. דיה ברוך שעשה נסים (קונטרס חנוכה ה'תשי"א).
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו׳:י״ז - הטקסט מספריא
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו.
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו׳:כ׳ - הטקסט מספריא
כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה. שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. הא למדת שהעבודה בשמחה. ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ב׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ה ‹ א'תנד לקו"ש חי"א ע' 336
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 321 לקו"ש חי"א ע' 336
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

