שיחה יב

320שיחה יב

ב) נשמודר בקה"ק ומוצא עשר אמות לכל רוח, במוחש, ויודע שאם אח"כ ימדוד הארון ימצא אמתים וחצי כו', היינו שרואה במוחש בארון למעלה מן המקום, אף שיודע שהוא ענין של מקום. מזה דוגמא איך שמקום עצמו אינו במציאות, יחו"ע (ראה קונטרס עץ החיים פ"ו וקיצורו).

ג) כשתופס שני הענינים. דמדידת הארון ומדידת עשר אמות לכל רוח, בבת אחת. היינו שמציאות שתי המדידות הן באופן ותוקף שווה אצלו.

-- (וזה אין לומר בענין דהראה לאדה"ר הג"ל, כי ראית דור דור ודורשיו היתה בעין השכל, וכח הציור, היינו עין רוחני, ואינו דומה אופן והתאמתות מציאות זמן דדור דור אצל אדה"ר בעת ראייתו, לאופן והתאמתות מציאות זמן שהייתה הראי' אצלו, במובן). וחהו ראי' מכרעת כי הוא נמנע הנמנעות, נתפס ואינו נתפס בב"'א, דאין לנמנעות טבע קיים למעלה (ועיין פתח השער לאמרי בינה פ"). ולכן הי' זה דוקא בארון, ולכן אין אופן זה בדוגמא דהראה לאדהיר.

ותנה באיזהו מדרושי דא"ח מובאים ב' מאופנים הנ"ל ביחד מבלי להורות על ההבדל שביניהם (לדוגמא ד'ה וטהר לבנו -- שחוהמ"ס, וד"ה ביום השמע"צ -- שמח"ת עזר"ת). והטעם מובן, מפני דבמאמר זה לא נחית לפרטי הענין. כ"א להסברתו בכלל (ובזה סרה ג"כ הסתירה, לכאורה. בין דיה את ה' האמרת תרע"ח לד"ה וטהר הנ"ל בהדוגמא לגבול ובלייג בב"א).

ת צ'וה

. . . לשאלתו ע"ד הצבעים בציור א"ב וכו' -- יעשו כפי שמועיל יותר בנוגע להתענינות התל' שי"

שהרי בימי הבינים נדפסו כמה ס' -- מהם ר"ח -- שכל גליון הי' בצבע אחר (ליופי).

והרוצה אך ורק בשחור בכדי שיזכיר סת"ם וכיו"ב (וראה שהש"ר הפ שחורות כעורב. גליון מהרש"א לשו"ע יו"ד ר"ס רע'א) -- הנה אדרבה אותיות נפרדות מצינו באבני צבעונים חושן ואפוד. וראה יומא לז, א.