שיחה יא

314שיחה יא

ובברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור

תרומה

ב"ה, יום ד' פ' תרומה. ה'תשל"יד ברוקלין, ב.י. לכל המשתתפות בכנס ארצי של נשי ובנות חב"ד בארצנו הקי תוב"ב על ידי משיח צדקנו ה' עליהן תחיינה ברכה ושלום ! בנועם נתקבלה הידיעה על דבר הכנס, ויהי רצון שיהי' בהצלחה רבה בכל עניניו ופרטיו.

315ידוע פתגם רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע. אשר יהודי צריך לחיות ברוח הזמן -- כלומר הזמן האמתי שעל פי תורתנו תורת אמת, וביתר דיוק -- ברוח פרשת השבוע וההוראות שבה, הוראות נצחיות לכל דור ולכל מקום.

ובעמדנו ערב פ' ויקחו לי תרומה, וגם הכנס מתקיים בסמיכות לת, ידוע פירוש ענין ,תרומה", כפשוטו -- הפרשה ונדבה לענין של תורה ומצוה וצדקה, ובנידון הפרשה -- נתינה לצרכי המשכן וכליו. ובפנימיות יותר, תרומה מלשון ,הרמה", ושני הפירושים עולים בקנה אחד, שעל ידי נתינה לענין של תורה וצדקה הרי מרימים את הזהב ואת הכסף וכו' מחומריותם ומגשמיותם ומעלים אותם לגבוה, למדרגת רוחניות וקדושה. ועל פי פתגם הידוע של רבנו הזקן אשר השי*ת נותן ליהודי גשמיות והיהודי עושה מגשמיות רוחניות.

והנה עשית המשכן וכליו הי' המפעל והמבצע הציבורי הראשון שאחר מתן תורה וקבלת הלוחות השניות, והתורה מספרת ?נו שהנשים נזדרזו והקדימו נדבותיהן וביתר מסירה ונתינה אפילו מהאנשים, וכלשון הכתוב שהעיד על זה: ויבואו האנשים על הנשים (אחר הנשים שהקדימו להם).

וההוראה בזה ברורה, אשר בכל ענין הנוגע לכל עמנו בני ישראל, ובכל פעולה גדולה ומצוה רבתי, ניתגו לנשי ובנות ישראל כוחות ואפשריות מיוחדות, לא רק להשתתף בהם, אלא גם להיות מהזריזים לדבר מצוה ודוגמא ומופת לרבים.

ובימינו אלה אין לך מצוה גדולה יותר הנוגעת לכל קיום עם ישראל כהחזקת והפצת היהדות, ובפרט -- ביסוס חיי המשפחה על יסודות התורה והמצוה, קירוב בני ובנות ישראל לאביהם שבשמים להכשירם להיות משכן לו ית', וכלשון הכתוב ושכנתי בתוכם -- בתוך כל אחד ואחת מהם. שכל זה הוא ג"כ צדקה ברוחניות. וכמדובר כמה פעמים, תפקיד וזכות מיוחדים בזה לנשי ובנות ישראל לעשות ולפעול גדולות ונצורות ולהיות דוגמא חי' ומופת לרבים.

ויהי רצון שהכנס יהי' בהצלחה מרובה בכל הענינים, ומעשה וא העיקר, שההתעוררות וההחלטות יצאו לפועל ממש, ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיהן, והרי הן הם גם הצנורות והכלים לברכות ה' להן ולבני ביתן שיחיו בכל המצטרך:

בברכה לבשורות טובות 316(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

317המחכה לבשורות טובות ומברך כל אחת ואחת עם בני ביתה שיחיו בגשמיות וברוחניות

₪73

. . . וגודל הענין דאמירת תהילים ולימוד שיעורי תורה בבית הכנסת בודאי אין דורש אריכות, שהרי מבואר הוא בכל מקום בספרנו הק' ובביאור היטב במכתבי ושיחות הק' של כ"ק רבותינו נשיאינו נשיאי ישראל.

ולא באתי אלא לזירוז ולהעדפה ע"פ מאמר חז'ל אין מזרזין אלא למזורזין : זירוז בהשתדלות להרבות משתתפים בשיעורי לימוד בתורה. בנגלה דתורה ובפנימיות התורה. שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות. וכן -- לכלול כַל מתפללי בית הכנסת באמירת תהילים.

אמירת תהילים בכל יום בבקר לאחרי תפלת היום -- כפי שנחלק התהילים לימי החודש -- ובשבת קודש מברכין החדש קודם התפלה, סיום כל חמשה ספרי תהלים, שהם מכוונים לחמשה חומשי תורה.

ויש לקשר האמור גם בפרשת שבוע זו. פרשת תרומה לה', לבנין המשכן והמקדש דאיקרי משכן אשר ענינם -- כדרז"ל -- מקום תפלה ועד אשר כל התפלות מכוונות לקדש הקדשים: מקום הארון -- הוא ענין למוד התורה,

וספר התהילים הרי זה התפלה שבתורה > +

(ממכתב כ*ו שבם תשכ"ד)

תורה בבית הכנסת : ברכות ח, א.

במכתבי ושיחות : ראה קובץ מכתבים תהילים.

שהם מכוונים : כנקבע בה,יהי רצון" שלאחרי אמירת תהילים. וראה קידושין ל', סע"א. ד"יה לפיכך נקראו, תרצ"טי

כל התפלות מכונות לקדש הקדשים: שו"ע או"ח רסצ"די

הארון . . לימוד התורה : ראה שהש"ר פ"ה ט"ז: על שני לוחות אבנים > . כתובים בין כל דיבור ודיבור פרשיותי' ודקדוקי' של תורה.

התפלה שבתורה : ראה ברכות ג, ב. פסחים קי"ז, א

בַ"'/.9 \ . . במענה להשאלה -- בקשת ביאור בענין שכינה, המוזכר רבות פעמים בדברי חכמינו זַ"ל.

ומבואר הדבר באר היטב במיוחד בספרי חסידות ומאמרי חסידות ובכמה מקומות -- ימצאם ע"י מפתח הענינים הנדפס בסוף ספר התניא, ספר תורה אור לקוטי תורה ועוד.

318ובכ"ז -- עכ"פ בקצרה אבוא בהענין גם בזה, אף כי כמובן לא באופן ממצה כלל וכלל, כי קצרה היריעה וכו':

כיון אשר השי"ת הוא תכלית השלימות ומושלל כל הגבלות וגדרים מובן, אשר, בסגנון רבינו הזקן, לא זהו עיקר האלקות שהוא בורא עולמות, וביחד עם זה, בסגנון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שלו, הוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכל הנמצאים צריכים לו מובן ג'כ -- שכשם שא"א להנברא להשיג ענין התהוות יש מאין. כמו כן (וזהו הענין ממש -- ד)אי אפשר לנברא להשיג את האלקות, אפילו כמו שהאלקות הוא בורא עולם וממציא כל גברא.

ובסגנון חוקרי גדולי ישראל, אילו ידעתיו הייתיה.

ואף שמבחין ומבין שאין הדבר עושה א"ע, ומוכרח לומר שהיש הנברא יש לו מקור המהווה אותו, הרי הבנה האמורה היא רק הכרח .על מציאות הבורא,. אבל לא הבנה באלקות אפילו מצד זה שחוא בורא.

לשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו, כולל שלא רק צריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים צריכים לו (אלא שע"פ תורת החסידות -- ודלא כבמו"נ -- הפרטים גם מושגחים, שגם פרט הכי קטן הוא בהשגח"פ מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי פרטים של הבריאה והנבראים). ועלה ברצון העליון אשר יהיו בהשגחת ובהמשכת אלקות למטה -- גם עגינים שיהי לשכל האדם השגה בהם.

ובסגנון נעים זמירות ישראל, כי אראה -- שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ועד שנכללת בזה הוראה בעבודת האדם לקונו; שאו מרום עיניכם -- וראו מי ברא אלה (וכמבואר בארוכה במאמר רביה"ז על כתוב האמור, שהוא גם הקדמה ויסוד לספר החקירה של נכדו מ"מ אדמו"ר הצמח צדק

ואלו הענינים של המשכת אלקות שהם מתלבשים בעולם למטה ועד לאופן שנגלה גם לנברא, זוהי הבחינה הקרוי' בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת.

ובזה ענין עיקרי, אשר אין לחלק ח"ו למעלה לפרט ופרט, (ורק מצד המתבונן והנברא -- שיש ענין שמבינו, ויש ענין שאינו מבינו), אבל לאמיתתו של דבר, אין כאן ענינים. ל' רבים, כי אם מציאות -- אחת שהוא בתכלית הפשיטות.

ומכש"כ וק"ו, ומה בנוגע לנשמת האדם, אין לחלקה לרמ"ח חלקים או לשס"ה חלקים או לתרי"ג חלקים, ובכ"ז עין הרואה מבדילה בין החיות אשר ברגל לגבי החיות אשר במוח שבראש, אף שבשניהם הוא ענין אחד -- הנשמה המחי' את הגוף. עאכו"כ ועד להבדיל הבדלות אין קץ. שכן הוא בנוגע ללמעלה, ולכן בהאמור ששכינה שרוי' בביהמ"ק, אין הפירוש ח"ו דרק ענין השכינה, כ"א להדגיש אשר שם האלקות באופן דשוכן ומתלבש ועד שנראה 319גם לעיני בשר, שמקום ארון אינו מן המדה. ועשר ניסים שהיו בביהמ"ק וכו וכו'.

כאמור לעיל, הנ"ל -- רק פרט אחד בביאור ענין שכינה, ורבים הרבה ישנם יותר וגם בפרט זה ביאורים רבים יותר נמצאים בכמה ספרי חסידות ומאמרי חסידות.

התקווה שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות בכ"י ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה/

(ממכתב ניסן תשכ"ד)

במענה על השאלות ששאל:

שאלה: הסתירה להבנת ענין האחדות מענין מציאות העולמות - לכאורה יש להסירה, להסבירה ולבארה, שהוא ע"ד כמו שבבית המקדש ה" מקום ולמעלה מן המקום ביחד, דמקום ארון אינו מן המדה.

מענה: ויש להקדים תחלה שתים: א) הא דמקום ארון אינו מן המדה -- אינו ענין של הסברה וביאור, אלא רק דוגמא וראי' לאפשריות הדבר דשני הפכים בבת אחת.

ב) גם בתור דוגמא, אין הענין דמקום ארון אמה"מ עולה יפה כאן, כפי שמציע הדברים בשאלתו. כי רשאים אנו לומר: יש מקום במציאות, יש למעלה מן המקום במציאות, ישנם שניהם בב"א במציאות. ואדרבה עי"ז חזוק הוא באמונה האמיתית, כי מכאן ראי' שלמעלה הוא נמנע הנמנעות, וכדלקמן. אבל סתירה היא באמונה לומר: ישנם עולמות במציאות, אחדות ה' במציאות כו' -- קודם שמבארים שמציאות העולמות אינה ענין של שניות ח"ו (או עכ"פ מודיעים שכן הוא אף שא"א לבארו בשכל). ולאחרי הביאור בזה (כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה, באה רק ע"י צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות וכיו"ב) שוב אין כאן שני הפכים, ואין צורך בדוגמא דמקום ארון ולמעלה מן המקום בב"א.

והנה בכ"מ בדא"ח מביאין ראי' מהא דמקום ארון אינו מה"מ (וגם מענין דזמן ולמעלה מן הזמן ביחד -- כשהראה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו'):

כי שלשה אופנים ישנם בענין זה, והם ע"ד ענין ד"ת וד"ע ושלמעלה משניהם :

320ב) נשמודר בקה"ק ומוצא עשר אמות לכל רוח, במוחש, ויודע שאם אח"כ ימדוד הארון ימצא אמתים וחצי כו', היינו שרואה במוחש בארון למעלה מן המקום, אף שיודע שהוא ענין של מקום. מזה דוגמא איך שמקום עצמו אינו במציאות, יחו"ע (ראה קונטרס עץ החיים פ"ו וקיצורו).

ג) כשתופס שני הענינים. דמדידת הארון ומדידת עשר אמות לכל רוח, בבת אחת. היינו שמציאות שתי המדידות הן באופן ותוקף שווה אצלו.

-- (וזה אין לומר בענין דהראה לאדה"ר הג"ל, כי ראית דור דור ודורשיו היתה בעין השכל, וכח הציור, היינו עין רוחני, ואינו דומה אופן והתאמתות מציאות זמן דדור דור אצל אדה"ר בעת ראייתו, לאופן והתאמתות מציאות זמן שהייתה הראי' אצלו, במובן). וחהו ראי' מכרעת כי הוא נמנע הנמנעות, נתפס ואינו נתפס בב"'א, דאין לנמנעות טבע קיים למעלה (ועיין פתח השער לאמרי בינה פ"). ולכן הי' זה דוקא בארון, ולכן אין אופן זה בדוגמא דהראה לאדהיר.

ותנה באיזהו מדרושי דא"ח מובאים ב' מאופנים הנ"ל ביחד מבלי להורות על ההבדל שביניהם (לדוגמא ד'ה וטהר לבנו -- שחוהמ"ס, וד"ה ביום השמע"צ -- שמח"ת עזר"ת). והטעם מובן, מפני דבמאמר זה לא נחית לפרטי הענין. כ"א להסברתו בכלל (ובזה סרה ג"כ הסתירה, לכאורה. בין דיה את ה' האמרת תרע"ח לד"ה וטהר הנ"ל בהדוגמא לגבול ובלייג בב"א).

ת צ'וה

. . . לשאלתו ע"ד הצבעים בציור א"ב וכו' -- יעשו כפי שמועיל יותר בנוגע להתענינות התל' שי"

שהרי בימי הבינים נדפסו כמה ס' -- מהם ר"ח -- שכל גליון הי' בצבע אחר (ליופי).

והרוצה אך ורק בשחור בכדי שיזכיר סת"ם וכיו"ב (וראה שהש"ר הפ שחורות כעורב. גליון מהרש"א לשו"ע יו"ד ר"ס רע'א) -- הנה אדרבה אותיות נפרדות מצינו באבני צבעונים חושן ואפוד. וראה יומא לז, א.