שיחה ב

184שיחה ב

נצבים

א. הקב"ה מברך חודש תשרי

אדמו"ר הזקן אמר, ששמע מרבו המגיד ממזריטש בשמו של הבעל־שם־טוב² את הטעם לכך שאין אומרים את ברכת חודש תשרי בשבת שלפני חודש זה, כפי שאומרים בשבת שלפני כל שאר החדשים¹, ואלה דבריו:

"החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכוח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה".

וממשיך הבעל־שם־טוב בדבריו מהי ברכתו של הקב"ה ב"שבת מברכים"

ב של חודש תשרי":

"כתיב אתם נצבים היום, דהיום קאי על ראש השנה³ שהוא יום הדין, וכמו שכתוב⁴ "ויהי היום..." ותרגם "והוה

ב יום דינא רבא", "ואתם נצבים" – קיימים ועומדים⁵, והיינו שזוכים בדין, ובשבת שלפני ראש השנה, שהוא השבת האחרון דחודש אלול קורין אז פרשת אתם נצבים⁶, דזהו ברכתו של הקדוש־ברוך־הוא, בשבת מברכים חודש השביעי שהוא המושבע והמשביע⁷ ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".

ב. הברכה "נמשכת" ע"י ישראל

מכך מובן, שגם חודש תשרי, שאמנם, "הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו", אך גם ברכה זו "נמשכת" על ידי ישראל⁸, באמצעות קריאתם בתורה

"שבת מברכים חודש השביעי" את פרשת אתם נצבים.

אך ההבדל הוא, שבחדשים האחרים באה הברכה בעצמה מישראל, שהם אומרים ומברכים "יחדשהו הקדוש־ברוך־הוא... לחיים ולשלום, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה...", ואילו בחודש תשרי, הברכה עצמה היא ברכתו של הקדוש־ברוך־הוא, אך כדי 185שברכתו של הקדוש־ברוך־הוא תרד ותהיה "נמשכת" למטה⁹, יש צורך בקריאת פרשת אתם נצבים על ידי ישראל.

ג. תשרי היה החודש " הראשון

כדי להבין מדוע יש צורך גם בחודש תשרי בעבודתם של ישראל, למרות ש"הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו", יש לבאר תחילה את דבריו של הבעל־שם־טוב "החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה...". שהרי, לכאורה: הביטוי "ראשון... לחדשי השנה" נאמר בתורה¹⁰ על חודש ניסן, ואילו חודש תשרי הוא "החודש השביעי" (כפי שמציין כאן הבעל־שם־טוב בעצמו), ומדוע, אפוא, הוא אומר "(החודש השביעי) שהוא החודש הראשון לחדשי השנה"?

בפשטות אפשר לומר, שבביטוי "הראשון לחדשי השנה" אין הכוונה להדגיש את "לחדשי השנה", אלא את המלה "השנה"¹¹, שלגביה אכן תשרי הוא הראשון, כנאמר במשנה¹² "באחד בתשרי ראש השנה לשנים", וגם בלשון הפסוק¹³ נקרא תשרי "ראשית השנה".

והבעל־שם־טוב מציין כאן שתשרי הוא "הראשון לחדשי השנה", כי בכך הוא מסביר מדוע את חודש תשרי

הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו": כיון שהוא "החודש הראשון לחדשי השנה", לפיכך הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברך את החודש הראשון, ובכוח זה מברכים ישראל את כל החדשים הבאים.

אך אין די בכך: כיון שמדובר כאן על ברכת החודש, אין חשיבות ל"ראש השנה לשנים", אלא חשוב כאן "ראש השנה לחדשים", וכיון ש"באחד בניסן ראש השנה לחדשים"¹⁴, לכן אם הקדוש־ברוך־הוא צריך לברך את החודש הראשון, ובכוח זה מברכים ישראל את החדשים הבאים, צריך הקדוש־ברוך־הוא לברך את חודש ניסן¹⁵?

מכך מובן, שהבעל־שם־טוב אכן מתכוון להדגיש את "ראשון לחדשי השנה", ש"הקב"ה בעצמו מברכו" דוקא את חודש תשרי, מפני שהוא היה

הראשון לחדשי השנה", כנאמר 186בתרגום יונתן¹⁶, שלפני ציווי הקב"ה "החודש הזה לכם", היה חודש תשרי "ירחא קדמאה".

אך אין מובן: הרי עתה חודש ניסן הוא "הראשון לחדשי השנה", ותשרי הוא השביעי, ומדוע תהיה ההתחלה ונתינת הכוח לברכת החדשים בחודש תשרי, מפני שהוא היה בעבר "ירחא קדמאה"?

ד. תשרי – אתערותא דלתתא

ההבדל בין חודש ניסן לבין חודש תשרי הוא, שניסן הוא זמן של אתערותא דלעילא (=התעוררות מלמעלה), ותשרי הוא זמן של אתערותא דלתתא¹⁷ (=התעוררות מלמטה).

לפי זה קשה עוד יותר מדוע החודש אשר "הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו" הוא דוקא תשרי ולא ניסן. שהרי, לכאורה: הענין ש"הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו" הוא אתערותא דלעילא, והוא קשור ומתאים יותר לחודש ניסן. ומדוע אפוא, החודש ל שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברך הוא דוקא תשרי, שמהותו היא אתערותא דלתתא?

ה. אתערותא דלעילא מדרגת "בכסא"

דבריו אלו של הבעל־שם־טוב, שאין אומרים את ברכת חודש תשרי מפני שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו, נרמזים, ככל הענינים של פנימיות התורה, גם בנגלה שבתורה:

על פי תורת הנגלה, הסיבה לכך שאין אומרים את ברכת חודש תשרי היא: "דכתיב¹⁸ בכסא ליום חגנו"¹⁹.

ולכאורה, אין מובן: אילו היה ראש חודש תשרי שונה מכל ראשי החדשים בעצם הענין של ראש חודש, שבכל החדשים האחרים היה ראש החודש בגלוי, ורק ראש חודש תשרי היה מכוסה, היה מקום לומר, שכיון שראש חודש תשרי הוא "בכסא", לכן אין מגלים אותו על ידי ברכת החודש בשבת שלפניו;

אך כיון שלכאורה אין קיים הבדל זה בין ר"ח תשרי לבין שאר ראשי החדשים, שהרי בכל ר"ח "החודש מתכסה", והמלה (והחידוש) "בכסא", שבפסוק (העוסק בר"ח תשרי), מתייחס

"יום חגנו" – לחג החל ביום הראשון של תשרי, כנאמר בגמרא²⁰ "חג שהחודש מתכסה בו". ואם כך, מדוע נאמר שאין מברכים ברכת החודש, מפני שהחג – ראש השנה חל ביום

שהחודש מתכסה בו"?

187ההסבר לכך הוא, שבסיבה "דכתיב בכסא ליום חגנו" נרמזים דבריו אלו של הבעל־שם־טוב: "ליום חגנו" נמשך מ"בכסא".

ה"המשכה" מלמעלה הבאה על ידי אתערותא דלתתא נובעת ממקום שאליו אין עבודת הנבראים יכולה להגיע. אך כאשר "הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברך" – אתערותא דלעילא מצד עצמה, הנעלית מאתערותא דלעילא שבאמצעות אתערותא דלתתא – אז ההשפעה היא מדרגת "בכסא", סתימא דכל סתימין.

ו. ישראל מקדשים חדשים בכוחו של הקב"ה

בדברי הבעל־שם־טוב שהוזכרו לעיל יש, בנוסף לסיבה לכך שישראל אינם מברכים את חודש תשרי כי "הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו", ענין נוסף,

שברכתם של ישראל את אחד עשר החדשים האחרים נובעת מכוח ברכת הקדוש־ברוך־הוא את חודש תשרי, וגם זה נרמז בנגלה שבתורה:

נאמר בפסיקתא²¹: "עד שלא יצאו ישראל ממצרים, היה הקדוש־ברוך־הוא יושב ומחשב חשבונות... ומחדש את החדשים, כיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להם... מכאן ואילך הרי הם מסורין לכם".

מהמלים "מסרן" ו"מסורין" מובן, שהציווי של הקב"ה לישראל, בצאתם ממצרים, שהם יחדשו ויקדשו את החדשים, אינו ענין חדש, אלא הוא מסר להם את אשר "היה הקב"ה מחדש את החדשים". כלומר, כוחם של ישראל לקדש את החדשים נובע מכך שהקב"ה קידשם לפני כן.

מכך מובן, שכך הוא גם לגבי ברכת החודש בשבת שלפניו, שכוחם של ישראל לברך את החדשים נובע מכך שבתחילה, בחודש הראשון של כל שנה, מברך הקב"ה את החודש.

ז. ברכת החודש קשורה לקידוש החודש

לכאורה, יש לשאול על כך: נאמר על ברכת החודש, ש"אין זה קידוש בית דין, אלא שמודיעים להעולם מתי ראש חודש"¹⁹. יותר מכך נאמר²², שברכת החודש אינה אפילו זכר לקידוש החודש. ואם כך, כיצד אפשר להוכיח מן הנאמר בפסיקתא על קידוש החודש (שכוחם של ישראל לקדש חדשים נובע מכך שהקב"ה קידשם לפני כן), שכך הוא גם לגבי ברכת החודש?

אך מכך שתקנו את ברכת החודש לאחר²³ שהתבטל קידוש החודש ובקשר 188לכך, מובן, שברכת החודש אכן קשורה לקידוש החודש.

כלומר, בזמן שהיו בית דין מקדשים את החודש, הרי בכך שבית דין אמרו²⁴ "מקודש", והעם השיב "מקודש מקודש"²⁵, נכללה גם הברכה²⁶, ולאחר שבטל קידוש החודש, תקנו לקיים לפחות את ברכת החודש.

גם הקשר של ברכת החודש לקידוש החודש ישנו בתורת הנגלה: (א) לפי מספר מנהגים "מבקשין רחמים על החכמים בהכרזת ראש חודש... מפני שהן היו מקדשין החודש"²⁷. (ב) "נהגו לעמוד בשעת אמירת ראש חודש ביום פלוני, דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד"¹⁹.

ח. היום הראשון של ראש השנה מקודש מלמעלה

לפי האמור לעיל, שברכת החודש קשורה לקידוש החודש, יש רמז נוסף בנגלה לכך שאת חודש תשרי "הקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברכו":

לגבי כל שאר ראשי החדשים, חוץ מר"ה, יש דעות הסוברות²⁸, שאף כאשר החודש הקודם היה מלא, חגגו ראש חודש יום אחד בלבד, יום השלשים ואחד, בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי הראיה. אף לפי הדעות, שבמקרה כזה היו שני ימי ראש חודש²⁹, הרי, לפי מספר שיטות³⁰, היום הראשון של ראש חודש, יום השלושים, נחגג רק מפני הספק – שמא יגיעו עדים, ואז יקדשו יום זה, יום השלשים.

לעומת זאת בראש השנה, אף לאחר המנחה של יום שלשים באלול, שאז כבר ידוע בודאות, שלא יקדשו את יום השלושים, קובעת ההלכה, ש"נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש"³¹, 189ויותר מכך, שני הימים הם "קדושה אחת"³².

וכשם שלגבי קידוש החודש רואים הבדל זה, שרק בראש השנה, אף כאשר – בית הדין לא קידש את יום השלושים, בכל זאת "נוהגין אותו היום קודש", כי "מן הדין היה הוא ראוי להיות יום טוב מן התורה"³³ (כלומר, מצד למעלה – מן הדין הוא ראוי לכך. במלים אחרות: מפני שביום זה היה המולד, שהוא מצד למעלה),

כך גם לגבי ברכת החודש, הדומה לקידוש החודש (כדלעיל בסעיף ז'), שאת ר"ח תשרי אין צורך שישראל יברכו, אלא "הקב"ה בעצמו מברכו".

ט. תחילת השנה תלויה בבי"ד

אמנם, קדושת ראש השנה אינה תלויה כל כך בבית דין, כאמור לעיל, שגם כאשר בית דין לא קידשו את יום השלושים, "נוהגין אותו היום קודש", לפחות מדרבנן – אך עצם המציאות של ראש השנה, היותו "ראש השנה", תחילת השנה החדשה, תלוי בבית דין. "

כפי שקובעת ההלכה, שכאשר העדים הגיעו לאחר המנחה, שאז בית הדין לא קבלם, הרי אז היה היום הראשון של ר"ה (חלק³⁴) מחודש אלול³⁵ (למרות ש"היו גומרים אותו באיסורו בקדושת יום טוב"³⁶), וממילא

חלק מהשנה הקודמת.

י. "תמליכוני" – על ידי העם, או בחירה חפשית

ההסבר לכך הוא:

נאמר בגמרא³⁷, שהקדוש־ברוך־הוא אומר לישראל "אמרו לפני בראש השנה... מלכיות כדי שתמליכוני עליכם". בכך יש ניגודים³⁸:

מצד אחד מובן, שכיון שיש לחדש עכשיו את "תמליכוני עליכם", הרי שלפני "תמליכוני" אין הקדוש־ברוך־הוא מלך, כביכול³⁹, ולכאורה, לא ייתכן לומר שישראל יוכלו לגרום על ידי עבודתם לכך שהקדוש־ברוך־הוא יהיה "מלך". כי העבודה של ה"עם" יכולה להגיע רק עד לדרגה של "מלך", אך אין ה"עם" יכול להגיע לדרגת עצמותו ית', הנעלית מהמלכות, אשר משם יש ליצור עתה את הרצון למלוך.

לכן אומרים בר"ה, לפני התקיעות,

יבחר לנו..." – שכיון שההמשכה 190שבראש השנה היא "מצד העצמות ממש"⁴⁰, לכן היא מגיעה "בלי שום " התעוררות כלל"⁴⁰, אלא בבחירתו החפשית.

למרות זאת, מצד שני: כיון שהקב"ה אומר "אמרו לפני... מלכיות כדי שתמליכוני עליכם", שההמלכה נעשית על ידי אמירת פסוקי המלכיות של ישראל – מובן, שגם הענין של "יבחר לנו" שמצד העצמות נובע בכל זאת מצד ועל ידי ישראל, אך זאת באופן של בחירה חפשית.

יא. "תחילת מעשיך" – תלוי בעבודת ישראל

זהו ההסבר לשני הענינים שבראש השנה (שהוזכרו לעיל בסעיף ט'):

מצד היות ראש השנה "תחילת

כ מעשיך", אשר לא ייתכן שמישהו יעורר את ההמשכה של ראש השנה, " שהרי רק עתה נוצרת מציאות של "מעשיך", אלא היא מגיעה מפני היות ה' "חפץ חסד", כפי שהיה בתחילת הבריאה, ואשר לפיכך נקרא ראש השנה "זכרון ליום ראשון"⁴¹, אין המשכת הקדושה של ראש השנה תלויה כל כך בעם ישראל, בבית דין.

אך בכל זאת, עצם רצונו של ה'

חפץ חסד", שתהיה "תחילת מעשיך" נובע מעבודתם של ישראל,

[אשר לכן נקבע ראש השנה בא' בתשרי (ולא בכ"ה אלול) – יום ברוא אדם הראשון⁴²],

ולפיכך עצם המציאות של ר"ה, שבה נמשכת קדושת ראש השנה, תלויה בישראל, בבית דין.

יב. גם בכ"ה באלול – אתערותא דלתתא

כשם שבראש השנה, "זכרון ליום ראשון", מתחדשת ההמשכה האלקית על ידי עבודתם של ישראל, למרות שהיא מצד "חפץ חסד",

כך גם לגבי "יום ראשון" ממש –

"ה באלול, שלמרות שלא היתה אז אפשרות של אתערותא דלתתא –

ואדם אין לעבוד..."⁴³ – בכל זאת, כיון ש"במי נמלך, בנשמותיהם של צדיקים"⁴⁴, יוצא, שגם ההמלכה והרצון להמשכה בתחילת הבריאה תלויים בעבודתם של ישראל⁴⁵.

191אך ההבדל הוא, שבראש השנה – יום ברוא האדם – קיימת אתערותא דלתתא גם בפועל⁴⁶, ואילו בכ"ה באלול, רק "עלה לפניו יתברך התענוג שיתענג כביכול בעבודת הצדיקים"^*.

יג. חמשה ימים ראשונים – במקביל לתקופה שלפני – מ"ת

לפי כל האמור לעיל יובנו דברי הבעש"ט (על חודש תשרי), "שהוא החודש הראשון לחדשי השנה", שזהו הטעם לכך שדוקא את חודש תשרי "הקב"ה בעצמו מברכו" (כדלעיל " בסעיף ג'):

ההבדל בין חמשת הימים הראשונים של ששת ימי בראשית, כאשר ההמשכה בפועל היתה מצד "חפץ חסד", לבין "יום הששי"⁴⁷, ראש השנה של אותה שנה, כאשר התחדש הענין של אתערותא דלתתא, דומה להבדל שבין כ"ו הדורות שהיו לפני מתן תורה, שהיו ניזונין בחסדו של הקדוש־ברוך־הוא⁴⁸, לבין התקופה שממתן תורה ואילך, כאשר כל ההמשכות מגיעות על ידי עבודה.

מכך מובן, שהזמן שלפני ראש השנה (יום בריאת האדם), אשר בכל שנה ושנה, דומה – לגבי הענינים הקשורים לבריאת העולם מחדש, בשנה החדשה

לזמן שלפני מתן תורה.

ואפשר לומר, שלכן אומר הבעל־שם־טוב שתשרי הוא ה"חודש הראשון לחדשי השנה", כי בשבת שלפני ראש השנה, הדומה לתקופה שלפני מתן תורה⁴⁹, לפני ציווי הקדוש־ברוך־הוא

החודש הזה לכם", היה תשרי "ירחא קדמאה".

בכך נרמז מדוע את ר"ח תשרי, ראש השנה, "הקב"ה בעצמו מברכו" – כי בתקופה שלפני ר"ה, המקבילה לתקופה שלפני "החודש הזה לכם", ההמשכה היא מצד "חפץ חסד", כדלעיל.

יד. בכל זאת "חודש השביעי"

בכל זאת מציין כאן הבעל־שם־טוב (פעמיים) גם את הביטוי "חודש השביעי", דבר שהתחדש רק לאחר שציוה הקב"ה "החודש הזה לכם".

192בכך נרמז, שגם לזמן שלפני ראש השנה, כאשר ההמשכה היא מצד "חפץ חסד", יש צורך בעבודת האדם (כדלעיל בסעיף י"ב).

ועל ידי כך מובן מדוע "ברכתו של הקדוש־ברוך־הוא" מגיעה על־ידי כך שישראל קוראים בתורה את פרשת אתם נצבים⁵⁰.

וכיון שההמשכה שמלמעלה קשורה לעבודתם של ישראל, יש תוספת בברכתו של הקב"ה⁵¹,

וכל זאת מתבטא בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, שהחודש הוא, כלשון הבעל־שם־טוב, "מושבע ומשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".