שיחה א

193שיחה א

וילך

א. "ואנכי הסתר אסתיר...

ידועים דברי הבעש"ט¹ על הפסוק² "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', שהמשמעות של פעמיים הסתר היא, שההסתר עצמו מוסתר. כלומר, ההסתר כה עצום, עד אשר אין חשים כלל שזהו הסתר, ועלולים להגיע לידי 'שמים³ חושך לאור".

ולפי המבואר בלקוטי תורה⁴ על " הענינים הכלולים ב"תוכחה", ש"לפי האמת אינם רק ברכות", והם נאמרים בניסוח הנראה בחיצוניותו להיפך מברכה, מפני שברכות אלו נובעות " ממקום נעלה ביותר, "מבחינת סתום" – מובן לגבי עניננו, ש"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" היא "לפי האמת" ברכה נעלית.

ויותר מכך: מכך שבחיצוניות היא נראית ההיפך המוחלט מברכה,

[שהרי כאשר יודעים שזהו " "הסתר", ייתכן שיחפשו דרך להתפטר ממנו. אך במצב של "הסתר אסתיר", " כאשר חושבים על חושך שהוא אור – מרוצים מהמצב שבו שרויים, וזהו ההיפך המוחלט מברכה],

מובן, שברכה זו נעלית ביותר, ומשום כך היא מופיעה באופן סתום ביותר.

ב. "אני ישנה ולבי ער"

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את מאמרו של אדמו"ר הזקן⁵ על הפסוק⁶ "אני ישנה ולבי ער", שעל דרגת ממלא כל עלמין, הנקראת

אני", אפשרי מצב של "שינה", ואילו בדרגת סובב כל עלמין – "ולבי", האדם תמיד "ער".

ושם הוא מסביר, שכאשר יהודי

מדבק מחשבתו בתאות עולם הזה... ומבקש לקבל חיות מזה, ושובק⁷ החיות של ואתה מחיה את כולם, דאיהו ממלא כל עלמין", הרי אז הוא נפרד מדרגת ממלא כל עלמין. ואילו מבחינת סובב כל עלמין, "אי אפשר להפרד בשום אופן", כי הרצון,

רעותא דלבא", הנובע מדרגת סובב כל עלמין ("ולבי") "ישנו בכל אדם"

ואף שנראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה, זהו בודאי שקר, כי אף־על־גב⁸ דאיהו לא חזי, מזליה חזי".

ולכאורה, אין מובן:

194גם דרגת ממלא כל עלמין, הרי כיון ש"ואתה מחיה את כולם", הוא מחיה גם את מי ש"שובק החיות של ואתה מחיה את כולם"⁹ – ובכל זאת אומרים, שכיון שהאדם "רץ אחר פרנסתו"¹⁰ ו"שובק החיות של ואתה מחיה את כולם", הרי הוא (מפני הרגש שלו) "נפרד מבחינת ממלא כל עלמין",

ומדוע אפוא אומרים לגבי סובב כל עלמין, שאף אם "נראה לו שאין לו..." – "אי אפשר להפרד בשום אופן"?

מוכרח לומר, שאדמו"ר הזקן, האומר שרצון הלב "ישנו בכל אדם", אינו מתכוון רק מצד "מזליה", אלא גם מצד "איהו", מצד תחושתו. ולכאורה, כיון ש"איהו לא חזי", הרי מצד "איהו" הוא בכל זאת נפרד?

ג. רצון הלב של היהודי קיים גם בכוחותיו הגלויים

ההסבר לכך הוא:

דרגת ממלא כל עלמין "ממלא ומחיה את כל העולמות...", מהותה¹¹, שהעולמות משיגים את ההשפעה.

ו ולכן, כאשר אדם אינו מכיר בכך שחיותו היא מאלקות (הוא "שובק"), הרי האור האלקי נמצא אצלו באופן של העלם וסובב. ולכן יוצא, שמי ששובק את החיות האלקית נפרד מממלא כל עלמין¹².

לעומת זאת, סובב כל עלמין "שהוא למעלה מכל העולמות", והוא אינו נמצא בעולמות מפני שהם קשורים אליו, אלא מפני שהוא בלתי מוגבל ונמצא בכל מקום. וכך גם רצון הלב הנובע מדרגת הסובב שבנפש

– לא ייתכן שחוסר ההשגה יגרום שינוי בדרגת הסובב וברצון הלב. והם נמצאים בגילוי שלהם גם במקום שאין חשים בהם¹³.

ולכן נאמר במאמר זה "אף שנראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה, זהו בודאי שקר", כי אצל כל יהודי "מזליה חזי", ורצון הלב שלו נמצא גם בכוחותיו הגלויים, במקום שבו "נראה לו... ואינו מרגיש".

ד. "נראה לו שאין לו..."

אך עדיין נדרש הסבר:

כיון שרצון הלב נמצא גם במקום ש"נראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה", הרי זה מצד הדרגה של "מזליה"

"סובב", אשר לגביה, אין חשיבות לכך שהאדם נראה כמי שאין לו רצון הלב והוא אינו חש בו. אך מצד "נראה 195לו" – מה שהוא רואה וחש, הרי "נראה לו שאין לו ואינו מרגיש". ומדוע אפוא אומרים, שמה ש"נראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה, זהו בודאי שקר"?

ההסבר לכך הוא: לפי המבואר¹⁴ שצמצום נעלה מאור, שמשום כך אפשר לצמצמו: שעצם הדבר ש"נראה לו שאין..." נובע מדרגה הנעלית יותר מהדרגה "שישנו בכל אדם". ויוצא מכך, שמי ש"נראה לו שאין לו..." – בכך ניכר הגילוי של דרגה הנעלית יותר מהסובב, ולא רק פעם אחת "הסתר" ו"סתים", אלא פעמיים.

ולפיכך, כאשר האדם מתייחס אל אשר "נראה לו..." כדבר מעלים, הוא מתכחש גם לסיבה ולתוקף של "נראה לו..." עצמו – הוא מתייחס אליו להיפך מכפי שהוא מצד ענינו עצמו. ולכן אומר אדמו"ר הזקן, שעצם הדבר אשר "נראה לו שאין לו..." – זהו בודאי שקר.

ה. "הסתר אסתיר" נובע מ"אנכי"

זהו גם ההסבר למעלתה של הברכה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא": גם "הסתר אסתיר" נובע מ"אנכי". וכיון שכך, הרי לא זו בלבד שהוא אינו מסתיר אלקות, אלא להיפך – כאשר מתבוננים בענין לאמיתתו, מתגלה על ידי כך ענין נעלה הרבה יותר מאשר על ידי קו הגילוי.

ו. "הסתר אסתיר" אינו מנוגד לאלקות

זהו הקשר שבין הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני..." שבפרשת וילך לבין עשרת ימי תשובה, והרי פרשת וילך נקראת בתורה תמיד בסמוך לראש השנה, אשר אף הוא¹⁵, היום הראשון של "עשרת ימי תשובה":

ענין זה, ש"הסתר אסתיר" אינו נוגד לקדושה, ולהיפך, דוקא בכך רואים, שעל ידי כך מגיעים ל"אנכי" – מתגלה דוקא על ידי עבודת התשובה¹⁶, שהתשובה מביאה לידי כך¹⁷, שגם הזדונות נהפכים לזכיות.