ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות ראש השנה תר ביצה שנולדה בראש השנה וסדר הקידוש ובו ז' סעיפים:

ד

ד ולמה הן נחשבין כיום אחד והרי אנו בקיאין בקביעות החודש ואנו יודעין שראשון עיקר משום דאף הבית דין עצמן שהיו מקדשין על פי הראייה היו עושין לפעמים שני ימים^כה כיצד בראשונה^כו כשהגיע יום ל' באלול^כז היו כל ישראל והבית דין נוהגין איסור מלאכה וקדושת היום מבערב דשמא יבואו עדים למחר ויאמרו שראו הלבנה בלילה זו ויהיה היום ראש חודש תשרי והוא ראש השנה ונמצא שהלילה הוא יו"ט וביום היו הבית דין יושבין ומצפים לביאת עדים רואי הלבנה אולי יבואו וכל שעה שיבואו ביום עד שתחשך היו מקדשין את החודש אותו היום^כח והיה ראש השנה בו ביום ומאותו יום והלאה מונין ליום הכיפורים ולסוכות והיו תמיד רגילין לבוא קודם זמן מנחה^כט דהיינו זמן הקרבת תמיד של בין הערבים פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד אחר המנחה והקריבו התמיד ונתקלקלו הלוים בשיר^ל ואמרו שיר של חול^לא שהיו סבורים שלא יבואו העדים עוד היום וכשבאו נמצא היום למפרע קודש^לב ומאותו היום והלאה התקינו חכמים שלא יהיו הבית דין מקבלין את העדים אלא עד המנחה^לג וכשיבואו לאחר המנחה יהיה אותו היום מן חודש העבר למנות אותו יום ל' של אלול ולמנות ליום הכיפורים ולסוכות מיום המחרת^לד שיש כח ביד בית דין לעשות דבר זה^לה שנאמר^לו אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם אתם כתיב בלא וא"ו^לז אתם אפילו מזידין^לח.

ומכל מקום אע"פ שאין מונין למועדות מיום זה וכחול הוא חשוב ויו"ט יהיה למחר^לט אעפ"כ לא היו מזלזלים בו והיו גומרים אותו באיסורו בקדושת יו"ט עד הלילה מדברי סופרים^מ כיון שמן הדין היה הוא ראוי להיות יו"ט מן התורה אלא שניתן רשות לבית דין לדחות^מא ולמחר עושין יו"ט וראש השנה של תורה^מב ואלו שני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד ארוך ושניהם נקראים יום טוב של ראש השנה יום ראשון מדברי סופרים ויום שני מדברי תורה^מג.

והמקומות שהן חוץ לתחום של ירושלים^מד היו צריכין לעשות שני ימים ראש השנה בכל שנה ושנה דשמא יבואו עדים אחר המנחה ונמצא ששני הימים הן קודש^מה וכיום אחד הן חשובים שהרי קדושה אחת עליהם דהיינו קדושת ראש השנה ואחר יו"ט כשהיו השלוחין יוצאין והיו מודיעים לכל בני ארץ ישראל יום שהוקבע בו החודש והיו הכל מונין ממנו ליום הכיפורים ולסוכות.

וכך היה הדבר נוהג תמיד עד שבטלו סנהדרין ובטל קידוש החודש על פי הראיה והתחילו לקבוע החדשים על פי החשבון ולפיכך הכל מונין מיום ראשון של ראש השנה ליום הכיפורים ולסוכות לפי שעל פי החשבון אלול לעולם חסר^מו ואעפ"כ צריכין הן לקיים מנהג אבותיהם^מז שהיו בזמן קידוש החודש על פי הראיה והיו עושין שני ימים טובים של ראש השנה אף בארץ ישראל והיו עושין אותו כיום אחד ארוך וקדושה אחת עליהן וביצה שנולדה בזה אסורה בזה מטעם שנתבאר שמא באו עדים אחר המנחה^מח לפיכך אף שאין טעם זה שייך לזמן שקובעין חדשים על פי החשבון ולעולם יום ראשון הוא עיקר והוא יו"ט של תורה^מט מכל מקום אין לזלזל ביום שני ולהקל בו מה שלא היו מקילין בו אבותינו^נ:

הערות

כה. רש"י ביצה ה, א ד"ה עד המנחה. מ"א סי' תרא סק"א. וראה רמב"ם הל' קידוש החדש פ"ה ה"ח.
כו. משנה ר"ה ל, ב. ביצה ד, סוע"ב.
כז. רש"י ביצה שם ד"ה כל היום. וראה לקו"ש ח"ט ע' 188 הערה 31. שלחן המלך ח"ב ע' רג-רה.
כח. רש"י שם. לבוש שם.
כט. לבוש שם.
ל. משנה ר"ה שם.
לא. גמרא שם. רש"י ביצה ה, רע"א ד"ה ונתקלקלו. לבוש שם. וראה לקו"ש שם. שלחן המלך שם.
לב. רש"י שם. לבוש שם.
לג. משנה ר"ה שם.
לד. רש"י ביצה שם ד"ה עד המנחה. לבוש שם.
לה. לבוש שם.
לו. ויקרא כג, ב.
לז. רש"י ר"ה כה, א ד"ה אתם. לבוש שם.
לח. ר"ה שם. לבוש שם. וראה התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 182 בהערה. שלחן המלך ח"ב ע' רג הערה 3.
לט. לבוש שם. וראה חידושי הריטב"א עירובין לט, ב.
מ. משנה שם ל, ב ורש"י שם ד"ה נוהגים. ביצה ה, רע"א ורש"י ד"ה עד המנחה. לבוש שם.
מא. לבוש שם.
מב. ראה רש"י שם ושם. לבוש שם.
מג. לבוש שם.
מד. כדלעיל סוף ס"א וש"נ.
מה. רש"י ביצה שם. לבוש שם.
מו. רמב"ם שם פ"ח ה"ה. טור סי' תכח.
מז. רמב"ם פ"ה ה"ח (אפילו בירושלים). רא"ש ביצה פ"ד סי' א לדעת הרי"ף שם (ג, א). מ"א ס"ק א (אפילו במקום הב"ד). ובזה מסיים מה שהתחיל לעיל ריש ס"א (שאף בני א"י עושין ב' ימים ר"ה, לפי כו').
מח. רא"ש שם.
מט. ראה רמב"ם שם פ"ה ה"ז. לבוש שם.
נ. ראה ר"ן ביצה (ט, רע"ב).

מצוטט ב־3 עמודים

תורת מנחם 3

א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. משיחת* יום ב' דחג השבועות ה'שי"ת שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ד
ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשי"א שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ד
ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ד

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.