ט

הערות

1. קו. ביצה כד, ב. עירובין מ, א. טור ושו"ע ס"ו.
2. קז. טור ושו"ע שם.
3. קח. לבוש ס"ז.
4. קט. רמב"ם פ"ו ה"ב.
5. קי. ספר התרומה סי' רמט ממשנה מכשירין פ"ב מ"ה הובא בגמ' קכב, א. טור ושו"ע שם.
6. קיא. ס' התרומה שם מאותה משנה ושכן משמע בירושלמי פט"ז ה"ט. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
7. קיב. רא"ש ביצה פ"ג ס"ב בשם ר"ת. תוס' שם כד, ב ד"ה ולערב. עירובין לט, ב ד"ה אי. רמב"ם שם ה"ח. וראה גם לעיל סי' שיח ס"א (הוצרכו להמתין כן ... שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות). לקמן סי' תקטו ס"א בדעה הב' (ראה בהג"ה שם שזהו עיקר הטעם).
8. קיג. ר"י [רבינו ירוחם ני"ב (פג, א) לדעת רש"י שאוסר מטעם שלא להנות ממלאכת שבת]. וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ו ה"ב (ראה שם במ"מ) והטור סי' תקטו (לדעת רש"י. ראה ב"י שם ד"ה ומ"ש ודוקא לאותו). הובאו ב"י כאן ד"ה ואם לקטן. מ"א סקל"ב.
9. קיד. ר"ן שם (מו, א) ד"ה ואיכא. מ"א שם. וראה גם תוס' קכב, א ד"ה ואם (לענין האיסור לאחרים בשבת עצמה). וכ"ה לעיל סי' רעו ס"א. לקמן סט"ז. וראה לקמן סי' תקטו ס"א בהג"ה שלפי הטעם שבפנים: היה ראוי שלא לאסור אלא מי שהמלאכה נעשית בשבילו ... מ"מ לא רצו חכמים לחלק בגזרתם ואסרו על הכל אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשו לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה ע"י נכרי.
10. קטו. תוס' שם. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקטו סי"ד. וראה עוד שם שאחרים נקראים אלו שאינם בני ביתו.
11. קטז. סעיף יא.
12. קיז. סעיף ב.