ח
ח וכל זה באפייה (ובישול) וכיוצא בהן משאר מלאכות הנעשות בתלושפה חוץ מסחיטת פירותפו שאם סחטן נכרי אפילו לעצמו אסורים המשקים לישראל עד לערבפז אם הוא בענין שהיו אסורים אם היו זבים מאליהן כמו שנתבאר בסי' ש"כפח לפי שגם אלו המשקין הבאים לישראל ע"י סחיטת נכרי הם בכלל הגזרה שגזרו על משקין שזבו מאליהןפט מפני שגם אלו באים להישראל ממילא כמו הזבין מאליהןצ.
וכן נכרי שליקט פירות מהמחובר לעצמוצא אפילו הוא בענין שאין בהם משום מוקצה כגון ששמע את הנכרי אומר מערב שבת למחר אלקוט פירות אלוצב והן פירות שנגמר בישולן שהכנה מועלת להן אפילו במחובר כמו שנתבאר בסי' שי"חצג אעפ"כ אסורים לישראל עד לערב לפי שהם בכלל הגזרה שגזרו על פירות הנושרים מאליהןצד כמו שנתבאר בסי' שכ"בצה שגם פירות אלו באים להישראל ממילא כמו הנושרים מאליהםצו.
ולא פירות בלבד אלא אפילו כל מחובר שנתלש מאליו או ע"י נכרי אע"פ שאינו מאכל אדם הוא בכלל גזרה זו כגון נכרי שליקט עשבים מהמחוברצז אפילו הוא בענין שאין בהם משום מוקצה כגון שיש לישראל בהמות שיכולים לרעות שם בעשבים אלו והרי הם מוכנים לוצח אעפ"כ אסורים משום גזרת פירות הנושריםצט ולכן אסור לישראל להשתמש בהם שום תשמיש כמו שאסור להשתמש בפירות הנושריםק ולכן הם אסורים ג"כ בטלטול כיון שאינן ראוים לו בו ביום להשתמש בהם שום תשמיש והרי הם מוקצים כמו שפירות הנושרים יש להם דין מוקצה מטעם זהקא.
ואפילו עצים שתלשן הנכרי לעצמו או שנשרו מאליהן ביו"ט הם בכלל גזרה זוקב כמו שיתבאר בסימן תק"זקג.
וכן נכרי שצד דגים או חיה או עוף לעצמו אסורים לישראל ביו"טקד כמו שיתבאר בסי' תקט"וקה:
הערות
- פה. ראה רמב"ן קכב, א ד"ה מתני' עשה. הובא בר"ן שם (מו, ב) ד"ה עשה.
- פו. ראה תוס' קכב, א ד"ה משתמש (וראה גם תוס' חולין יד, א ד"ה מחתכין). ט"ז סק"ד. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה) לענין שאר המלאכות. וראה שבת כהלכה ח"א ע' קלד.
- פז. רמב"ן שם. רשב"א שם ד"ה גמרא. הובאו במ"מ פ"ו סוף ה"ג. טור סוס"י שה (לענין נכרי שחלב בשבת). וכ"ה לעיל סי' שה סל"ב.
- פח. סעיף ג.
- פט. רמב"ן שם. רשב"א שם.
- צ. וראה גם לעיל סי' שה קו"א סק"ב: דאפילו בסחיטה ותלישה לא חיישינן אלא במידי דאתי ממילא כמ"ש הר"ן ספי"ו והכי קיי"ל ... אלא דאסור משום שלא תחלוק במשקין שזבו בין מאליהן לע"י נכרי כיון דלהישראל אתי ממילא.
- צא. רמב"ן שם. רשב"א שם. טור ושו"ע ס"ה.
- צב. רמב"ן במלחמות ביצה רפ"ג. וראה גם לעיל סי' שי ס"ג. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"ד, ושם מביא דוגמא נוספת "כגון דקל העומד בחצרו והיתה דעתו מערב יו"ט על התמרים שישיר הרוח מן הדקל ביו"ט".
- צג. סעיף ו (לענין ישראל שקצץ הפרי לחולה בשבת, שלא נאסר לא מטעם מוקצה – מטעם האמור כאן, ולא מגזירת פירות הנושרים).
- צד. רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם (מו, א) ד"ה ומיהו.
- צה. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ג.
- צו. וראה גם לעיל סי' שה קו"א סק"ב. לקמן סי' תקטו ס"ד.
- צז. רמב"ן במלחמות ביצה שם. וראה לקמן סי' תקז קו"א סק"ד שיש סתירה בדברי הרמב"ן במלחמות לדברי הרמב"ן (ספט"ז דשבת) כפי שהובא בר"ן (מו, א) ד"ה ומיהו, ע"ש.
- צח. ראה תוס' קכב, א ד"ה איני בתי' הא'.
- צט. רמב"ן במלחמות שם. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"ד.
- ק. ראה לקמן סי"ז, ובסי' תקז ס"ד ובקו"א סק"ד בארוכה, שמ"מ מותר להנות ממנה הנאה הבאה מאליה.
- קא. ראה גם לקמן שם.
- קב. ( תוס' רז"ה פ"ק דביצה). רי"ף ביצה (ב, א). רא"ש שם פ"א סי' ב. טור סי' תקז. מ"א סי' תקא סקי"א. לקמן שם ס"י.
- קג. קו"א סק"ד.
- קד. ולערב מותר מיד. ספר התרומה סי' רמט ממשנה מכשירין פ"ה מ"ב. טור ושו"ע ס"ה.
- קה. סעיף ד-ח. וראה לעיל סי' שי סוף ס"ג שהוא אסור משום מוקצה. וראה גם לקמן סי' תצז סכ"ה.
חולין י״ד א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא, דָּרַשׁ חִיָּיא בַּר רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לְיוֹמָא, וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לְמֵימַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲכָנָה הִיא, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לִכְלָבִים. הָכָא מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם! מִי סָבְרַתְּ בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת? בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לְגַדֵּל עוֹמֶדֶת!
אִי הָכִי, בְּהֵמָה לְרַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הֵיכִי שָׁחֲטִינַן? אָמַר לוֹ: עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה וְעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל, נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת, לֹא נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל עוֹמֶדֶת.
וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵירָה! מְנָא לַן? אִי נֵימָא מִדְּתַנְיָא:
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר: ״שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty, his slaughter is valid.
GEMARA: Rav Huna says that Ḥiyya bar Rav taught in the name of Rav: If one slaughtered an animal on Shabbat and Yom Kippur, although the slaughter is valid, consumption of the animal is prohibited for that day, and the members of the company of Sages, i.e., those in the academy, tended to say that this halakha is the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara asks: Which opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Abba said: It is the opinion of Rabbi Yehuda with regard to preparation for Shabbat, as we learned in a mishna (Shabbat 156b): One may cut the gourds before an animal on Shabbat, provided that they were picked prior to Shabbat. And likewise, one may cut an animal carcass to place before the dogs on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If it was not already a carcass prior to Shabbat, it is prohibited to cut it or even move it on Shabbat because it is not prepared for use on Shabbat. Apparently, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited. Here too, in the mishna where an animal was slaughtered on Shabbat or Yom Kippur, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited.
Abaye said to Rabbi Abba: Are the cases comparable? There, in the mishna in tractate Shabbat, initially the animal is prepared for use by a person, as it was prepared for slaughter, and now that it died without slaughter on Shabbat it is prepared for dogs. But in the mishna here, initially the animal is prepared for use by a person and now after it was slaughtered it remains prepared for use by a person. Rabbi Abba rejects that distinction: Do you hold that an animal during its lifetime is designated for consumption and therefore is prepared for use by a person? On the contrary, an animal during its lifetime is designated for breeding.
Abaye asked: If that is so that an animal is not designated for consumption, according to Rabbi Yehuda, how do we slaughter an animal on a Festival? Rabbi Abba said to Abaye: During its lifetime, the animal is designated for consumption and designated for breeding. If it was slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for consumption; if it was not slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for breeding.
But isn’t it so that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation? From where do we derive that this is Rabbi Yehuda’s opinion? If we say that we learn it from that which is taught in the following baraita, there is no proof.
It is taught in a baraita (Tosefta, Demai 8:7): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans just before Shabbat, and presumably teruma and tithes were not separated, he acts as follows: If there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the mandated average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and a tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he deconsecrates the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine immediately, relying on the separation that he will perform later, which will clarify retroactively which log he designated for the tithes and for teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation.
משנה מכשירין ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
השט על פני המים. הניתזין אינן בכי יותן. ואם נתכוין להתיז על חבירו. הרי זה בכי יותן. העושה צפור במים. הניתזין. ואת שבה. אינן בכי יותן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת סח מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיח דין המבשל בשבת ה מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכ דיני סחיטה בשבת ג מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש ב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שעב דין שיתופי הדירות לעירוב כב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ו) מאותו ספר חולין דף י"ד ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שעב דין שיתופי הדירות לעירוב חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיח דין המבשל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכ דיני סחיטה בשבת חולין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש חולין דף י"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב חולין דף י"ד ע"ב

