ב
ב המעבד את העור הוא מאבות מלאכותי שכן במשכן היו מעבדין עורות תחשיםיא ואילים והמולח את העור חייב משום מעבדיב שהמליחה היא מצרכי העיבודיג.
אבל המולח בשריד חי אפילו מולחו הרבהטו כדי שיתקיים זמן מרובה ולא יסריח פטור שאין עיבוד באוכליןטז מן התורה אבל מדברי סופרים יש עיבוד באוכליןיז ולכן אסור למלוח בשר חי אפילו כדי לאכלו חי בשבתיח (אם עדיין לא נמלח להכשירו מדמויט) לפי שהמלח מועיל לבשר חיכ (שלא נמלח עדיין) לרככוכא ולתקנו ולהכשירו לאכילהכב ודומה לעיבודכג ואין צריך לומר שאסור למלחו כדי שיתקיים ולא יסריחכד אפילו במקום הפסדכה מרובה ואפילו נמלח והוכשר כבר מדמו וכן שאר דבריםכו אסור למלוח בשבת כדי שיתקיימו אפילו במקום הפסד מרובה:
הערות
- י. משנה עג , א. רמב"ם פ"ז ה"א. בענין מעבד ראה לקמן סי' שכז ס"ה.
- יא. רש"י שם ד"ה הצד.
- יב. ראה גמרא עה , ב. וראה רמב"ם פי"א ה"ה.
- יג. רש"י שם ד"ה היינו. וראה רמב"ם שם.
- יד. רבא שם .
- טו. רש"י שם ד"ה דקבעי.
- טז. רבא שם. רמב"ם שם. וראה לקמן סי' תצט ס"ט: אע"פ שאין עיבוד באוכלין כמ"ש בסי' שכא מ"מ דבר שאינו אוכל גמור כגון חלבים, המולחן חייב משום מעבד. וראה גם לקמן סי' תק סוף סי"ג.
- יז. תוס' שם ד"ה אין. סמ"ג ל"ת סה (טו, ב).
- יח. תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין. רא"ש שם פ"א סי' יט בסופו. ר"ן שם (ד, א) ד"ה גמ' השוחט. מ"א סק"ז.
- יט. ראה תוס' ורא"ש שם. וראה אליה רבה סק"ט בשם רבינו ירוחם. וראה מ"מ וציונים.
- כ. ר"ן פ"ק דחולין שם.
- כא. מ"א שם (ד"ה ומ"כ).
- כב. ר"ן שם. מ"א שם.
- כג. מ"א שם.
- כד. שבלי הלקט סי' פח. הובא ב"י ד"ה כתוב ו מ"א סק"ז. בשבלי הלקט שם
- כה. מ"א שם.
- כו. ראה אליה רבה סק"ט.
חולין י״ד א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא, דָּרַשׁ חִיָּיא בַּר רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לְיוֹמָא, וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לְמֵימַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲכָנָה הִיא, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לִכְלָבִים. הָכָא מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם! מִי סָבְרַתְּ בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת? בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לְגַדֵּל עוֹמֶדֶת!
אִי הָכִי, בְּהֵמָה לְרַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הֵיכִי שָׁחֲטִינַן? אָמַר לוֹ: עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה וְעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל, נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת, לֹא נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל עוֹמֶדֶת.
וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵירָה! מְנָא לַן? אִי נֵימָא מִדְּתַנְיָא:
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר: ״שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty, his slaughter is valid.
GEMARA: Rav Huna says that Ḥiyya bar Rav taught in the name of Rav: If one slaughtered an animal on Shabbat and Yom Kippur, although the slaughter is valid, consumption of the animal is prohibited for that day, and the members of the company of Sages, i.e., those in the academy, tended to say that this halakha is the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara asks: Which opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Abba said: It is the opinion of Rabbi Yehuda with regard to preparation for Shabbat, as we learned in a mishna (Shabbat 156b): One may cut the gourds before an animal on Shabbat, provided that they were picked prior to Shabbat. And likewise, one may cut an animal carcass to place before the dogs on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If it was not already a carcass prior to Shabbat, it is prohibited to cut it or even move it on Shabbat because it is not prepared for use on Shabbat. Apparently, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited. Here too, in the mishna where an animal was slaughtered on Shabbat or Yom Kippur, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited.
Abaye said to Rabbi Abba: Are the cases comparable? There, in the mishna in tractate Shabbat, initially the animal is prepared for use by a person, as it was prepared for slaughter, and now that it died without slaughter on Shabbat it is prepared for dogs. But in the mishna here, initially the animal is prepared for use by a person and now after it was slaughtered it remains prepared for use by a person. Rabbi Abba rejects that distinction: Do you hold that an animal during its lifetime is designated for consumption and therefore is prepared for use by a person? On the contrary, an animal during its lifetime is designated for breeding.
Abaye asked: If that is so that an animal is not designated for consumption, according to Rabbi Yehuda, how do we slaughter an animal on a Festival? Rabbi Abba said to Abaye: During its lifetime, the animal is designated for consumption and designated for breeding. If it was slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for consumption; if it was not slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for breeding.
But isn’t it so that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation? From where do we derive that this is Rabbi Yehuda’s opinion? If we say that we learn it from that which is taught in the following baraita, there is no proof.
It is taught in a baraita (Tosefta, Demai 8:7): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans just before Shabbat, and presumably teruma and tithes were not separated, he acts as follows: If there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the mandated average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and a tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he deconsecrates the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine immediately, relying on the separation that he will perform later, which will clarify retroactively which log he designated for the tithes and for teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת סח מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיח דין המבשל בשבת ה מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכ דיני סחיטה בשבת ג מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שעב דין שיתופי הדירות לעירוב כב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ו) מאותו ספר חולין דף י"ד ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שעב דין שיתופי הדירות לעירוב חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיח דין המבשל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכ דיני סחיטה בשבת חולין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש חולין דף י"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב חולין דף י"ד ע"ב