סח
סח בשר חי אפילו תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלותקנב מפני שראוי לאכילת אדםתקנג שיש בני אדם שדעתם יפהתקנד וכוססיןתקנה בשר חי (שאין איסור באכילתו משום דםתקנו כמ"ש ביו"ד סי' ס"זתקנז) אבל בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו אסור לטלטלותקנח והוא הדין שאר דברים כיוצא בו כגון שומן חי צונןתקנט שאף שראויין לכלבים הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם למוצאי שבת ובשבת אינן ראוין לו לכלוםתקס אבל בשר תפוחתקסא (פירוש שמסריחתקסב) מותר לטלטלו מפני שראוי לכלביםתקסג ועומד לכלביםתקסד:
הערות
- תקנב. ברייתא קכח, סוע"א. רמב"ם פכ"ו הט"ז. טור ושו"ע סל"א.
- תקנג. רמב"ם פכ"ו הט"ז. ר"ן (נא, א) ד"ה איתמר. שו"ע שם.
- תקנד. ראה ירושלמי עירובין פ"ג ה"א. רש"י קמב, ב ד"ה לאומצא. וראה גם לקמן סי' שכא ס"ו.
- תקנה. ראה חולין טו, סוע"א וברש"י שם ד"ה עד כאן וד"ה אבל.
- תקנו. ראה תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין.
- תקנז. סעיף ב.
- תקנח. מ"א סקנ"ו.
- תקנט. מ"א שם.
- תקס. בעל המאור (נט, ב) ד"ה טעמא. הובא במ"א שם. וראה גם לעיל סוף ס"ט.
- תקסא. ברייתא קכח, רע"ב. טור ושו"ע שם.
- תקסב. רש"י שם ד"ה בשר תפוח.
- תקסג. תוס' שם ד"ה בשר לר"ש. טור ושו"ע שם.
- תקסד. ראה מ"א שם.
תלמוד ירושלמי עירובין ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וָמֶּלַח. מְעָרְבִין לַנָּזִיר בַּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בַּתְּרוּמָה. סוּמַכוּס אוֹמֵר אַף בַּחוּלִין לַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ בֵין הַקְּבָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַחוֹץ וְלוֹכַל:
הלכה: בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין כול׳. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בֵּין בַּחֲצֵירוֹת בֵּין בַּתְּחוּמִין. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא מְעָרְבִין בּוֹ. עִם הַפַּת. אֵין מְעָרְבִין בּוֹ. הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אֵין מְעָרְבִין בָּהֶן. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁבַת רִבִּי מֵאִיר בְּארדקסם וּבָא אֶחָד וְאָמַר. עֵירַבְתִּי עַל יְדֵי בְצָלִים. וְהוֹשִׁיבוֹ רִבִּי מֵאִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. אַף עַל גָּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. הַלּוּף וְהַקּוֹלֳקַס. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן אֵין מְעָרְבִין בָּהֶן.
תַּנִּינָן תְּרֵין כְּלָלִין וְלָא דָמְיָין חַד לְחַד. בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַכֹּל נַלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין כְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהַכֹּל נִלִקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ הֲרֵי זֶה כְלָל. בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר הֲרֵי זֶה פְרָט. וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ הֲרֵי זֶה כְלָל אַחֵר. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְאֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר. מַה הַפְּרָט מְפוֹרַשׁ דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. רִבִּי עֲקִיבָה מְפָרֵשׁ. מַה הַפְּרָט מְפָרֵשׁ שֶׁהוּא פֶּרִי כִּוְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי וְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. דָּגִים וַחֲגָבִים כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. כְּרִבִּי עֲקִיבָה נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינָן נִלְקָחִין.
בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. אָמַר רִבִּי יָסָא. לְפִי שֶׁאֵין הַגּוּף נִיזוֹן מֵהֶן. אָמַר רִבִּי לִוֵי. שֶׁהֵן מִין קְלָלָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. עֲשָׂאָן מֵי מֶלַח נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִיַישְּׁא. וְהוּא שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. מֵעַתָּה לֹא יֶעֱרַב אֶלָּא לְפִי חֶשְׂבּוֹן שֶׁבָּהֶן.
תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲצִי לוֹג יַיִן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן. אֲבָל לֹא בְשֶׁמֶן. מְעָרְבִין מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָרְבִין בְּחוֹמֵץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי לְטַבֵּל יָרָק הַנֶּאֱגַד מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מִשּׁוּם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. אֲפוּנִים חַיִים מְעָרְבִין בָּהֶן. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֵין מְעָרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי מְעָרְבִין בּוֹ. דְּתַנִּינָן. הַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הָדָא כלבודא הוֹאִיל וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אֲכָלִין מִינָּהּ חַיָיא מְעָרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. פַּעֲפּוּעִין וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת וַחֶלֲוּגְלוּגוֹת מְעָרְבִין בָּהֶן. בָּעוּן קוֹמוֹי. אִילֵּין אִינּוּן. אֲמַר לוֹן. קַקּוּלֵי וְחִנְדָּקוּקֵי וּפַרְפָּחִינֵיה.
פיס׳. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּמֶלַח. תַּמָּן תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִּינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח בָּאֵשׁ. אִין תֵּימַר. שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַיָיה אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. מַתְנִיתָא שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַָּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. אָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אוֹף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִן.
אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטִן וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מִידִי בְּהַהוּא יוֹמָא. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה. דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיֵין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי עוּלָא אָמַר. וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר מָזוֹן. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָרְבִין בּוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָרְבִין בּוֹ. נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָרְבִין בּוֹ. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לְאוֹכְלוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָרְבִין בּוֹ. שֶׁלֹּא הוּא וְלֹא אַחֵר רְאוּיִין לְאוֹכְלוֹ. רִבִּי אָחָא בָעֵי. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי אָחָא אָמַר. רִבִּי מִיָישָׁא בָעֵי. תַּמָּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חִיָיה בְּרֵיהּ דְּרַב אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ לֶחִי לְמָבוֹי מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תַּמָּן מִכָּל מָקוֹם נִסְתָּם הַמָּבוֹי. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מְעָרְבִין לַנָּזִיר בַּיַיִן. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לִשְׁתוֹתוֹ. וּלְיִשְׂרָאֵל בַּתְּרוּמָה. שֶׁכֵּן כֹּהֵן רָאוּי לְאוֹכְלָהּ. וְלַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס.
מַתְנִיתָא דְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אָמְרִין. אֵין מְעָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ כְלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שָׁם. סוּמַכוּס כְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן. סוּמַכוּס אוֹמֵר. אַף בַּחוּלִין לַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בֵין הַקְּבָרוֹת. רָאוּי הוּא לַעֲבוֹר עַל הַשְּׁבוּת וְלוֹכַל. שֶׁכֵּן הוּא רָאוּי לִיכָּנֵס בְּשִׁידָּה תֵיבָה וּמִגְדָּל וְלַעֲשׂוֹת לוֹ חוֹר פָּחוּת מִטֶּפַח וְלִתְחוֹב בְּכושׁ וּבְקִיסֵּם וְלֶאֱכוֹל.
חולין י״ד א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא, דָּרַשׁ חִיָּיא בַּר רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לְיוֹמָא, וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לְמֵימַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲכָנָה הִיא, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לִכְלָבִים. הָכָא מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם! מִי סָבְרַתְּ בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת? בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לְגַדֵּל עוֹמֶדֶת!
אִי הָכִי, בְּהֵמָה לְרַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הֵיכִי שָׁחֲטִינַן? אָמַר לוֹ: עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה וְעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל, נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת, לֹא נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל עוֹמֶדֶת.
וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵירָה! מְנָא לַן? אִי נֵימָא מִדְּתַנְיָא:
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר: ״שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty, his slaughter is valid.
GEMARA: Rav Huna says that Ḥiyya bar Rav taught in the name of Rav: If one slaughtered an animal on Shabbat and Yom Kippur, although the slaughter is valid, consumption of the animal is prohibited for that day, and the members of the company of Sages, i.e., those in the academy, tended to say that this halakha is the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara asks: Which opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Abba said: It is the opinion of Rabbi Yehuda with regard to preparation for Shabbat, as we learned in a mishna (Shabbat 156b): One may cut the gourds before an animal on Shabbat, provided that they were picked prior to Shabbat. And likewise, one may cut an animal carcass to place before the dogs on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If it was not already a carcass prior to Shabbat, it is prohibited to cut it or even move it on Shabbat because it is not prepared for use on Shabbat. Apparently, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited. Here too, in the mishna where an animal was slaughtered on Shabbat or Yom Kippur, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited.
Abaye said to Rabbi Abba: Are the cases comparable? There, in the mishna in tractate Shabbat, initially the animal is prepared for use by a person, as it was prepared for slaughter, and now that it died without slaughter on Shabbat it is prepared for dogs. But in the mishna here, initially the animal is prepared for use by a person and now after it was slaughtered it remains prepared for use by a person. Rabbi Abba rejects that distinction: Do you hold that an animal during its lifetime is designated for consumption and therefore is prepared for use by a person? On the contrary, an animal during its lifetime is designated for breeding.
Abaye asked: If that is so that an animal is not designated for consumption, according to Rabbi Yehuda, how do we slaughter an animal on a Festival? Rabbi Abba said to Abaye: During its lifetime, the animal is designated for consumption and designated for breeding. If it was slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for consumption; if it was not slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for breeding.
But isn’t it so that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation? From where do we derive that this is Rabbi Yehuda’s opinion? If we say that we learn it from that which is taught in the following baraita, there is no proof.
It is taught in a baraita (Tosefta, Demai 8:7): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans just before Shabbat, and presumably teruma and tithes were not separated, he acts as follows: If there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the mandated average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and a tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he deconsecrates the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine immediately, relying on the separation that he will perform later, which will clarify retroactively which log he designated for the tithes and for teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיח דין המבשל בשבת ה מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכ דיני סחיטה בשבת ג מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש ב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שעב דין שיתופי הדירות לעירוב כב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ו) מאותו ספר חולין דף י"ד ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שעב דין שיתופי הדירות לעירוב חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיח דין המבשל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכ דיני סחיטה בשבת חולין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש חולין דף י"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב חולין דף י"ד ע"ב