כב
כב גדיש של תבן שבין ב' חצירותרז שאין ביניהן מחיצה אם הוא גבוה עשרה בכל משך אורך החצרות שמפסיק ביניהןרח אינן יכולים לערב יחד אלא כל אחת מערבת לעצמה נתמעט מעשרהרט בחולרי צריכות לערב יחד ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו ואם נתמעט בשבת אינן אוסרות ששבת כיון שהותרה הותרהריא וכמו שיתבאר בסי' שע"דריב.
ובעוד שלא נתמעטריג וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יוםריד אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו להאכיל לבהמתורטו מפני שהתבן שלמטה מעשרה הוקצה מאתמול למחיצהרטז שהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם ומטלטלין בחצר על סמך זה (אם כן הסיחו דעתן ממנו לגמרי מלהסתפק בו בשבת) וכאילו הקצהו בידיםריז ואף שנמלכו אחר כך אינו מועיל כלום (שמתוך שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל השבתריח) (ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול יש איסור בסתירתו מדברי סופריםריט כמ"ש בסי' שט"ורכ ומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת) ואסור ליטלו בידים וגזרו גם על מה שלמעלה מעשרה שמא יהא ניטל והולך עד למטה מעשרהרכא ואפילו להעמיד שם הבהמה שתאכל מעצמה אסור כמו שאסור להעמידה על כל מוקצהרכב משום גזירה שמא יטול בידיו ויאכילנהרכג אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא דרך שם ותאכל מעצמהרכד כמו שנתבאר בסי' שכ"דרכה.
במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצירות אבל בגדיש שבין ב' בתיםרכו כגון בית שבין ב' חצירות ושתיהן פתוחות לו ויש גדיש של תבן באמצעיתן וחולקות לשנים וכל חצר משתמשת בחצי בית הפתוח להרכז ואף על פי שהחצירות לא עירבו יחד אינן אוסרות זו על זו בבית שביניהן לפי שהגדיש הוא מחיצה ביניהן ואעפ"כ מותרים ליטול ולהאכיל לבהמתם בידים אלו מכאן ואלו מכאן מן התבן (הסמוך לתקרהרכח) (שלמעלה מעשרהרכט) ואין חוששין שמא יהיו נוטלין והולכין עד (למטה מי') (שיפחות מג' טפחים) לפי שכיון שהגדיש הוא בבית שיש לו תקרה ניכר הדבר הרבה כשהוא נפחת והולךרל.
ויש אומריםרלא שבנטילת התבן אין בו משום מוקצה ולא משום סתירת מחיצה הואיל ולא נעשה מתחלה לשם מחיצהרלב אלא מה שאסרו ליטול מגדיש שבין ב' חצירות הוא משום שמא יטול וילך עד שיתמעט מעשרה ותתבטל המחיצה ויטלטלו בחצר כמתחלהרלג ואין החשש שמא יפחת מעשרה בשבת שהרי שבת כיון שהותרה הותרהרלד אלא אסרו ליטול ממנו בקופה לעולם בין בשבת בין בחולרלה משום שמא יפחת מעשרה בערב שבת סמוך לבין השמשות ולא ירגיש בדבר ויטלטלו בשבת באיסוררלו אלא יסלקנו כולו בבת אחת ולכן אסרו ג"כ להעמיד הבהמה שם אע"פ שבאכילת הבהמה אין לחוש לזה שאין דרכה לאכול הרבה כ"כ בפעם אחת עד שיתמעט מעשרה מ"מ גזרו שמא יאכיל בקופהרלז אבל בגדיש [שבין ב' בתים] לא גזרו כלל אפילו בשבת מטעם שנתבאר (והעיקר כסברא הראשונהרלח):
הערות
- רז. משנה עט , א. טור ושו"ע סי"ט.
- רח. רש"י שם ד"ה מתבן.
- רט. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- רי. רש"י שם ד"ה מערבין. טור ושו"ע שם.
- ריא. רא"ש פ"ז ס"ו. ב"ח ד"ה ומ"ש נתמעט בחול. אליה רבה ס"ק כו.
- ריב. סעיף ב.
- ריג. טור ושו"ע שם.
- ריד. ללישנא אחרינא שברש"י שם ד"ה שלא יתן וד"ה כיון דאיכא תקרה. ראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק צח.
- רטו. רב הונא שם . טור ושו"ע שם.
- רטז. לישנא אחרינא שב רש"י שם. מ"א סוף ס"ק ל.
- ריז. לתרץ קושיית רא"ש שם על פרש"י שם. עי' לעיל סי' שי סוף ס"ד וס"ה בשם רשב"א חולין יד, א סד"ה ואת הנבילה (דאיסור דחיה בידים הוא כל שמקצה מדעתו ורצונו. ועי' שם רס"י סוף ס"ב, דבעינן היסח הדעת).
- ריח. כדלעיל שם.
- ריט. רשב"א וריטב"א ד"ה אמר רב הונא.
- רכ. ראה שם ס"ג לענין איסור לעשותה כשסומך עליה למחיצה. וכ"ה לענין סתירתו.
- רכא. גמרא שם (הכא לא מינכרא ליה מילתא).
- רכב. גמרא שם . טור ושו"ע שם.
- רכג. רש"י שם ד"ה והא אמר רבי חנינא.
- רכד. משנה שם לפירוש הגמרא שם.
- רכה. סעיף י.
- רכו. ברייתא שם . טור ושו"ע שם.
- רכז. ריטב"א שם ד"ה נתמעט, לפרש"י שם ד"ה בית שבין. וראה גם מ"א ס"ק לא.
- רכח. כמבואר בגמרא שם שבבית צריך מחיצות המגיעות לתקרה, או ג"ט סמוך לתקרה דאמרינן לבוד. וכ"ה בעולת שבת ס"ק יז, ובתוספת שבת ס"ק נז. וכדלעיל סי' שע ס"ה.
- רכט. מספק הכניסו במוסגר (וכן לקמן בסמוך), דשמא קיי"ל שאף בבית סגי בעשרה טפחים (אף שאינו מגיע לתקרה), שהרי הלכה זו שבגמרא לא הובאה ברא"ש ובטור ובשו"ע.
- רל. גמרא שם. מ"א ס"ק לא.
- רלא. רא"ש שם. דיעה הב' שבטור ושו"ע שם. וראה גם דיעה הא' שברש"י שם ד"ה שלא יתן וד"ה כיון דאיכא תקרה.
- רלב. רא"ש שם. מ"א ס"ק ל.
- רלג. פירוש הא' ברש"י שם.
- רלד. כדלעיל לדיעה הא'.
- רלה. טור ושו"ע שם (אפילו בחול).
- רלו. רא"ש שם. ט"ז ס"ק י. מ"א שם.
- רלז. רא"ש שם. לבוש סי"ט בדעת הרא"ש.
- רלח. משמעות השו"ע . ראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק ק.
חולין י״ד א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא, דָּרַשׁ חִיָּיא בַּר רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לְיוֹמָא, וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לְמֵימַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲכָנָה הִיא, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לִכְלָבִים. הָכָא מֵעִיקָּרָא מוּכָן לְאָדָם, וְהַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם! מִי סָבְרַתְּ בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת? בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ לְגַדֵּל עוֹמֶדֶת!
אִי הָכִי, בְּהֵמָה לְרַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הֵיכִי שָׁחֲטִינַן? אָמַר לוֹ: עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה וְעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל, נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת, לֹא נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל עוֹמֶדֶת.
וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵירָה! מְנָא לַן? אִי נֵימָא מִדְּתַנְיָא:
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר: ״שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty, his slaughter is valid.
GEMARA: Rav Huna says that Ḥiyya bar Rav taught in the name of Rav: If one slaughtered an animal on Shabbat and Yom Kippur, although the slaughter is valid, consumption of the animal is prohibited for that day, and the members of the company of Sages, i.e., those in the academy, tended to say that this halakha is the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara asks: Which opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Abba said: It is the opinion of Rabbi Yehuda with regard to preparation for Shabbat, as we learned in a mishna (Shabbat 156b): One may cut the gourds before an animal on Shabbat, provided that they were picked prior to Shabbat. And likewise, one may cut an animal carcass to place before the dogs on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If it was not already a carcass prior to Shabbat, it is prohibited to cut it or even move it on Shabbat because it is not prepared for use on Shabbat. Apparently, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited. Here too, in the mishna where an animal was slaughtered on Shabbat or Yom Kippur, since it was not prepared from yesterday, it is prohibited.
Abaye said to Rabbi Abba: Are the cases comparable? There, in the mishna in tractate Shabbat, initially the animal is prepared for use by a person, as it was prepared for slaughter, and now that it died without slaughter on Shabbat it is prepared for dogs. But in the mishna here, initially the animal is prepared for use by a person and now after it was slaughtered it remains prepared for use by a person. Rabbi Abba rejects that distinction: Do you hold that an animal during its lifetime is designated for consumption and therefore is prepared for use by a person? On the contrary, an animal during its lifetime is designated for breeding.
Abaye asked: If that is so that an animal is not designated for consumption, according to Rabbi Yehuda, how do we slaughter an animal on a Festival? Rabbi Abba said to Abaye: During its lifetime, the animal is designated for consumption and designated for breeding. If it was slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for consumption; if it was not slaughtered, it is retroactively clarified that it was designated for breeding.
But isn’t it so that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation? From where do we derive that this is Rabbi Yehuda’s opinion? If we say that we learn it from that which is taught in the following baraita, there is no proof.
It is taught in a baraita (Tosefta, Demai 8:7): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans just before Shabbat, and presumably teruma and tithes were not separated, he acts as follows: If there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the mandated average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and a tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he deconsecrates the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine immediately, relying on the separation that he will perform later, which will clarify retroactively which log he designated for the tithes and for teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת סח מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיח דין המבשל בשבת ה מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכ דיני סחיטה בשבת ג מאותו ספר חולין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש ב מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל מאותו ספר חולין יד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ו) מאותו ספר חולין דף י"ד ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שעב דין שיתופי הדירות לעירוב חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיח דין המבשל בשבת חולין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכ דיני סחיטה בשבת חולין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש חולין דף י"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב חולין דף י"ד ע"ב

