שיחה י

329שיחה י

עד שהביא נצחון וגאולה לא רק לעצמו כי אם גם גאולת ,כל מחבבי תורתינו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

וכפירוש רש"י בפרשת השבוע: נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל.

זאת אומרת: שהמסירת נפש והפעולות של נשיא הדור מוסיפים כח ועוז בכל אחד ואחת מבני הדור ללכת בדרך ישרה אשר הורנו ולהמשיך בפעולותיו בהחזקת התורה והיהדות והפצתן בכל מקום ובכל זמן ועידן

על אחת כמה וכמה בתלמידי וחניכי הישיבות ומוסדות חינוך אשר מתנהלים ברוחו או גם ייסדם.

ויהי רצון שכל תלמידי וחניכי ישיבות ומוסדות חינוך אלה בכל מקום שליט'א, ילכו מחיל אל חיל, ויעשו ויפעלו בלימוד התורה בהתמדה וקיום מצותי' בהידור ובשמחה ובטוב לבב.

ועד שבצדק יאמר כאו"א מהם: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז...

יב-יג תמוז

. . מוסג'פ הקונטרס לחג הגאולה יב-יג תמוז הבע"ל *. ובודאי יזכה בו את כל סביבתו מבלי הבדל סוג, מתאים לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ במכתבו (נדפס בקונטרס נט' ע' 27**) אודות גאולה זו, אשר ,לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",

אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל: אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה,

ונידוע אשר כנוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכנוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש 330שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו (ראה ויקרא רבה פ"ל, יב. תקוני זהר דף טו, א. מאורי אור כ' כד. טושו"ע חלק אה"ע סקכ"ט סטי"ז, ונ"כ. קב נקי כלל לח. שד"ח אס"ד מע' גט ס"ז. מאמר יט' כסלו השי"ת -- קונטרס עג -- פיב).

אשר גם על זה מקבלים חיות וכח מראש הדור, הוא נשיא הדור, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, וכמש"כ בהקדמת הקונטרס, שמהנשיא מקבלים יניקה וחיות לכל הענינים שלנו מכל הענינים והמעלות אשר מנו בו: מסנ"פ (כתר), גאון (מוחין). בעל מדות (חג'ת נ'"ה. עיקר המדות), צדיק (יסוד), רוה"ק (מל), מלומד בנסים ועוד ועוד (מחדו"מ).

יכולת על כל זה ניתנה לנה חפץ בכל זה יש לנה וכשיהי? הרצון - אין לך דבר העומד בפני הרצו4ב (ממכי ג' תמוז השי"ת)

... במכתבו * לחגיגת יב"יג תמוז הראשונה -- בשנת תרפ'"ח -- ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ענין גאולה זו, אשר ,לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל: אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה.

וכידוע אשר כינוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכנוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו:י,

ובכל זה גם הם עכ"פ יכונו בשם ישראל:, כי, בלשון מכתב הנ"ל ;כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ד' ותורתו",

ולכל סוגים אלו נמשכה גאולה ביום זה בשנה ההיא (שנת תרפ"ז), וחוזרת ומתעוררת המשכה זו בכל שנה ושנה בזמן זת.

61 נדפס בקונטרס יב תמוז תשיח (קונטרס נט ע' כז).

6 פרטים הנ"ל בענין כנוי וענין השם בכלל -- ראה ויקרא רבה פ"ל, יב תיקוני זהר דף טו, א. מאורי אור כ' כד. טושייע חלק אה"ע סקכיט סט"ז, וניכ קב נקי כלל לח. שדי חמךד אסיפת דינים מע' גט ס"ז, מאמר יט כסלו הישייית (קוגטרס עג) פיב.

) מעלת שם ישראל ראה מדרז"ל עפ וישלח לב, כא, זח"א קעד,

א. זה"ב 331גאולה פירושה -- יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית,

אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא -- להביאה בפועל, במחשבה דבור ומעשה, בימים יבוא' אחרי חג גאולה זה,

ואז גאולה תהי' לנו, לכלל בני ישראל, גאולה השלימה והאמתית, במהרה בימינו אמן. (ממכתב ג' תמוז, ה'תיש"א)

... וכמו אשר פדה בשלום נפש בעל השמחה -- מפני כי ברבים היו עמדו, בשביל רבים, שהטיב לרבים -- כן נזכה לקבלת וקליטת פדי' וגאולה זו בפנימיותנו, ע"י טוב הכפול -- טוב לשמים וטוב לבריות.

כי עִ*י הרבצת תורה בכלל והרבצת תורת החסידות בפרט, אשר עי"ז אתהפכא חשוכא לנהורא, הרי כמו שפדה בשלום נפש דוד כי ברבים, גם אנשי אבשלום, היו עמדו -- הרי גם כאו"א יפדה נפשו בשלום, ע"י כי ברבים, המלאכים המשמרים את האדם, יצר הטוב ויצה"ר, יהיו עמדו, כי ע"י הנ"ל מגביר יצה"ט על יצה"ר וממתיק הגבורות, ואז גם יצה"ר חוזר ונעשה שומר לפרי. : ואז -- הנה אף כי ברבים, בסגיאן עקן. הרי הי' עמדנו, הוה מימרי' בסעדנא. בברכת חג הגאולה -- המחכה לבשו"ט מהתועדותם בימי הגאולה אלו, להתחזקות באהבת רעים להרבצת התורה ולהחזקת היהדות (ממכ' ו' תמוז ה'תיש"א)

,.. מקבל אני לעתים תכופות מכתבים וידיעות מעבודת המוסדות הקי אהלי יוסף יצחק ליובאַוויטע... וגדול זכותו הקדוש של המייסד הגדול אשר בשמו דוגלים המוסדות הנ"ל להביא ברכה והצלחה לכל המשתתפים בעבודת הקדש, כי יוסף הוא המשביר לכל הארץ. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, עת שהקליפות וסט"א מתגברים, הי' לא תהי', ורוצים להחשיך 332הארת שמש ומגן הוי' אלקים, וארז"'ל לשוח אין שיחה אלא תפלה, תפלה ל' התופל כלי חרס, המתקן ומחבר כלי חרס עפר מן האדמה לבוראם לאביהם שבשמים ותפלה כפשוטה, שהוא נושא רנה ותפלה בעד כל אלו המסייעים ומשתתפים בתמיכת והרחבת המוסדות שיסד להרביץ תורה ויראת שמים ברבים, ובפרט בימי גאולה וסגולה אלה, יום הולדת רבינו וגאולתו...

. . . ובחודש גאולה זה אשר מיוסד על מרז"ל הידוע לאחר פטירתו כו גופא אזיל (עירובין מ"א א). ולהעיר מסוטה מ"ה ב. -- נדבר בהתועדות דש"ק מברכין העבר, אשר כשצריכים להוציא אדם מבור השבי, מושכין אותו ועולה תחילה ונגאל הראש ובתר רישא גופא אזיל. וה"ה בגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ראש ונשיא ישראל, יה"ר שבקרוב ממש בתרי' גופא אזיל, שגם העקביים בכלל (יעויין נזיר נ"א א. ושו"ת צפנת פענח להגאון מרגצוב ח"א לד), בכלל זה בגאולה האמיתית והשלמה.

(ממכי כיט סיו תשייד)

השם יתברך זאֶל אייך מצליח זיין צו שטייגן אין לימוד התורה ביראת שמים וקיום מצוותי' בהידור, בשמחה ובטוב לבב .. . (ממכי חי תמוז, ה'תשכ"א) 70

. . . ובבואנו משבת פרשת והנה פרח מטה אהרן גו' ויגמול שקדים,

ובעמדגו בערב ימי הגאולה יב-יג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, 333והרי בתר רישא גופא אזיל,

יהי רצון שתהי' נשיאות ראש כאו"א בעניניו הפרטים ובעניגים הכללים בם צריך לפעול -- גם יחד,

פעולות כאו"א, בכל הענינים עליהם מסר נפשו בעל הגאולה והשמחח הבע"ל, וצוה עליהם לתלמידיו, לההולכים באורחותיו ובכלל -- לכל השייכים אליו, בתוככי בלל ישראל,

תהיינה כמאן דבעי למהוי ובזריזות (מצדו) ובמהירות (מצד העזר מלמעלה)

לקיים המטרה הפנימית של כל הפעולות: אנן פועלי דיממי אנן -- מאַכן ליכטיג -- להאיר ועד שיומשך האור למטה להיות -- נראה אור...

ו ל

. . . ומעניני ימים אלה : קדמה לגאולה זו, תפלה ובקשת בעל הגאולה, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל: יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו -- וכפי שפירשה וביארה -- ל' תפלה ובקשה, ותוכנה.

ותפלה עושה -- וכפי' השני בכתוב (שאמרו אז כ"ק מו"ח אדמו"ר) לי הבטחה, אשר ראו כל עמי הארץ כי נתקיים בו ,הוי' לי בעוזרי גו * וגמלו כל טוב.

ובכל שנה ושנה בתקופת ימים אלה -- עת רצון היא לכאו"א והתעוררות להחלטות טובות ללכת בדרכי אבות בעלי מסירת נפש על התומ"צ, ובפרט הענינים עליהם מסר נפשו בעל הגאולה, ועי"ז ה' אלקיו עמו ואין און 334ועמל, כ"א ילך מחיל אל חיל; ועדי היכן -- עד יראה אל אלקים בציון, בגאולה הכללית האמתית והשלימה .. . (ממכי ימי הגאולה יבזיג תמוז; היתשכ"ג)

ב"ה, ימי הגאולה, יבדיג תמוז, ה'תשכ"יה

. . . ובעמדנו בימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו על הפצת היהדות התורה (הנגלה והחסידות) ומצותי', הפצה מתוך מסירת נפש ומבלי התחשב עם כל מונע ומעכב ומנגד,

אשר גאולתו אז הייתה, כדברי בעל הגאולה, גם גאולת ,כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם די ותורתו",

יהי רצון אשר זכרון הגאולה ופרשת המאסר וסיבתם אשר קדמו לה - יעוררו את כל אחד ואחת לפעולות גדולות (בכמות ובאיכות) בהפצת היהרות לכל פרטי' מבלי התחשב עם הקושיים וההגבלות שמבית ומבחוץ -- כהוראת פרשת השבוע: כלביא וכארי -- ועד כדי מסירת נפש (מסירת הרצו) בעבודה זו,

וכהבטחת חז"ל הבא לטהר (פועל יוצא -- היינו גם לטהר אחרים) מסייעין לו הרבה מלמעלה -- יהי' ה' אלקיו עמו וישראל (כולל גם את אשר בשם ישראל -- רק -- יכונה, כנ"ל) עושה חיל, 335עדי אשר יקוים מקרא כפשוטו וקם שבט מישראל (זה מלך המשיח) וקרקר כל בני שת (ומשלו מים עד ים) וישראל עושה חיל ...

77 ב"ה, יום השלישי, ג' תמוז, ה'תשכ"ו . . + ובעמדנו לפני ימי הגאולה יב-יג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, והרי בתר רישא גופא אזיל,

יהי רצון שתהי' נשיאות ראש כל או"א -- בעניניו הפרטים ובענינים הכללים בם צריך לפעול, גם יחד,

פעולות כל אחד ואחת. בכל הענינים עליהם מסר נפשו בעל הגאולה, וצוה עליהם לתלמידיו, לההולכים באורחותיו ולכל השייכים אלין, בתוככי בלל ישראל,

אשר תהיינה הפעולות כדבעי לי' למיעבד ובזריזות (מצדו) ובמהירות (מצד העזר מלמעלת),

לקיים המטרה הפנימית של כל פעולות בנ"י: אנן פועלי דיממי אנן - מאַכן ליכטיג -- להאיר ועד שיומשך האור למטה להיות -- נראה אור, 336ונראה בקיום תקות בעל הגאולה -- כדבריו ביום אשר חופשה ניתנה לו ממאסרו (ג' תמוז תרפ"ז) ש,יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ולכל בנ"י יהי' אור ברוחניות ובגשמיות"...

. . . והרי הימים ימי סגולה, תיכף לש"ק פנחס, יום ברכת . הגומל של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, בקשר עם גאולתו,

וכמדובר כמה פעמים: גופא בתר רישא אזיל,

ובפרט אלה אשר זקוקים הם שיגמלם ה' טוב, והם ארבעת הסוגים וסימנך וכל ה;חיים" (חולה יסורים ים מדבר) יודוך סלה, חיי"ם כפשוטו,

וכן ארבעה סוגים אלה בעבודה הרוחנית (וכמבואר במאמר ד"ה ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, לבעל הגאולה):

חולה -- טמטום המוח והלב, חבוש בבית האסורים -- ד(יצר הרע) רשע מכתיר את הצדיק (יצר טוב), יורד בים -- בריבוי הבלבולים (מים רבים) של עניני העולם,

הולך במדבר -- הנמסר רק לגשמיות העולם וחומריותו (היפך מקום ישוב אדם, אתם קרוים אדם, אדמה לעליו), 337כי, כסיום המאמר (שם): בחסדי א-ל עליון מתעורר רוח ממרום וכו' עד אשר צדיק מצרה נחלץ (דכל אחד ואחד מישראל בכלל זה) וכמ"ש ועמך כולם צדיקים.

(ממכ' מוצש"ק פ' פנחס, ה'תשכ"ו)

6-70 ב"ה, ה' תמוז, ה'תשכיז

. . . בעמדנו לפני ימי הסגולה יב-יג תמוז הבע"ל,

יה"ר שזכות בעל הגאולה והשמחה -- הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו -- תעמוד לכאו"א מאתנו בתוך כאחב"י -- שליט"א, להמשיך ברכות הי בכל המצטרך בגו"ר,

כולל, כמובן ופשוט. הצלחה רבה בהפצת היהדות והתורה (הנגלה והפנימית) והמצות

ומתוך מנוחה אמתית ושמחה וט"ל,

וביתר שאת בזה וביתר עז -- מתחיל משנה זו, ארבעים שנה לגאולתו, שבארבעין שנין קאי אינש אדעתי' דרבי' -- סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו.

ולא רק בא אז וקאי אינש אדעתי' ותורת רבו (ע"י שמדקדק -- במשך זמן זה -- בהענינים והדקדוקי תיבות כו),

הי תמוז: בזח"ב (פ"ב, ב) על הכתוב (יחזקאל א; א) ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה גו' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים : זה העם לא ה" אמאי אתגלי שכינתא תמן, אי תימא בגיניהון דישראל כו' אלא הכי תאנא אי לאו דאתגלי לא הוו ידעין. וראה מו"ק (כה, א). וכמדומה שאף שהאריך הרמב"ם בענין הנבואה ופרטיי, לא הזכיר התנאי שצ"ל בארץ ישראל דוקא (התחלתה עכ"פ) -- ומסתימת לשונו בהלי יסוהיית (פייז ה"א) משמע דלא ס"ל תנאי זה. והוא כדעת הזהר (וגם במו"ק ילייפ דרק בבל"כשדים ממעט -- וכקושית הזהר וכדיוק הל' בבל גרמה. ופרש"י במו"ק -- הוא ע"פ דְעֶת זח"א קמא, רע"א. ואולי יש לתווך -- בדוחק קצת -- בין ב' הדעות ע'"פ זח"א קסו, א). ואכי"מ.

קאי איניש : ע"ז (ה/ ב). וראה זח"ב (כה, א).

סוף דעתו ותבונתו: בפרש"י (ע"ז שם).

338אלא שבארבעים שנה נותן לו ה' ,לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" את עצם פנימיות כוונת מאורעות ימים אלו, ובלשון הכתוב: את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים גו' האותות והמופתים הגדולים ההם.

ובפרט -- ע"פ תורת הבעש"ט אשר כל מה שאדם רואה וכל מה שאדם שומע ה"ז הוראה מן השמים בעבודת השי"ת -- וצ"ל קאי אדעתיי דרבי' (זה הקב"ה) בהוראה זה

והלימוד ועיון ודקדוק כו' במאמרי דא'"ח דימים אלה ובהשיחות ובהרשימות של בעל הגאולה אודותם -- בודאי יוסיפו הבנה, העמקה ואור בה,קאי אדעתי' דרבי'" ועל המאסר והחופש והגלות והגאולה..

בטח ילמדו בימי גאולה אלה ובימים שלפניהם ושלאחריהם -- מאמרי תמוז, תרפ"ז -- זה ארבעים שנה -- שנת הגאולה.

. . . בבואנו מימי הגאולה י"בדי"ג תמוז, בו יצא כ"ק מו'ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל ממאסרו במדינת מולדתו. שהי' חבוש שם בעד עבודתו הכבירה להחזקת והפצת התורה והמצוה, למרות רדיפת הדת שהיתה שם אז במרום שיאה. ובחסדי השי"ת יצא בנצחון, שהרי אלה שאסרוהו הם ששיחררוהו,

וכמו שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, היתה גאולתו לא רק גאולה פרטית. כי אם גאולה ונצחון לכל עניני היהדות. שלכן ימי סגולה הם לכל בני ובנות ישראל באשר הם שם, ובפרט -- לאלה ההולכים בדרכיו ומשתתפים בפעולותיו ומוסדותיו.

ואם בכל שנה ושנה כך, על אחת כמה וכמה בשנה זו, שהיא שנת הארבעים לגאולתו, וכידוע הוראת חכמינו ז"ל שתקופת ארבעים שנה מוסיפה הבנה בעומק דעת הרב וכו'.

וכמו כל ענין של זכרון בתורה וביהדות, הכוונה היא שחזכרון יעורר את המעשה בפועל ברוח הימים הנזכרים והנעשים, ובנוגע לחג הגאולה -- 339ההוראה והמסקנה המידית היא, שאם במדינה ההיא ובזמן ההוא ובתנאים ההם יכול יהודי לעשות ולפעול בעד החזקת והפצת התורה והמצותי מכש"כ וק"ו במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך,

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחת מאתנו, בתוך כל אחב"י שי', בכל האמור מתוך שמחה וטוב לבב.

(ממכי שלהי תמוז, היתשכיז)

6/7 ב"ה, עש"ק פ' עלי באר ענו לה, ה'תשכ'ח

. . . אביע תקותי חזקה, אשר בימי סגולה, ימי הגאולה יבזיג תמוז הבע"ל, וכן בימים שלפניהם ושלאחריהם,

תעלה בזכרון כאו"א פרשת הגאולה, פרשת המאסר שקדם לה ופרשת הסיבות שגרמו להם,

זכרון המביא לידי התבוננות, התבוננות ו;לימוד" פרשות אלו המביא לידי מעשה,

מעשה בפועל בפעולות שהן היסוד והפנימיות של הפרשות האמורות : הפצת היהדות, התורה (הנגלה והפנימית) ומצותי' ועד כדי מסנ"פ,

מסנ"פ (רצונו וכל עניניו) מתוך הרחבה אמתית, שהרי גם במצב שמתקיימת במילואה ההבטחה : פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו' צ'"ל קבוע בלבו תמיד ממש ענין מסירת נפשו לה',

לעמוד חזק נגד כל מונע ומעכב, אויב ומתנקם -- הן מחוץ והן מבית,

ולהיות בטוח אשר סוף סוף יבטלו כל המניעות ועיכובים ותצליחנה הפעולות הלוך והוסיף ואור

שמעוררים אותם מלמעלה, וע"י תומ"צ עולים ממאסר הנה"ב לאור באור החיים (עייך לקויית ואוה'"ת עה"פ).

34020 לקוטי הוספות / י"ב"יייג תמוז שיחות וגם מספר הפועלים בזה -- פעלי דיממא, מאָכען ליכטיג -- יגדל הלוך וגדל עד כי חדל לספור --

עדי לקיום היעוד כי תרבה הדעה והחכמה והאמת ומלאה הארץ דעה את ה'/, בגאולתנו הקרובה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

פעלי . . ליכטיג : עירובין סה, א, וכפי' הצ"צ (הובא בלקו"ד ח"ב עת"כ. ונאמר ויקרא אלקים לאור יום).

בעולם כו'. אלא שמשמע שמדבר בתקופת תחה"מ (וכן מוכח בזח"א קיג, ב, קל, סע"א). משא"כ ברמב"ם:

הדעה והחכמה והאמת : הוסיף ביאור בסוף הלי מלכים : ולא יהיי עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד (להעיר מהל' יסוה"ת פ"א ה"ד: הוא לבדו האמת. ועייגייכ תניא פל"ה בהג"ה בשם הרב המגיד) ולפיכך יהיו ישראל חכמים כו" וישיגו דעת בוראם כן' (להעיר מהלי יסוה"ת פ"ג, ה"ט). ובזה יובן ג"כ מה שרק בהלי מלכים ובמו"ג הובא סיום הכתוב : כמים לים מכסים:

ובבואנו מימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר היא גם גאולת כאו"א מאתנו, בתוככי כלל ישראל,

הנה -- כל גאולה ענינה ותוכנה שבאה היא אחרי מאסר וגלות. עוד יתרה מזה -- באה מתוך מאסר וגלות וכלשון חז"ל בזה ובכיוצא בזה : מתוך אפילה אורה. ואחז"ל כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ועוד בה שלישי' והיא העולה על כולנה -- שהחשך עצמו נהפך לאור ובסגנון חז"ל : גם זו לטובה.

היא גם . . ישראל: וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בסה"מ תש"ח ע' 263) : לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה.

מתוך אפילה אורה: מדרש תהלים כב, 1 יל"ש עקב רמז תתגב. יל"ש ירמיי המז שיא.

ואחז"ל . . עביד : ברכות ס, ב, טושו"ע או"ח סו"ס רל.

לטב עביד . . זו לטובה: החילוק נת' בארוכה במ"א (לקו"ש כרך ב' ג' 3 ואילך).

שהחשך עצמו נהפך לאור: ע"ד הצחות אולי אפ"ל שלכן ברשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) כז, א בהביאו מרז"ל מתוך אפילה אורה -- לא ציינו למדרש תהלים (שמשם נלקט ליל"ש) וגם לא ליל"ש הקודמו (פ' עקב), ב"א לירמי' -- דכולי חורבנא (בייב. יד, ב) ולכן נקרא שמו ירמיי (קה"ר בתחלתו) ויהי" ירמי' ירום י' (יל"ש ירמי' "רמז רנז) ולמעליותא.

ובסגנון . . . לטובה : תענית כא, א, 341ופירשו רבותינו נשיאינו אשר כך הוא סדר ההנהגה חסד דין רחמים, ולזאת אחר ענין ומאורע של דין מתעוררת מדת הרחמים שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה כנודע שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים.

ויהי רצון אשר מתוך הרחבה בגשם וברוח גם יחד יתבונן כאו"א איך אשר כל נברא מוגבל הוא ונשמתו, אשר היא חלק אלוקה ממעל ממש, נמצאת במאסר גוף בשר ודם ובבחי' גלות בו וכו', אשר לכן ישים כל מגמתו וחפצו להוציאה ולהעלותה מגלות זה -- ע"י תשובה ומע"ט,

ולא ישמע ליצרו כלל ואדרבא ירגיז יצ"ט על יצה"ר ויכוף את יצרו ועד אשר יגיע לעבודת הוי' ולאהבתו בכל לבבך בשני יצריך.

וכד אתכפיא סט'א ואתהפכא חשוכא לנהורא -- מסמך גאולה לגאולה, גאולת נפשו לגאולת הכלל,

שמקרבים את הגאולה הכללית האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, אשר אז לילה כיום יאיר והוי' יהי' לך לאור עולם.

ופירשו רבותינו נשיאינו : אדה"ז (ס' המצות להצ"צ קיד, ב), אדהאמ"צ (ס' מאה שערים יד, ב**) ואדמו"ר הצ"צ (שם יח, ב***. רשימותיו לתהלים ע' צז). - ויש להעיר ממדרש תהלים (שם. בהמשך להנ"ל) : מתוך צרה רוחה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וידועה תורת הבעש"ט ע"ז שהצרה עצמה נעשה צהר (ד"ה הוי בי גדול, ס' המאמרים אידיש).

רשימות הצצ לישעי' שם משליה מס' פסחים (מצה עשירה דיב. קנז, א.) ועוד. ובשלייה שם: יתרון האור מתוך החושך כו' וענין עוה"ז עשיית התשובה מכח הגליות כן? ואח"כ משיח כו' תכלית בראשית ברא ויאמר אלקים יהי אור.

342ב"ה, יום שלישי, שלישי בתמוז, ה'תש"ל

. . . ובימים שלפני ימי חג הגאולה יבז-יג תמוז. ובפרט ומתחיל מיום השלישי בחודש זה, אשר אז (בשנת המאסר והגאולה -- שנת ה' פרז"ת) ,פנה (כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל הגאולה) אל קהל העומדים שם ללותו ויאמר (בתוך שאר הענינים) :

יהי רצון שיתעורר כל אחד ואחת מאתנו, בתוככי כל ישראל, להתחזק ולהוסיף בכל עניני דתנו, תורה ומצות ומנהגי ישראל

-- המתחלקים בשלשת הסוגים, שלשה הדברים עליהם העולם (בכלל והאדם -- בפרט) עומד: תורה ועבודה (תפלה) וגמילות חסדים (כולל בל המצות),

וימשיך ההתעוררות בפועל ובמעשה שהוא העיקר -- בחיי יום יום, שיהי' עוסק ,בתורה ועבודה שבלב זו תפלה, ומקיים את המצות באמונה טהורה בקבלת עומ"ש, ואינו מתפעל כלל משום מגיעה ועיכוב",

תפלה : שבמקום קרבנות תקנוה (ברכות כו, סע"א, זת"ב כ; ב. רמב"ם הלי תפלה פ"א, ה"ה).

343וזה גם יקרב וימהר קיום היעוד: כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה.

.. . בבואנו מימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל ממאסרו במדיגת מולדתו, שהי' חבוש שם בעד עבודתו הגדולה והחזקה והרמה בחיזוק בדק התורה והמצוה והפצתן, למרות הגזירות על זה שהיו שם אז במרום שיאן, ובחסדי ה' יצא בנצחון, שהרי אלה שאסרוהו הם ששיחררוהו,

ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר (לחגיגת יב תמוז הראשונה) -- לא אותו ,בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ה' ותורתו"

וכמחז"ל עה"פ צדיק כתמר יפרח: מה התמרח הזו לבה מכוון למעלה כך ישראל לבם מכוון לאביהם שבשמים; ועוד אמרו: מה תמרה זו אין בה פסולת כו' כך הם ישראל אין בהם פסולת,

שלכן ימים הבאים אח"ז ימי סגולה הם לכל בני ובנות ישראל באשר הם להוסיף בחיזוק ,התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו" והפצתן הלוך והוסיף הלוך ואור,

ובפרט בהתבונן כאו"א אשר אם במדינה ההיא ובזמן ההוא ובתנאים 344החם עשו ופעלו בחיזוק התורה והמצות והפצתן והצליחו ועד אשר גם עתהי לאחר כיובל שנים, רואים פירותיהן ופירי פירותיהן,

כש"כ וקו ועל אחת כו"כ במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך.

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחת מאתנו, בתוך כל אחב"י שליט'א, בכל האמור ומתוך שמחה (וממילא) בזריזות,

וה' עוזר וכמש"נ: ה' לעזרתי חושה, אלקים חושה לי עזרי גו ה' אל תאחר. (ממכ' שלהי תמוז, ה'תשל"א)

₪70

ב"ה, ג' תמוז -- פ' ויאמר הוי' גו' אני חלקך ונחלתך -- ה'תשליב. .. . בימים אלה, מתחיל מג' בתמוז -- יום יציאת בעל השמחה והגאולה די"ב"י'ג תמוז -- הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר -- מבית האסורים, כדאי להתבונן ביתר שאת וביתר עז בפרשת המאסר והגאולה,

בסיבת המאסר -- עסקנות במסנ"פ בהפצת היהדות והתומ"צ בכל מקום מבלי התחשב במניעות ועיכובים וכו' ובהפצה הכי גדולה רחבה ועמוקה, 345והגאולה -- שהייתה כדברי בעל הגאולה לא רק גאולתו כ"א גם גאולת ,כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יבונה",

התבוננות שתביא לידי מעשה -- הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד -- להשלימות בזה כראוי לבנ"י, אשר חלק חוי' עמו, ועל כל אחד ואחת מהם נאמר : ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש,

וכידוע פס"ד הרמב"ם אשר דבר הוי' הנאמר לכהנים וללויים אני חלקך ונחלתך לא בהם בלבד הדברים אמורים, ,אלא כל איש ואיש מכל

הוספה לאחר וו\:

346באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי הוי' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללויים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי?.

באי העולם : מכאן מוכח גירסת הרמב"ם במשנגה ר"ה (פ"א, מייב) ודלא כהנוסח שלנו בפיוט וגתנה תוקף (וכ"ה ברמב"ם הלי תשובה (פ"ג, ה'ג) : כל אחד ואחד מבאי העולם; אבל ברמב"ם (ירושלים, תש"ה) מציין שבכת"י אחד במקום ,באי העולם" -- ,מכני אדם").

נדבה רוחו אותר: שמות (לה, כא). ונדיבות ה"ה מדת הלב (וראה רמביין שם). והבינו מדעו: שכל שבמוח. וראה רמב"ם הל' ע"ז רפי"א.

להבדל . . נתקדש קדש קדשים : ע"ד דה"א (כג, יג) האמור בכהנים וכה"ג, דמתאים לשם קדה"קי כי רק הוא נכנס לשם. וראה חדא"ג סוף הוריות. זת"ג קעו, ב. בייק לח, א.

לעמוד . . לשרתו: דברים י, ח. לשרתו ולעבדו : ראה מנחות קט, ב. ישר . . בקשו: ראה קהלת ז, כט,

כמו שעשהו האלקים : והשייכות לנדו"ד יל"פ ע"פ מש"כ במו"ג ח"א פיב : השכל אשר השפיע כו' שלמותו האחרון כו'.

עול החשבונות הרבים : לכאורה צע"ק השייכות לנדו"ד דוקא (וראה המשך מים רבים בתחלתו). ויל"פ עפמש'יכ בספרא (שמיני ט ו) שכשם שהמקום ,יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו". ופי' הבעשיט שתהי' לאדם תמיד רק מח' אחת כו' כמ"ש אשר עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות יבים ויחשוב שכל הדברים מהבורא ית' ומוטב לדבק עצמו בהעיקר ולא בהטפל (צוואת הריב"ש -- בקיצור לשון).

לעולם ולעולמי עולמים : ל' הספרי דברים כג, [.

ויזכה לו בעוה"ז . . מנת חלקי : לקשר פיי זה עם מש"כ ברשימות הצצ לתהלים עֶה"פ : ה' מנת חלקי זהו מצד שרש גש"י בעצמן, י"ל ע"פ מרז"ל דפרנסה גדולה מן הגאולה (פסחים קיח, א. נת' באוה"ת ויקרא, קצז. במדבר, רו. ולהעיר מפי' אדניע בהא דאין ערוך נראה בעיקר בעוה"ז - מאמרי ר"ה תרעיו*. ובכ"מ).

דבר המספיק לו : להעיר מדרזייל עהי"יפ ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (ב*ר פי'ע, ה).

לכהנים וללויים : כ"ה ברמב"ם דפוס רומי, וכדלעיל הי"אי

הרי דוד: אף שלא הי' משבט לוה

אומר : תהלים טז, ה.

תומיך גורלי: רק תומיך, כי צ"ל מלאכה מעט (רמביים הלי ת"ת פיג ה"ט. וראה. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ג) וכדיוק הרדב"ז כאן. אבל קשה דא"כ אינו ,כמו שזכה לכהנים". ואולי מכאן ראי' להכס"מ (בהלי תיית שם) דייל דהרמביים שולל רק את

המשים על לבו כו/, ולכן יש ב' אופנים : ה' מנת חלקי, או תומיך גורלי. או ייל דזהו החילוק בין כהנים ללויים (וראה אוהי"ת. עֶה"פ). ואכימ.

*) בהמשך תער"ב ח"ב. המו"ל.

347ויה'יר שיעשה כאו"א בכהנ"ל ומתוך שמחה והוי' יגאלו מכל ענין המעכב ומונע וילך. מחיל אל חיל בלימוד התורה הנגלה והחסידות ובקיום מצותי' בהידור,

ועד אשר בצדק יאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוזי

שיעשה כאו"א בכהנ"ל : וי"ל ע"פ הפיי דע (כל) מה (ש)למעלה -- ממך (לקו"א להה'"מ) שעיי"יז שמתנהג באופן דחלק הוי' עמו -- נעשה למעלה אני חלקך.

כמופת . . עוז: תהלים עא, ז.

לרבים : ע"פ הניל ילייפ גם לאו"ה ועפמש"כ ואתנך לברית עם לאור גויים (ישעיי מב, ו) וראה ברד"ק שם.

ב"ה, יום שלישי, ט"ו תמוז, ה'תשלייב

... בבואנו זה עתה מימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, גאולת ב"ק מו"ח אדמו"ר וביחד עם זה גאולת ,כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה; וגם את אשר בשם ישראל יכונה",

אשר התבוננות הדרושה בה -- עלי' להביא התחזקות והוספה בלימוד התורה ובקיום מצותי? בהידור,

וה"ז עצמו -- עסק בתומ"צ -- ענין של גאולה הוא, וכמחז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת'ת ועשיית מצוה ה"ה מילוי שליחותו של מלך העולם (כמובן ממחז'ל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי) ועבד מלך -- מלך, 348ובפרט אשר בכ"ז זכות אבות מסייעת וכמובן ג"כ מדברי בעל הגאולה תיכף באתחלתא דגאולה זו (ג' תמוז) אשר פתח:

ויש להוסיף הסברה בזה -- כי ע"י שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם הרי זה שהיורש הוא במקום המוריש וכמש"נ תחת אבותיך יהיו בניך - בא בגילוי ומתבטא במעשה בפועל ועד שבמעשים אלה ה'ה האבות עצמם.

הנה הצער ע"ז והחרטה וקבלה טובה על להבא -- מועילין (וכידוע בענין התשובה) ובפרט כשמצרפים לזה -- מתאים לביאורו של אדמו"ר הזקן -- מסנ"פ (נפש ל' רצון) מסירת הרצוןי

וידועה תורת הבעש"ט: במקום שרצונו של אדם שם הוא כולו, ומקרא מלא אמר הכתוב -- בפרשת שבת י"ב תמוז:

(ראה שו"ע אדה"ז סת"ח : לפי שרעתו של אדם כו') ובירושי ברכות ספיו : הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.

349כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו -- שכאו"א מבנ"י ה"ה +מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות (הנקראים צורים וגבעות)".

ויהי רצון אשר יעשה כאו"א בכהנ"ל מתוך מסירת-הרצון האמורה ובתוקף וחוזק המתאימים באופן דעם לבדד ישכון ובגויים (ובדרכי הגויים) לא יתחשב.

ועד אשר בצדק יאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז;

וכמחז"ל לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש הוי' עוז התאזר ונתנו לישראל שנאמר הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום.

הוי' יברך את עמו בשלום: לכאורה סיום זה אינו שייך כלל לדחז"ל בשמו"ר. ויייל דעייז מתרץ דכיון שניתן להם עוזו דהקב"ה הרי אין כל אומה ולשון יכולין לְעמוד בפניהם, ומתרץ שניתנה להם תורה -- שניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה. ועפ"ז מובן בפשטות הש"ס ביצה (כה, ב), משא"כ להמפרשים שם, חדא"ג מהרש"א זבחים קטז, א ד"ה ה' עוז). ואמחז"ל (במדב"ר ספי"א. ואולי זהו מקור הרמב"ם הנ"ל והרי מביא ג"כ אותו הפסוק דלהלן) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל גתיבותיי שלום.

הוספה לאחר זמן

א במש"כ בסוף ההערות-מ"מ למכתב דט'ו תמוז בדברי הרמב'ם (סוף הל' חנוכה) אשר ,כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכי' ג דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", שאולי המקור לזה הוא: מאמר המדרש (במדב"ר פי"א, ז) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותיי שלום, 350לכאורה עדיפא לומר מש"ס גיטין* ,כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום",

אבל מהמשך הגמרא שם מוכח, אשר הכוונה ב,כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום" היא -- להוראות ודיני התורה [כמו כהן קורא ראשון כו שבמשנה שם=, ואין בזה הכרח לחידוש שברמב"ם שכל ענין התורה הוא ,לעשות שלום בעולם" -- אע"פ שישנו לימוד התורה דדרוש וקבל שכר:, ועד"ז -- יגדיל תורה ויאדיר *.

אבל עפ"ז גם מהמדרש אין הכרח לחידוש זה -- כי לשון המדרש הוא שהתורה נמשלה ,בשלום", שלום סתם. ויש לפרשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וע"ד מרז'ל דכל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה כו י (שזה שייך גם בלימוד דדרוש וקבל שכר וכו') ואינו ענין ל,שלום בעולם" 5 המבואר ברמב"ם (ובגיטין שם).

ולכן מחוורתא לומר שהמקור הוא בגיטין, וכיון דמדייק וכפיל כל התורה כולה ודאי שלא רק לדיני התורה מכוון כ"א לכל התורה.

ועפ"ז יתיישב ג"כ בפשטות שבש"ס וברמב"ם מובא ג'כ התחלת הכתוב ,דרכי' דרכי נועם" -- משא"כ במדרש.

ב. וכיון דאייתינן להאי : שינוי זה (בין הש"ס (הרמב"ם) והמדרש) -- דורש טעם.

והנה טעם הש"ס שמביא (גם) ,דרכי' דרכי נועם" פשוט -- כי קאי אמתניתין דדיגי ,דרכי" שלום, ומפרש דסיום הכתוב ,שלום" קאי גם על התחלתו. ;דרכי' *.

וברמב"ם י"ל:

ההפרש בין ,דרכים" ל,נתיבות" הוא, שהדרך -- רחבה " היא ומתחלקת ומתפצלת לכמה נתיבים, שנתיב הוא שביל קטן וקצר, ועד"ז בתורה כללות ופרטות. באם הי' הרמב"ם מביא רק ,וכל נתיבותי' שלום" הי' מקום 351לומר שרק ה,נתיבות" דתורה הם בכדי ,לעשות שלום בעולם", אבל הכללות שבתורה ועאכו"כ ,כל התורה" הם למעלה מזה, אינם בגדר זה. ולכן מביא גם תחלת הכתוב ,דרכי'" גו', שגם דרכי התורה -- ענינם שלום (וכדמוכח בגמרא שם ש,שלום" קאי גם על ,דרכי ", כג"ל).

ועדיין חסר ההכרח שלא רק הכללות (דהדינים) שבתורה אלא ש;כל התורה? -- ענינה שלום,

ומבואר זה בדיוק ל' הרמב"ם שהוסיף התיבה (והענין) ;גיתנה" -- נתינת התורה ולא התורה בפ"ע, קודם נתינתה.

ומבואר החילוק בשבתיי דכמו שהתורה בפ"ע, ה"ה ,חמדה גנוזה* וצ"ל ,תנה הודך על השמים" ולא ליתנה לבו"ד, וזה שניתנה (כל התורה) הוא מפני שצ"ל קיום עשרת הדברות כו' -- כללות שנאמרו בסיני - וזה א"א ב"א למטה.

ובמדרש -- מסתפק בסיום הכתוב, שבו עיקר הראי' (והענין - ,שלום".

ג. ומה שנ"ל יותר בפי' המדרש ובהקדם :

לכאורה -- הכתוב המובא במדרש הוא ראי' לסתור לאמרו שהתורה לא נמשלה אלא בשלום,

שהרי מפורש בכתוב זה דרכי' דרכי נועם, היינו שנמשלה גם בנועם.

והביאור: צד השווה דהמדובר בגיטין במדרש וברמב"ם -- שזהו בכל התורה בכללותה וזה נמשל רק בשלום, וכמוש"נ וכל נתיבותי' שלום, משא"כ בדרכי' שלא נאמר כל.

וי"ל שעפ"ז תובן ג"כ סברת המקשן :י אימא כופרא אף שנאמר דרכיי דרכי נועם, כי מודגש השינוי בקרא זה עצמו דל"ק כל דרכי', אף שמסיים וכל נתיבותי'.

ד והנה באם לא נדייק בגיטין כפל הל' כל התורה כולה (כנ"ל). כ"א כפשטות הסוגיא שמדבר בדיני התורה, ייל שמקורו דהרמב"ם ממדרש הנ"ל וכנ"ל.

ויש להוסיף בזה: מדייק במדרש שנמשלה התורה בשלום (ולא ,נקרא" וכיו"ב),

שתועלת ונחיצות המשל הוא כשצריך הרב להסביר הנמשל לתלמיד ששכלו קטן ומביא משל מענין שהוא בערך שכלו הקטן דהתלמיד. וכמבואר בכ"מ במשי'יג ותחת רגליו וגו' יי 352וזהו דיוק המדרש שנמשלה התורה, כפי שירדה מדרגת ,חמדה גנוזה" ונתלבשה וניתנה (בל' הרמב"ם) כו' בעולם. וק"ל.

- בין המצוים