349

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו -- שכאו"א מבנ"י ה"ה +מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות (הנקראים צורים וגבעות)".

ויהי רצון אשר יעשה כאו"א בכהנ"ל מתוך מסירת-הרצון האמורה ובתוקף וחוזק המתאימים באופן דעם לבדד ישכון ובגויים (ובדרכי הגויים) לא יתחשב.

ועד אשר בצדק יאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז;

וכמחז"ל לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש הוי' עוז התאזר ונתנו לישראל שנאמר הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום.

הוי' יברך את עמו בשלום: לכאורה סיום זה אינו שייך כלל לדחז"ל בשמו"ר. ויייל דעייז מתרץ דכיון שניתן להם עוזו דהקב"ה הרי אין כל אומה ולשון יכולין לְעמוד בפניהם, ומתרץ שניתנה להם תורה -- שניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה. ועפ"ז מובן בפשטות הש"ס ביצה (כה, ב), משא"כ להמפרשים שם, חדא"ג מהרש"א זבחים קטז, א ד"ה ה' עוז). ואמחז"ל (במדב"ר ספי"א. ואולי זהו מקור הרמב"ם הנ"ל והרי מביא ג"כ אותו הפסוק דלהלן) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל גתיבותיי שלום.

הוספה לאחר זמן

א במש"כ בסוף ההערות-מ"מ למכתב דט'ו תמוז בדברי הרמב'ם (סוף הל' חנוכה) אשר ,כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכי' ג דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", שאולי המקור לזה הוא: מאמר המדרש (במדב"ר פי"א, ז) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותיי שלום,