142

ד. דוקא "נר מצוה" מביא לשלום בית

אך על כך ניתן לשאול: שלום הבית נגרם על ידי האור הגשמי של נר השבת. ולכאורה, כל נר דלוק, גם אם אינו נר מצוה, מאיר את הבית כדי "שלא ייכשל בעץ או באבן" ומביא לשלום בית, ומהו איפוא המעלה שב"הדלקת הנר דבי שמשי", שדוקא היא מונעת את היפך השלום ואת התפשטות הטומאה בבית?

אלא שהאמת איננה כך: אור כל שהוא, שאינו קשור ל"נר מצוה"¹⁸, אינו מביא תמיד שלום. לפעמים עלול להיות ההיפך: על־ידי אור זה רואים לפעמים אדם, או תנועה שלו, שאינה אהודה, וזה יכול לגרום להיפך מן השלום.

דוקא האור האמיתי של "נר מצוה ותורה אור"¹⁸, ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"¹⁹, הוא גורם להבאת אחדות ושלום, שלום בית.

ה. "נר מצוה" – בולט יותר במצוות הקשורות לנר הגשמי

כל זה הוא הסבר לקשר שבין נרות שבת קודש לבין מניעת התפשטות של כל טומאה בבית. אך מכך ששיעור הזמן "כדי הדלקת הנר" מובא בענין טומאת מצורע מובן, שלזהירות מפני טומאה חמורה זו יש קשר מיוחד עם נרות שבת קודש.

בפשטות ניתן לומר: אחד הגורמים לצרעת הוא לשון הרע²⁰, פירוד לבבות, ולפיכך נעשה תיקונו דוקא על ידי נרות שבת קודש שענינם הוא שלום בית, כנ"ל.

לפי פנימיות הענינים יובן ההסבר לכך על־ידי הקדמת דברי חז"ל²¹: "הרגיל בנר הווין לי' בנים תלמידי חכמים". רש"י מפרש על כך: "דכתיב¹⁸ כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה". מכך מובן, שלמרות שב"נר מצוה" הכוונה היא לכל מצוה, כי באמצעות כל מצוה שמקיים יהודי מתהווה אור בו ובסביבתו, בכל זאת, קיים יתרון בפרט זה במצוות הכרוכות גם בביצוען הגשמי עם נר, כי בהן מתבטא יותר הענין של "נר מצוה", כדלהלן:

במצוות אחרות הענין של "נר מצוה" הוא אור רוחני בלבד ולכן אין לכך השפעה גלויה על העולם הגשמי, אך במצוות אלו כרוך הענין של "נר מצוה" באור גשמי, ולפיכך ניכרת השפעת האור הרוחני ("נר מצוה") גם בגלוי בעולם הגשמי.

ו. השאלות על דברי הגמרא לגבי נר מערבי בבית המקדש

בכך יובנו דברי הגמרא²² על הנר