105
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
קרח" הוא בדומה לרקיע המבדיל34, או כנאמר במקומות אחרים35, שהוא בדומה לדור הפלגה, שאף הוא קשור לרקיע המבדיל36, הוא ההיפך ממהות התורה, אשר "ניתנה לעשות שלום בעולם"37, ולפיכך – גם ההיפך ממשה38, אשר התורה נקראת על שמו39.
אמנם, התואר "אוהב שלום ורודף שלום" מופיע לגבי אהרן40, וזהו ההסבר בפנימיות לכך שקרח ניהל מחלוקת כלפי אהרן41, אך העיקר והפנימיות של המחלוקת היו כלפי משה, כי עצם עבודתו של אהרן היתה מפני שכך נאמר בתורה, שניתנה באמצעות משה.
ו. הגורם האמיתי – מחלוקת על מהות משה
ההסבר המפורט לכך הוא:
את עצם ענין ה"שלום" (תורה) חידש משה, אך כיון שמשה כשלעצמו היה נעלה מעניני העולם42, הרי השלום בעולם בפועל נעשה על ידי אהרן, אשר הוריד את עצמו אל ה"בריות"43, וקירב אותם, ורוממם44 אל התורה, אשר "כל נתיבותיה שלום"45. וממילא יוצא, שעצם המציאות של מחלוקת, הנרמזת בשמו של קרח – קרחה – היא ההיפך למהותו של משה, ומעשה קרח – ניהול המחלוקת בפועל ("ואתפליג... להחזיק במחלוקת") – הוא ההיפך ממהותו של אהרן46.
הערות
- 34. ראה לעיל הערה 28. ולהעיר מהמבואר בדרושי פ' קרח (לקו"ת פרשתנו נד, ג. ובכ"מ) שקרח רצה לעשות הגבורות עיקר.
- 35. בחיי פרשתנו טז, כט. וראה גם הגהות הרח"ו לזהר ריש פרשתנו. לקו"ת מצורע כה, א. אוה"ת ריש פרשתנו. שם ע' תרס. תרפה. שת.
- 36. ראה ב"ר שם: והמים הללו לקו בהם .. ודור הפלגה.
- 37. רמב"ם סוף הל' חנוכה. וראה גטין נט, ב. לקו"ש ח"ח ע' 349 ואילך.
- 38. שהוא ג"כ שלישי (שבת פח, א. וראה מדרש משלי פכ"ב) ותפארת (ראה אוה"ת שם ס"ע תשיז). וראה סד"ה כל פטר רחם תרכ"ז, שמשה רצה לברר את קרח כמו שיום השלישי מברר את המחיצה שנעשה ביום שני (ראה לעיל הערה 30). ולהעיר ממלחמת מדין (מלשון מדון ומריבה – נסמן בד"ה החלצו תרנ"ט בתחלתו) שהייתה צריכה להיות ע"י משה דוקא, לפי שהוא "הגורם החיבור וההתכללות" (לקו"ת מטות פז, א).
- 39. שבת פט, א.
- 40. אבות פ"א מי"ב. וראה מדרש ורש"י עה"פ (ברכה לג, ח) ויבכו בנ"י את משה.
- 41. ראה אוה"ת שם ע' תשה: רצו להגביר הגבורות ולכן חלקו על אהרן הכהן איש החסד.
- 42. שלכן טען "מאין לי בשר" ובא ע"י ע' הזקנים דוקא (לקו"ת ואתחנן יב, א – אבל באופן אחר שם בהעלתך לא, ד. לג, ב. ואלה ואלה דא"ח).
- 43. שאין בהם שום מעלה ורק שהם בריות שנבראו ע"י הקב"ה (ראה תענית כ, ב. תניא פל"ב).
- 44. כי אהרן הוא "שושבינא דמטרוניתא" שמעלה כנס"י מלמטלמ"ע, משא"כ משה "שושבינא דמלכא" ממשיך אוא"ס מלמעלמ"ט (תו"א ר"פ תצוה (ובהוספות שם). לקו"ת בהעלותך לב, א־ב. ר"פ מסעי. ובכ"מ).
- 45. משלי ג, יז.
- 46. להעיר מפרש"י כאן: "ומה ראה קרח לחלוק עם משה .. מה עשה .. והלבישן טליתות שכולן תכלת כו'" – שבתחלה ראה לחלוק עם משה, ומה שהלבישן טליתות כו' (שזה הי' הוכחה לטענתו אח"כ "מדוע תתנשאו גו'" כנגד כהונת אהרן) הי' בכדי א) לחלוק עליו (על משה) ב) ולבטל את דבריו.
משנה אבות א׳:י״ב - הטקסט מספריא
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.