שיחה ט
328שיחה ט
ב'"ה, ג' תמוז, ה'תשלי"יב
. . . בעמדנו בימים אלה והסמוכים להם וכנהוג לקשר מאורעות השבוע עם פרשת השבוע, ובמיוחד, בנידן דידן, עם פרשת חג הגאולה די"ב"י"ג תמוז המתחיל בשבוע הסמוך בסיום וחותם השבועי
יש להתבונן - וכהוראת הכתוב: עמי זכר נא מה יעץ גו' ומה ענה גו' -- בהקדמתו של אותו נושא משלו שאמר אשר לא יוכל לדבר מאומה ני אם הדבר אשר ישים אלקים בפיו, והיא: כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, וכפירוש רש"י: אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וכגבעות הללו -- על ידי אבות ואמהות.
והביאור בזה, כי גלוי וידוע לכל באי עולם, אפילו אומות העולם, כי הקיום, הכח והעוז של עם בני ישראל יסודם ושרשם באבות ואמהות של אומה זו וירושה מהם לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל וכמו טבע בנפשותינו. בכל הזמנים ובכל המקומות, וזהו שעושה אותנו לחטיבה אחת בעולם -- הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.
ומכאן המסקנה המידית -- מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, שהמכוון בזה הוא חשיבות זרע קודש, בני ובנות ישראל, רצה לומר אשר בני ובנות ישראל הם זרע יעקב וישראל ומתנהגים כיאות לבני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה -- וזה מבטיח שכל עם בני ישראל יהיו מיוסדים וחזקים כצורים וכגבעות הללו, כפשוטו, וכמשמעו -- שהאבות והאמהות נמשלו לצורים ולגבעות.
סגולות אלו ישנן ומתגלות סוף סוף, בכאו"א מבני עמגו עם בני ישראל, כקטון כגדול. אבל מובן שהן מתבטאות בכל תוקף בנשיא בישראל, ועד נשיא דורנו בעל השמחה והגאולה, שלא התחשב עם שונאי דת ישראל שבקשו לעקור תורה ומצות וכו', והוא נלחם בהם ללא חת ובחרף נפש ממש, 329עד שהביא נצחון וגאולה לא רק לעצמו כי אם גם גאולת ,כל מחבבי תורתינו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".
וכפירוש רש"י בפרשת השבוע: נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל.
זאת אומרת: שהמסירת נפש והפעולות של נשיא הדור מוסיפים כח ועוז בכל אחד ואחת מבני הדור ללכת בדרך ישרה אשר הורנו ולהמשיך בפעולותיו בהחזקת התורה והיהדות והפצתן בכל מקום ובכל זמן ועידן
על אחת כמה וכמה בתלמידי וחניכי הישיבות ומוסדות חינוך אשר מתנהלים ברוחו או גם ייסדם.
ויהי רצון שכל תלמידי וחניכי ישיבות ומוסדות חינוך אלה בכל מקום שליט'א, ילכו מחיל אל חיל, ויעשו ויפעלו בלימוד התורה בהתמדה וקיום מצותי' בהידור ובשמחה ובטוב לבב.
ועד שבצדק יאמר כאו"א מהם: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז...
יב-יג תמוז
. . מוסג'פ הקונטרס לחג הגאולה יב-יג תמוז הבע"ל *. ובודאי יזכה בו את כל סביבתו מבלי הבדל סוג, מתאים לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ במכתבו (נדפס בקונטרס נט' ע' 27**) אודות גאולה זו, אשר ,לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",
אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל: אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה,
ונידוע אשר כנוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכנוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש
הערות
עמוד 328
- 1. גי תמוז : יום היציאה מבית האסורים (א' פי בלק, תרפיז).
- 2. וכנהוג לקשר: ראה קונטרס ביקור שיקאגא ע' ז (ס' השיחות תש"ב ע' 029
- 3. וכהוראת הכתוב: מיכה ( ה.
- 4. עמי זכר נא : ראה זח"ג ר"פ בחוקותי.
- 5. נושא משלו: ראה ב"ר (מד, ו) יי לשונות נקראת נבואה כו' משל כו ולהעיר מתו"א רייפ לך. ל"ת להאריז"ל ר"פ בלק. אוה"ת להצ"צ עה"פ ולא קם גביא.
- 6. כי מראש . . יתחשב : בלק כג, ט. ראה במדיר עה"פ. ביאוהיז עה"פ. באוה"ת שםי
- 7. וירושה . . בנפשותינו : ראה תניא פי"ח ואילך וספלייח.
- 8. שעושה . . בעולם: ראה ברכות ו סע"א, וראה ד"ה את ה' האמרת (אוה"ת להצ"צ תבוא).
- 9. מי . . ישראל : בלק כג, יו"ד.
- 10. ומתנהגים כיאות : וכפי' השני באותה התיבה ,עפר" -- מצות שהן מקיימים בעפר.
עמוד 329
- 1. כל . . יכונה : מכתב בעל השמחה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בס' המאמרים ה/תש"ח ע' רסב).
- 2. וכפירוש רש"י: חוקת (כא, כא). וברמב"ם (מלכים פ"גו ה"ו) שלבו הוא לב כל קהל ישראל. ובשו"ת הרשב"א (ח"א סקמ"ח): המלך כציבור שהציבור וכל ישראל תלויין בו, ובאגה"יק רסכ"ט שמצות התלויות במלך ,הוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם כו'* -- והרי במצות אלו ישנן התלויות בחכמתו, בינתו כו" ועד במעשה שלו. וסיית שיוצאת ונכנסת עמו (סנה' כא, ב) -- ה"ז מצוה שבגופו.
- 3. בכל אחד ואחת .. על אחת כמה וכמה: עיין תניא פי'ב.
- 4. כמופת . . עוז: תהלים ;א, ז.
- 5. *) תש"י -- נדפס בספה"מ תש"י, המו"ל. **) סה"מ תש"ח ע' 263. המו"ל.
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'תכב לקו"ש ח"ח ע' 328