שיחה ב

114שיחה ב

קרח

א. שני הנסים בג' תמוז קשורים לפרשת קורח

פרשת קורח נקראת פעמים רבות בסמוך לג' תמוז (או ביום זה עצמו) – היום שבו¹ אמר יהושע "שמש בגבעון דום" ² – שזהו אחד הנסים הגדולים ביותר שהתרחשו, כנאמר "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו..."³. ושנים רבות לאחר מכן (בשנת תרפ"ז) שוחרר הרבי ממאסרו באותו יום⁴ – וגם שחרור זה הוא אחד מהנסים הגלויים ביותר שהתרחשו בדורנו.

כיון שנס השחרור מהמאסר של הרבי נועד על־יד ההשגחה העליונה ליום שבו התרחש הנס של "שמש בגבעון דום", הרי⁵ שיש ביניהם קשר^*.

דלפי הידוע⁶, שכל המועדים נרמזים בפרשיות הנקראות בתורה בסמוך להם, מובן, שלגבי שני נסים ב אלו – "שמש בגבעון דום", ושחרורו של הרבי – ניתן למצוא רמזים בפרשת קורח.

ב. כ"ד מתנות כהונה בפרשת קורח

כבר דובר פעמים רבות שבכל אחת מהפרשות – "ג"ן סדרים דאורייתא" – יש נקודה מיוחדת, אשר "מקיפה" את כל הנאמר בה. ונקודה זו, שהיא הבריח התיכון של כל פסוקי הפרשה, נרמז בשמה של הפרשה⁷, כי השם בלשון הקודש של כל דבר מורה⁸ על מהותו.

מכך מובן, שהקשר שבין כל הפרשיות שבאותה פרשה, ואף בין הענין הראשון לאחרון – למרות שפרשיות רבות מבדילות ביניהם – חזק הרבה יותר מהקשר שבין סיום פרשה אחת לבין תחילת הפרשה שלאחריה – למרות שענינים אלו סמוכים זה לזה, דבר המוכיח שיש ביניהם קשר. שהרי, כיון שענינים אלו נחלקים לשתי פרשות שונות, הרי מוכח שתוכנם העיקרי שונה.

(לפעמים אף ייתכן, שהקשר שבין 115תחילת פרשה לבין סיום הפרשה שלפניה הוא באופן של שלילה. כגון, הקשר שבין "פרשת המרגלים", בתחילת פרשת שלח, לבין "פרשת מרים", שבסיום פרשת בהעלותך, הוא בכך שהמרגלים ראו שמרים "לקתה על עסקי דיבה", אך למרות זאת "לא לקחו מוסר"⁹).

מכך מובן לגבי הפרשיות שבפרשתנו, שהקשר שבין הענין של "ואני נתתי לך את משמרת תרומתי"¹⁰, העוסק במתנות כהונה, לבין מחלוקת קורח, אינו רק בכך שכ"ד מתנות כהונה ניתנו על ידי ש"בא קורח וערער על הכהונה"¹¹, אלא שכ"ד מתנות כהונה קשורות למחלוקת קורח עצמה, ולפיכך גם הענין של כ"ד מתנות כהונה הוא חלק מהפרשה הנקראת בשם "קורח".

יש להבין: מהותו של קורח היא לחלוק ולהתנגד לכהונת אהרן, בניגוד לענין של כ"ד מתנות כהונה, אשר הוא ה"כותב וחותם ומעלה בערכאין"¹¹ את כהונת אהרן. וכיצד ייתכן אפוא לומר, שלשני הפכים אלו יש נקודה זהה, כך שגם הענין של מתנות כהונה נקרא בשם "קורח"?

ג. כיצד נקראת פרשה

בתורה בשם "קורח"?

פרט נוסף אינו מובן בשמה של הפרשה: על הפסוק "ושם רשעים ירקב"¹² נאמר בגמרא¹³ "רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו" (=לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע – רש"י). מכך מובן בקל וחומר, שאין לקרוא לספר או לפרשה בתורה בשם של רשע, כי על ידי כך מנציחים את שמו הרבה יותר מאשר על ידי קריאת אדם "בשמייהו", כי התורה היא נצחית.

ולפי זה קשה: קורח היה רשע אשר לא שב בתשובה (ורק בניו עשו תשובה¹⁴), וכיצד ייתכן שפרשה בתורה תיקרא על שמו?

וכן: בנוסף לכך שלגבי כל הרשעים נאמר "דלא מסקינן בשמייהו" אף כששמם "חלק", הרי כאן גם השם עצמו – קורח מלשון "קרחה"¹⁵ – מצביע על פילוג ומחלוקת¹⁶.

לפי זה תמוה יותר מדוע פרשה בתורה נקראת בשם "קורח": כל 116התורה, כולל פרשת קורח, הרי "ניתנה לעשות שלום בעולם"¹⁷, וכיצד ייתכן שפרשה בתורה תיקרא בשם "קורח", מלשון קרחה – מחלוקת?

ד. מהי טענת קורח

"ומדוע תתנשאו"?

גם בעצם הענין של מחלוקת קורח ועדתו אין מובנת טענתם על כהונת אהרן "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"¹⁸.

ולכאורה: אף קורח ועדתו חפצו להיות כהנים, כמובן מתשובת משה רבינו "ובקשתם גם כהונה"¹⁹, ומדוע הם טענו, אפוא, "ומדוע תתנשאו..." – טענה השוללת בכלל את ההתנשאות?

לגבי עדת קורח, עדיין אפשר לומר, שבטענתם "ומדוע תתנשאו" הם לא התכוונו לבטל את ההתנשאות בכלל²⁰, אלא הם רצו לשלול התנשאות כמו זו של משה רבינו ושל אהרן, אשר היה הכהן הגדול היחיד. ולכן לא סתרה טענתם "ומדוע תתנשאו" את "ובקשתם גם כהונה", שיהיו הרבה כהנים גדולים.

אך לגבי קורח עצמו, אין מובן: הוא סבר, שהוא יהיה הכהן הגדול היחיד²¹, ואם כך, הטענה "ומדוע תתנשאו" מופנית גם כלפיו?

ה. כהונה – השפעת הקדושה לעם

כדי להבין כל זאת יש להקדים ולבאר את הנאמר בספר "נועם אלימלך"²² על "ואתפלג קורח" (התרגום של "ויקח קרח"), שזה בדומה לרקיע המבדיל בין מים למים.

מהו הקשר בין הרקיע המבדיל וכו' לבין מחלוקת קורח על כהונת אהרן?

אחד ההסברים לכך הוא:

ייחודם של הכהנים משאר בני ישראל הוא בכך, שהכהנים מנותקים מעניני העולם הזה ועסוקים בעניני קדושה בלבד. ובמיוחד כהן גדול, אשר על כך היתה עיקר מחלוקת קורח, שעליו נאמר²³ "ומן המקדש לא יצא".

117אך יחד עם זאת שהכהן, ובמיוחד הכהן הגדול, מובדל מכל ישראל, הם "ממשיכים" ומשפיעים מכהונתם לכל ישראל. כנאמר בלקוטי תורה על הפסוק "בהעלותך את הנרות"²⁴, שעל ידי הדלקת נרות המנורה, "העלה" אהרן את כל ישראל לדרגה שלו – הוא החדיר בהם את הדרגה של "אהבה רבה" (הנעלית מ"אהבת עולם"²⁵) – דרגתו של אהרן.

ועל כך טען קורח, שכשם שיש מעלה בכהנים בהיותם מובדלים מעניני העולם, כך יש מעלה ב"כל העדה" העוסקים בעניני העולם ועושים מהם כלים לאלקות, ואדרבה: התכלית העיקרית היא, הפיכת ה"תחתונים" לדירה לו יתברך. וכיון ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי'", ה"המשכה" של שם הוי', שם העצם²⁶, היא "בתוכם", על ידי עבודתם של "כל העדה", ההופכים את העולם לדירה לה' יתברך – לכן "מדוע תתנשאו על קהל ה'", מדוע יתנשא (משה ו) אהרן לעומת קהל הוי' על כך שהם נותנים לכלל ישראל ממעלתו של אהרן.

לכן לא סתרה הטענה "ומדוע תתנשאו" את "ובקשתם גם כהונה", כי הם חפצו כהונה מסוג מסויים, שאין לה קשר התחברות עם "כל העדה"²⁷.

זהו הקשר בין "ואתפלג קורח" לבין "רקיע המבדיל בין מים למים", כי מהותו של הרקיע היא להבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, כך שה"עליונים" וה"תחתונים" יהיו נבדלים, ולא יהיה ביניהם קשר.

ו. רקיע המבדיל בין מים למים

מה היתה טעותו של קורח? – ניתן להבין זאת על פי דוגמת הרקיע המבדיל עצמו:

הסיבה לכך שביום השני אין נאמר "כי טוב" היא, כדברי חז"ל, כי "בו נבראת מחלוקת"²⁸ – ה"מחלוקת" 118והמחיצה בין המים העליונים למים התחתונים. למרות זאת, ביום השלישי "הוכפל בו כי טוב", "אחד למלאכת המים ואחד למלאכתו של יום"²⁹ – כי אז, ביום השלישי, "נתבררה" ונזדככה המחיצה שנבראה ביום השני³⁰.

מכך מובן, שאמנם צריכה להיות מחיצה בין עליונים לתחתונים, ומשום כך ברא הקדוש־ברוך־הוא את ה"רקיע המבדיל", אך ה"טוב", התכלית והשלמות של המחיצה, היא דוקא כאשר למרות הבדלתם לשני סוגים, "עליונים" ו"תחתונים", יש ביניהם קשר וחיבור.

בדומה למתן תורה, שהיה באלף השלישי, כנגד היום השלישי של מעשה בראשית³¹ – אשר מהותו היא, שלמרות ההבדלה לשני סוגים, "עליונים" ו"תחתונים", הרי "התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"³².

כך גם לגבי ישראל, שלמרות שיש ביניהם סוגים שונים: יש יהודים שעבודתם היא להתמסר לחלוטין לענינים של קדושה, ככהן גדול אשר "ומן המקדש לא יצא", ויש יהודים, שעבודתם העיקרית היא "לברר" ולזכך את עניני העולם על ידי העבודה של "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"³³, או "בכל דרכיך דעהו"³⁴,

אך למרות זאת, צריכים ה"כהנים" להשפיע מקדושתם גם ליהודים אחרים – "העליונים ירדו לתחתונים", ולגרום על ידי כך לכולם את "בהעלותך את הנרות" – "התחתונים יעלו לעליונים", לעורר בהם אהבה ותשוקה להיות "כהנים", שאף הם יהיו, ולפחות בשעות מסויימות, מנותקים מעניני העולם ועוסקים בתורה כיושבי אהל³⁵.

ז. התכלית: הפיכת קורח לתורה

כשם שהכוונה בהתהוות הרקיע המבדיל היתה שאחר כך, ביום השלישי, הוא יביא לידי המעלה המושלמת – חיבור עליונים ותחתונים, 119אשר משום כך נאמר מאוחר יותר "כי טוב" גם על התהוות הרקיע עצמו,

כך גם לגבי "ואתפלג קורח", שדומה ל"רקיע המבדיל": הקדוש־ברוך־הוא גרם למחלוקת קורח על הכהונה, כדי³⁶ שיגיעו אחר כך לידי נתינת כ"ד המתנות של בני ישראל ועניניהם לכהונה, בברית מלח עולם. כלומר, שחיבור העליונים והתחתונים, שגם היהודים העוסקים בעניני העולם מעניקים מה"ראשון" ומה"מובחר" שלהם לקדוש־ברוך־הוא – הבא לידי ביטוי במתנות הכהונה – יהיה חזק הרבה יותר מכפי שהיה לפני מחלוקת קורח.

וזהו ההסבר לקשר שבין פרשת "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי" לבין פרשת מחלוקת קורח, למרות, שלכאורה, אלו הם שני הפכים – כדלעיל בסעיף ב' – כי אדרבה: תכלית מחלוקת קורח היא להביא לידי "ואני הנה נתתי לך..."^*.

זהו הטעם לכך שפרשה זו בתורה נקראת בשם "קורח", למרות ש"קורח (מלשון "קרחה", מחלוקת) הוא ההיפך מענין התורה, כי תכלית התורה, אשר "ניתנה לעשות שלום בעולם" – מציאות חדשה – היא, שגם "קורח" יתאחד עם התורה. גם ממחלוקת ומ"קרחה" יהיה שלום, כאמור בסעיף ו' לעיל, שגם לאחר מתן תורה נותרה ההפרדה בין "עליונים" לבין תחתונים" ואדרבה: זהו החידוש של מתן תורה, שגם ה"תחתונים", כמות שהם, בדרגה ובמצב של "תחתונים", יהיו מחוברים ל"עליונים".

ח. שבח של טבע ושבח של נס

לפי כל האמור לעיל יובן הקשר של פרשת קורח לג' תמוז, שבו אמר יהושע "שמש בגבעון דום":

כאשר אמר יהושע "שמש בגבעון דום" טענה כלפיו השמש: "אתה אומר שאדום, ומי אומר קילוסו של הקדוש־ברוך־הוא", והשיב לה יהושע: "שתוק ואני אומר"³⁷.

ולכאורה, השמש לא התכוונה בטענתה, שאם היא תשתוק, אף אחד לא יאמר "קילוסו של הקדוש־ברוך־הוא", שהרי הנבראים האחרים אומרים שירה לקדוש־ברוך־הוא, אלא המשמעות של טענתה היא, שכאשר היא תשתוק, אף אחד לא יאמר קילוס זה של הקדוש־ברוך־הוא, המתבטא דוקא בהילוכה של השמש. ואם כך, מהי המשמעות של תשובת יהושע "ואני אומר": והרי, שירת יהושע אינה מביעה קילוס זה?

120וההסבר לכך הוא:

בשבחו וקילוסו של הקדוש־ברוך־הוא יש בכללות שני אופנים³⁸:

השבח של הקדוש־ברוך־הוא, שכל הנבראים אינם משנים תפקידם ומתנהגים תמיד באופן שקבע הקדוש־ברוך־הוא – "לא ישבותו"³⁹. ובענין זה עצמו, הרי על ידי כל נברא מובע שבח אחר,

והשבח של הקדוש־ברוך־הוא, אשר משבחים אותו ישראל – שירת הנשמות⁴⁰ – בענינים הנעלים מהבריאה.

שני סוגי שבח אלו מקבילים לשני אופני העבודה הרוחנית – בעלי עסק ויושבי אהל:

עבודתם של בעלי עסק, שתכליתם להמשיך אלקות בעניני העולם (אך האור המגיע על ידי עבודה זו של "בירור" דברי הרשות, הוא אור מצומצם בהתאם לבריאה⁴¹ דומה לקילוסו של הקדוש־ברוך־הוא המתבטא על ידי ההנהגה הטבעית. ועבודתם של יושבי אהל, המנותקים מהעולם ועסוקים בלימוד התורה שקדמה לעולם⁴² – בדומה לשירת הנשמות.

וכשם שבעבודתם של בעלי עסק יש מעלה לעומת עבודתם של יושבי אהל, שבכך הם "ממשיכים" אלקות בעולם עצמו, אך בכל זאת הם זקוקים לעבודה של "יעלו לעליונים", שלפעמים עליהם להפסיק בעבודת הבירורים ולעסוק בתורה, ודוקא על ידי כך מגיעים לתכלית ולשלמות של עבודת בעלי העסקים עצמם,

כך גם לגבי ההנהגה הטבעית, שאמנם, ב"קילוסו של הקדוש־ברוך־הוא" המתבטא בהנהגה הטבעית יש מעלה לעומת שירת הנשמות, בכך שהנהגה זו מראה כיצד גם הנבראים ("תחתונים") אינם משנים תפקידם, אך למרות זאת, נדרש לפעמים ביטול הנהגת הטבע. ועל ידי כך שהטבע מתבטל למען בני ישראל, והם משבחים את הקדוש־ברוך־הוא על הנסים⁴³ שהוא עושה עמם ("שמש בגבעון דום") – על ידי כך מתגלית הפנימיות והתכלית של הנהגת הטבע עצמה, וקילוס שירת השמש מגיע לשלמותו⁴⁴.

121ט. הטבע עצמו "מסכים" לנס

כשם שבנס של "שמש בגבעון דום", הרי למרות שבחיצוניות התבטל אז מהלך השמש הטבעי, אך למרות זאת הגיע על ידי כך לשלמות טבע השמש עצמו, כדלעיל,

כך גם בנס של יום ג' תמוז תרפ"ז, שעם היותו נס גלוי שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בטבע עצמו, שאף הוא "הסכים" לנס.

כפי שכבר סופר כמה פעמים⁴⁵, שאותם אנשים אשר אסרו את הרבי, הם עצמם בעודם במלוא כוחם נאלצו לשחררו.

ואדרבה: כאן התבטא "חיבור עליונים ותחתונים" במדה רבה יותר מאשר ב"שמש בגבעון דום", כי גם בעת השחרור הם עדיין היו בתוקפם, ומפני עוצמתם במשרתם הם יכלו לצוות על שחרורו, שלא כ"שמש בגבעון דום", שבשעת הנס התבטל טבע הילוך השמש.

י. "ואתפלג קורח" מביא לידי "ואני הנה נתתי

לך..."

יש בכך ענין נוסף: הדרגה של ה"תחתונים" היתה בשנת תרפ"ז נמוכה הרבה יותר: דרגת ה"תחתונים" של הילוך השמש היא הרי "קילוסו של הקדוש־ברוך־הוא". ואילו מי שאסרו את הרבי על הרבצת תורה וחיזוק היהדות פעלו באופן שלהיפך מהקילוס – אך למרות זאת, אף הם סייעו מאוחר יותר בשחרורו, בעודם בתוקפם⁴⁶.

לפי זה מובן, שהנס של ג' תמוז תרפ"ז קשור ונרמז בפרשת קורח יותר מהנס של "שמש בגבעון דום". כי גם "ואתפלג קורח" הוא להיפך מהקילוס (שלא כמו "ויעש אלקים את הרקיע המבדיל", אשר נברא על ידי הקדוש־ברוך־הוא) – אך בכל זאת, גם "ואתפלג קורח" הביא למעלה של "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי", עד כדי כך ש"קורח" נעשה לפרשה בתורה.

יא. גם ההעלמות – מאת ה'

ההוראה הנלמדת בעבודתנו הרוחנית מכל האמור לעיל היא:

כאשר רואים לפעמים ענינים 122המונעים ומעכבים את עבודת ה', הן מצד הטבע שטבע הקדוש־ברוך־הוא בבריאה (כטבע הילוך השמש, שהפריע ליהושע בהשגת הנצחון במלחמה), ואפילו מניעות ועיכובים הנוצרים על ידי מעשה בני אדם (בדומה להפרעות שהיו בשנת תרפ"ז),

יש לדעת, שכל הארועים המתרחשים בעולם הם מאת הקדוש־ברוך־הוא", ולכן לא ייתכן שהם אמנם יתנגדו באמת לעבודת ה', ח"ו, אלא רק "כי מנסה הוי' אלקיכם אתכם לדעת"⁴⁷, כדי שעל ידי הנסיונות תיגרם עוד התחזקות והתעלות בעבודת ה',

וכאשר ענין זה מתקבל באמת, רואים בסופו של דבר גם בעיני בשר, את האור הנוסף על ידי ההעלמות וההסתרים – כפי שמסיים הרבי ברשימה של ג' תמוז⁴⁸ – "ולכל בני ישראל יהיה אור ברוחניות ובגשמיות"⁴⁹.