שיחה ז

442שיחה ז

חנוכה 443נרות חנוכה ,אין בטלין לעולם" ". ג) נרות המקדש האָבן געהאַט אַ הגבלה בנפש -- אַ כהן דוקא און נרות חנוכה נצטוו אַלע אידן, אנשים ונשים. וואָרום ,אף הן היו באותו הנס" ".

%*- % +

1) שבת כג, א. או"ח סיי תרעה סעיף ג.

2) אשר כשקרא אדה"ז +בפסוק פדה בשלום נפשי קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו יצאתי לשלום".

3) תניא (אגהיק סו"ס ד). וראה גם באגה"ק לרלייצ (הנ"ל) שכתב בבואו מפ"ב : בזכות ארץ הקדושה ויושב" והיא שעמדה לנו כו'*.

4) מגן אברהם ריש הלי חנוכה -- הועתק בדברי נחמי' -- השלמה לשו"ע אדה"ז סו"ס תר"ע. -- אבל עדיין ע"ע בזה. כי לא ראיתי כל רמז לזה במנהגי חנוכה של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ואף שאין לא ראינו ראי', ובפרט בצדקה שמתן בסתר יפה בה -- הרא לכאורה מילתא הוא מה ש(לבד ממשנ"ת בד"ה בכ*ה בכסלו -- בתו"א וביאוריו בשערי אורה ואוה"ת -- דמעשה הצדקה נק' כובע ישועה ומס"ג דחנוכה המשיכה מתנה מרובה המשכת כובע ישועה להיות כו') לא אשתמיט להזכיר בשום מאמר חסידות (שראיתי ע"ע) או שיחה ומכ' רבותינו ע"ד צדקה במיוחד בחנוכה (אף שכו"כ עניני חנוכה גזכרו ונתבארו בהם ובפרטיות). ובפרט שנמצא הוא בכמה מסי פולין וכו'. -- ומי שימצא עד'יז בתורת נשיאינו ודאי יודיעני ות*ח מראש מקול"ע. -- בס" מהרי"ד (ואולי קטע זה מהצ"צ) מבאר הנ"ל שבחנוכה חולקין ,מעות לעניים שמחזרין על הפתחים, שהוא על פתח הבית מבחוץ שהוא בחי' בכל מאדך בכל ממונך" (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א).

5) פרמ"ג שם. וע*פ דברי הפרמ"ג יש לתרץ התמ" מה שלא מצינו בחנוכה ענין לעומת מה שפשטו היחנים ידם בממונם (רמב"ם הל' חנוכה רפ"ג). ובפרט שי"ל שלעומת כל פרט ופרט המגוי ברמב*ם (שם) מצינו הפכו בעניני חנוכה. והם (עַל סדר הרמב"ם ובלשונו) : גזרו גזירות (לעומת זה הלל -- שעגינו חירות. שלכן א"א אותו אם אכתי צָבדי דאחשורוש אגן. מגילה יד, א) בטלו דתם (הודאה. ועייג"כ תו"א סד"ה בכ"ה בכסלו) ולא הניחו אותם לעסוק בתומ"צ (שלכן קבעו הנס בנרות, ע"ש הפסוק כי נר מצוה ותו"א תו"א רדיה ענין חנוכה) ופשטו ידם בממונם (כנ*ל) ובבנותיהם (נשים חייבות בנ"ח. שבת כג, רע"א) ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות (באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך) וטמאו הטהרות (וטהרו את מקדשך). (רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א).

6) להעיר אשר פדה בשלום דחז"ל אתורה וגמ"ח (ברכות ח, רע"א ובפרש"י) שוהו עָנין ניח משמאל ומזוזה מימין (עִיין הדרושים ד"ה זה). כן להוסיף אשר אדה"ז מדגיש (כג*ל) ,קוום שהתחלתי פסוק שלאחריו" היינו שכל עניני הפסוק פדה בשלום שיכים לבאולה, שהם ג' הקוין (ברכות ח, רע"א. נת' בארוכה בהצ"צ לתהלים (נה, יט) ) ובחנוכה ג"כ ,ניח משמאל ומזוזה מימין . . והיחוד שביניהם* (תו"א ביאור לדיה ג"ח מצוה כן" בתחלתו, ועיין ג"כ אוה"ת להצ"צ סד"ה מזוזה מימין) ובשאילתות (כו) : מזוזה מימין ונייח משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. ובשו"ת מהרי*"ל סס"מ מסיים בזה : ולקיים החוט המשולש כו'.

444דג) ראה אגה"ק סכ"א 8) במעלת .זאת חנוכה" -- ראה ד"ה ברוך שעשה נסים (להצ"צ) * קרוב לסופו. 9) קריאה השייכת לחנוכה:

445ב"ה, ימי חנוכה ה'תשל"א ברוקלין, 2.1 שלום וברכה !

. . ענין חנוכה -- קבעו הנס בנרות. והנה שני דברים בנך ושניהם נקראים נר: שמן ופתילה שמדליק בהם, הכלי המחזיק בתוכו השמן והפתילה.

בנר שעוה וכיו"ב -- י"ל שחלק הנר שלא נימס עדיין -- הוי במקום הכלי, או שהכלי הוא לאו דוקא אפילו לכתחילה.

ופירשו חז"ל עפש'נ נר ה' נשמת אדם, כי נר מצוה ותורה אור כי הפתילה והשמן הם (בעבודת השם) האדם והמצות,

וכשמדליק הנר (שזהו ענינו ושלימות שלו), כשעושה מצוה -- ,מדליקיי הדבר בו נעשית המצוה (ובצירוף כח עשי' זו, חלק מ,הפתילה") נעשה אור.

והרבה מיני אור הם בגר וכללותם -- בלשון חז"ל: נהורא אוכמא ונהורא חיוורא, 446נהורא אוכמא הקרובה אל הפתילה, עשיית המצוה באופן שניכר בזה גם מציאות אדם העושה, ונהורא חיוורא -- עשיית מצוה לשמה. ובלשון הרמב"ם עוסק בתורה ובמצות כו' לא מפני דבר בעולם כו' אלא עושה האמת מפני שהוא אמת כו'.

והנה התומ"צ הם דוקא בעוה"ז, בו על האדם לעשותם ולברר עי"ז את חלקו בעולם שבשבילו נברא.

וי"ל שזהו ענין הכלי (דהנר). וכשם שאין אחד דומה לחברו כן בו"כ מיני כלים הם,

אף שבכללות -- כל גר ה' נשמת אדם אשר במנורה -- כולה מקשה זהב עד ירכה (רגל התחתון) עד פרחה (גדולי הצדיקים).

ויהי רצון אשר יאיר כל אחד ואחת את נרו,

את נשמתו -- נפש האלקית ונפש הבהמית -- ואת חלקו בעולם, ובאופן -- כהלכה דבית הלל -- דמוסיף והולך, מוסיף ואור, עד לקיום היעוד דלילה כיום יאיר.

בברכה 447ב"ה, יום ג' בשבת, ב' דחנוכה, ה'תשל"ב. ברוקלין, 1. י.

שלום וברכה! , . . במלאת שבעת ימים מיום י"ט כסלו יש להעיר: קביעות שנה זו --

בנוגע ליום בשורה הוא יום י"ט כסלו, זכרון לי"ט כסלו דגאולת אדמו"ר הזקן (בשנת תקנ"ט) -

מיוחדת בזה שהוא יום שהוכפל בו כי טובי

אחד הציונים-שבחים דזמן גאולת אדמו"ר הזקן וכלשונו במכתבו מבשר גאולתו: יום אשר עשה ה' לנו יום י"ט כסלו יום ג' שהוכפל בו כי טוב יום הילולא רבא דרבינו הקדוש נ"ע.

במה ענינים בכפילת הטוב -- מתחיל ממחז"ל טוב לשמים וטוב לבריות, תורה (לקח טוב) ומצות (מעשים טובים וכללותם -- מצות הצדקה), ובל' אדמו"ר הזקן מהאריזיל שיש ב' מיני נשמות בישראל נשמות ת'ח העוסקים בתורה כל ימיהם ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמ"ח.

וככל הענינים בקודש -- כל אחד מהנ"ל כלול מחברו. ולדוגמא: תורה - ת"ת לרבים ; צדקה וגמ"ח -- כמעשה אבות, גמ"ח דאברהם אשר 448נטע אשל וכל עובר ושב אכלו ושתו כו' אמר להם כו' משל אלקי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והי' העולם.

והמעשה עיקר, אשר (גם) הקביעות דיום זכאי -- י"ט כסלו -- דשנה זו (כמו -- דשנת הגאולה) ביום שהוכפל בו כי טוב,

תעורר את כל אחד ואחת וביתר שאת וביתר עז לעשי' כפולה ומכופלת : ת"ת ות"ת דרבים, גמ"ח וגמ"ח בגשם וברוח גם יחד,

מיוסדים וחדורים אהבת השם (שהיא מיסודי התורה ושרשה ומקור לכל רמ"ח מ*ע) ואהבת ישראל (שקיומה זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'),

עשי' כדבעי לי' למיעבד ועוד יותר -- עשית מהדרין, ועוד יותר -- מהדרין מן המהדרין,

וכהוראת ימי חנוכה -- דמנהג הפשוט במצות היום -- הדלקת נרות

חנוכה הוא כמהדרין מן המהדרין. בברכה

אמר להם כו' משל כו': הרי זה לימוד תורה (דז' מצוות דידהו).

ואחת : דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן כו' וכל מ"ע שאין הזמ*ג כו' (הלי תיית לארה"ז ספ"א). והרי המצוות לידע שיש שם מצוי ראשון כו' ולייחדו ולאהבו וליראה אותו ולדבקה בו ולהדמות בדרכיו -- הראשונות כמצות (בכלל), והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם כו' (רמב"ם הלי יסוה"ת רפ"ב), וראה קונטרס לימוד החסידות.

וביתר שאת וביתר עז: ראה לקוטי לוי יצחק לתניא רפנ"ג.

שהיא , , מ"ע: קונסרם אחרון (בתניא קסב, סע'א)

שקיומה . . הוא כו": תניא פ' לב.

כדבעי לי' למיעבד : כתובות סז, רע"א.

וכהוראת ימי חנוכהּ : שהתחלתן בתוך שבעת הימים (ההיקף -- בלי הרשביא שם) דייס כסלו, הנס היי בשמן -- הרומז על פנימיות התורה (ברכות גז, א. זחיג לט, א, ובכ"מ) ועוד.

זמנהג הפשוט: רמ"א שו"ע או"ח סתרע"א ס"ב.

הדלקת נרות חנוכה : על פתח ביתו מבחוץ ועי"ז מאיר להעוברים ברה"ר (ועד דכליא -- ומכלה בחוץ -- רגלא דתרמודאי. תדמור * אותיות מורדת (קהלת יעקב ערך תרמוד, אוה"ת חנוכה (כרך הי) ע' 1882 סוף ס"ד. סד"ה מצותה משתשקע, רע"ח, התמים חו' ג' ע' נו [288)**). ולהעיר מתורת הבעש"ס בהמעלה (בנוגע ליעקב עצמו) דקיפל הקב"ה לכל א"י והניחה תחת יעקב -- דלא הי' צריך לנסוע ממקום למקום לברר הניצוצין דשם (כתונת פסים -- לבעל התולדות -- פ' בהעלתך. ודוקא יעקב -- תורה 449ב"ה, יום ד' ט"ז טבת תד"שיה.

הגלוי' שלו-בעתה קבלתי, אבל רק עתה השגתי -- אחרי חפוש ודרישה את הספר ברכת אברהם -- לר' אברהם אביש -- אשר מזכיר במכתבו, ולכן נתעכב מכתבי ע"ע ואתו הסליחה.

וכפי בקשתו הנני להעתיק בזה דברי נכד המחבר בספר הנ"ל, במענה השאלה:

מה נשתנה מצות נ"ח שמצינו בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין משא"כ בשאר מצות.

וז'יל בהנוגע לנדו"ז (המוקף בחצע'ג הוא משלי):

ראוי לבאר למה במצוה זו (דניח) נשתנה למהדרין ולמהדרין מהמ"ד כו' ועוד דהא אם יש לאחד כמה ב"ב שבזה יש חסרון כיס למהדרין ביותר שהוא צריך להדליק נר לכל אחד ואחד והממה"מ הוא מדליק עבור כולם.

- (כשיטת התוס' -- שבת כא, ב -- ומנהג ספרד. וצע"ק למה תפס היפך מנהג הפשוט של מדינות אלו כיון שהי' אב"ד סעראצק, ואולי ס"ל דאינו אלא מנהג בעלמא -- וע"ד מה שפי' בלחמ (רמב"ם הל' חנוכה פ"ד " ה"ג) מנהג ספרד -- ולא משום דס"ל כשיטת הרמב"ם בפי' סוגיא דשבת. ואולי הכריחו לומר כן כיון שבכ"מ אשכנזים ס"ל כתו' נגד הרמב"ם. וכמו שהעידו ע"ז בנ"כ השוע או"ח סתרע"א, אבל משטחיות הל' ברמ'א שם לא משמע כ) -

ונראה לפרש כו' שהגזרה הי' על שבת כו' ובודאי הי' גם בישראל במה מדרי' וקצתם לא קנאו רק לשמו ית' ויתעלה . . . וקצתם שהי' בהם גם לכבוד בעוה"ז, וכפי חמימות לב כאו"א כן הי' נצחונם . . . וע"כ אף בהתגלות הנס לכח נחלק לפי פועל אדם למענהו שכת הטהורים שמסגלים מצות כמה מדליקים כמה נרות (כנראה כונתו לדין ממה"מ) ובאמת המצוה יותר מהודרת כשעומדים בשורה אחת (צע"ק כוונתו) אבל כת הצדיקים אין משגיחים לעשות מצות הרבה כי קשה . . . לעשות הרבה מצות . . . ועכ"ז ימצא בהם יראה הפנימית . . מי שהוא צדיק . . . עושה מעט באופן היותר נאות (כנראה זהו דין דנר לכאו"א) ובזה נחלק מצוה זו, והממה"מ להדר גוף המצוה (צ"ע הכוונה) עכ"ל.

וצ"ע א) דלפי"ז כת הטהורים, שהם פחותים מכת הצדיקים, הם כנגד הממה"מ והצדיקים הם נגד המהדרים לחוד, וכלפי לייא?

ב) פשיטא דגם ביצי"מ היו כמה מדרי' בנ"י -- וכדמוכח גם מהא דעל ים סוף נחלקו לארבע כתות כדאי' בירושלמי תענית פ'ב ה'ה - וכן במ"ת ועוד, וא"כ במה נשתנגה נס חנוכה.

450ג) יש להעיר בדקות יותר, דאין התירוץ מכוון להקושיא, דהשאלה מה נשתנה מצות נ"ח משאר מצות היא לא על זה דבנ'ח יש ג' אופנים בקיום המצוה (נר איש וביתו, נר לכאו"א, ומוסיף והולך) ובשאר המצוות אין כ"א ב' אופנים (לדוגמא: אתרוג כביצה, אתרוג גדול ממנו -- עי' ב"ק ט: ב --)

דמכמה טעמים אינה קושיא כ"כ: א) אי"ז חילוק באיכות אופני קיום המצוה אלא בכמות -- ב) גם בשאר המצוות יש יותר משני אופנים: וכמו באתרוג דיש אתרוג כביצה, גדול ממנו שליש, גדול עוד יותר (יעויין שם בב"ק), ומצינו בדומה יותר למצות נ"ח -- בשמן למנחות (מנחות פ"ו. א) דראשון שבראשון אין למעלה ממנו, למטה ממנו שני שבראשון כו', וקא חשיב ה' אופנים.

ועוד בדומה יותר לנ"ח -- בדין ד' מינים, דלדעת הרמב"ן צריך - למצוה מן המובחר -- ג' הדסים שלמים, ואם אין לו צריך להיות עכ"פ ג' קטומים, ובדיעבד יוצא בא' קטום --

(יעויין בנ"כ הרמב"ם הלי לולב פ"ז הָ"ז, דמדאמר שמואל -- סוכה ליד ב -- דרשי לכו כר"ט ולא קאמר ר"ט ור"ע ביחד. משמע דיש הידור ג"כ בג' קטומים לגבי א' קטום) -- ולהעיר ג"כ משמנה מעלות בצדקה (רמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים) ועוד.

והשאלה בשינוי נ"ח משאר המצוות הוא על השינוי באיכות :

דבכל המצוות לא מצינו כ"א מצוה והידור מצוה -- וכמו באתרוג - הנ"ל -- דהן גדול שליש או יותר משליש נכנס בסוג אחד דהידור מצוה, וְעדיז בשמן למנחות צריך להיות מהמובחר ביותר שיש תח"י וכמוש'נ כל חלב להוי' (רמב"ם סוף הל' אסה"מ) שכל האופנים נכללו בזה,

משא"כ בנ"ח דמצינו סוג חדש דמהדרין מן המהדרין נוסף על סוג דהידור.

- ולדוגמא: אם הי' לשון רז"ל בנ"ח: המהדרין נר לכאו"א למעלה מזה בש"א פוחת והולך כו' אז אין מקום לקושיא -- אף שכל מש"כ בספר ברכת אברהם במקומו עומד, לבאר מפני מה יש מדליקין רק נר אחד ויש מוסיפים. + * *

ומה שנלפענ"ד במענה השאלה מפני מה דוקא בנס חנוכה מצינו מהדרין מן המהדרין, הוא בהקדם ביאור -- בקיצור, כי אכ"מ להאריך -- בענין הידור מצוה וענין הניסים בכלל, ואז ממילא יובן מפני מה בנס חנוכה דוקא אמרו רז"ל דיש לא רק מהדרים כ"א גם ממה"מ.

דהנה אמרו רז"ל (ברכות רפ'ב) למה קדמה שמע לפ' והא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, והשכר על זה הוא כמש*נ והי' אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם גו' -- הנהגה טבעית על מלואה -- לטובה.

451הוספות / חנוכה שיחות 1 והנה -- כנראה גם בחוש -- העושה מצד קב"ע ומורא האדון בלבד לא יעשה אלא כמה שמוכרח לעשות, כיון שמצד עצמו בהפקירא ניחא לי'.

נוסף עליו מי שזיכך עצמו וכפף יצה"ר -- כלשון הרמב"ם (שם) -- אשר לא זו בלבד שיקיים המצוה אלא שגם יהדר בה וידקדק על עצמו גם במה שאינו חיוב גמור,

כנגדו בשכר המצוות -- שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנהדרין צ/ א) --

נותנין לו לא רק גשמיכם בעתם המגיע מצד ההנהגה (טובה, אבל עכ"פ) טבעית, היינו המחויבת מצד הנהגת הטבעי

אלא שההנהגה עמו היא ג"כ לפנים משורת הדין, וגם אם עפ"י דין וחיוב הטבע יפול בצרה, ינצל ממנה ע"י נס שלמעלה מן הטבע.

וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו

-- והא דאיתא שם (כ, א) ראשונים מתרחש להו ניסא משום דקא מסרו נפשייהו על קדושת השם דוקא,

הנה לבד דאין הכוונה מס"נ למיתה כ"א שאינו משגיח על כבודו וממונו אף אם אינו מחויב בזה, וכדמסיים בעובדא דר"א בר אהבה -- הרי שם קאי בזה שתקובל תפלתו על הנהגה ניסית על כל הצבור -

והנה הנס דיצי"מ, דפורים. ענני הכבוד וכו' -- באו בעיקרם להציל את ישראל מצרה העלולה לבוא עליהם -- או שכבר באה,

ולכן גם במצוות הקשורות עם ניסים האלו יש מצוה והידור מצוה.

וכן בכללות כל המצוות -- הרי יסודם ושרשם הוא אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאמרז"ל (הובא בפירש"י במקומו) כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי -- לכן אמרו להם התנאה לפניו במצוות.

נוסף על כל הנ"ל בנס חנוכה., שמלבד שהי' גם ענין ע"ד הנ"ל, היינו נצחון ונס המלחמה אשר מסרת גבורים ביד חלשים כו.

הנה עוד יש בה נס השמן -- שלא בא להציל מצרה. כ"א -- סימן לחביבות יותר גדולה -- נס כדי שיוכלו בניי לקיים מצוה -- לכן ניתוסף ג"כ בקיום מצותה חביבות יותר גדולה מהדרין מן המהדרין.

ובזה יומתק ג"כ הא דבחנוכה גופא -- ענין דממה"מ הוא בהדה"נ ששייך לנס השמן, ולא בחיוב דלהודות ולהלל, כי דא גרים לדא.

ומה שדוקא בחנוכה אירע נס כזה -- מובן עפ"י המבואר (יעויין לבוש וט"ז או"ח סימן תר"ע) שהיונים לא 452ביקשו לשלוח ידם, וישראל ישבו על אדמתם וביהמ"ק בנוי וגזרת מלכות יון הי' רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' וכמאמר רז"ל (ב"ר פ"ב) כתבו כו שאין לכם חלק באלקי ישראל,

ולכן אז דוקא אירע נס כזה שהנשמה לבד נהנית בו.

א) בספר קדושת לוי (לקוטים סוף קדושה ד): התענוג של כל דבר נק' דקה מן הדקה לכן היתה הקטורת של יוהכ"פ דקה מן הדקה שיוהכ"פ כנגד עולם התענוג כו" שהרוחניות של כל דבר הוא דקה והתענוג של הרוחניות הוא דקה מן הדקה, ולכן כיון דפלוגתייהו של ב"ש וב"ה אם מוסיף והולך או פוחת והולך דפליגי איזה תענוג יותר או תענוג של גוף (קיום) המצוות (דתענוג זה מוסיף מיום ליום) או תענוג כיון שנתגלה להם שיוכלו לקיים המצוה (דפוחת מיום. ליום) כו' ולכן הוא מהדרין מן המהדרין כמו דקה מן הדקה והוא כנגד עולם התענוג עכ"ל.

-- וצע"ק דא"כ גם ביוה"כ הי' צ"ל ענין ממה"מ ממש --

ב) בסידור פי' מהרי"ד מלאדי (נכד הצ"צ) ח"ב שער החנוכה (קעז, ב) וז"ל: המהדרין -- עי' סד"ה שחורה אני בפי' והדרת כו' גם מלך השמיני הדר תיקון כו'. ומהדרין מה"מ ע"ד עקודים שלמעלה מתהו ותקון, עכ"ל.

ושייכות זה לחנוכה דוקא, יש לבאר עפ"י משנ"ת בדא'ח בדרושי חנוכה (תו"א ושערי אורה סד"ה כי אתה נרי ועוד) דבזמן ההוא נכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים של בחי' החכמה דקדושה ונעשה נס ע"י הארה מלמעלה מעלה מן ההשתלשלות -- יעויייש ביאור הענין.

ולכאורה ב' פירושים הנ"ל אחד הם -- אלא שבפי' מהרי"ד מדבר בשרש ההארה דחנוכה ובשמות העולמות מצד ההתכללות שבהם -- ובספר קדושת לוי מדבר בשמותיהם המושאלים מכחות הנפש ובהארה דחנוכה לאחר שנמשכה משרשהי,

כי פירש אדהאמ"צ בשערי אורה (שם סי"ז) דהפך שמן שמצאו הוא בבחי' העלם עצמות התענוג טרם שבא לגילוי בחכמה כו' שכל התפעלות המדות שברצון ותענוג כו' כלולים כאחד (עד"מ התענוג עצמי והיולי כו -- 453והרי מבואר בכמה מקומות בביאור ענין עקודים (תו"א ס"פ נח ובביאור יותר בתו"ח שם. ועוד) שהוא עד"מ בכחות הנפש כמו שהם כלולים עדיין בהנפש בלי שום התחלקות.

ועדיין צ"ע בזה.

ב'ה, יום כ"ד טבת תש"ד

במענה על מכתב כת"ר מיום כ' טבת.

א) מה שהעיר מב"ק (ט, ב) די"ל דהידור מצוה עד שליש הוא בדוגמת מהדרין ויותר משליש הוא בדוגמת מהדרין מה"מ, ולכן שכר מיוחד הוקבע לו שהוא משל הקב"ה.

הנה לפענ"ד אינו כן. וכמ"ש גם במכתבי הקודם, דכיון דלא אשתמיט הש"ס לחלק בההידור גופא שיש הדור והדור מהמ"ה עדמ"ש בנ"ח, אין לנו יסוד והכרח לחלקו לסוגים, ובפרט שהן שליש הן יותר משליש -- המחייבם אחד הוא (פסוק דזה א-לי גו' התנאה לפניו). וכמו שלא נאמר בשמן למנחות שצ"ל נאה ומובחר שיש מהדרין ומהדרין מה"מ וכו' עד חמש פעמים בנגד ה' מעלות שיש בשמן (מנחות פו, ב) -- וכן בשאר המצות שהעירותי עליהם במכתב הקודם. וכמו שנאמר במנחות שמצד החיוב להביא מן המובחר נתחייב תיכף בשמן שאין למעלה הימנו אם רק ישנו תח"י, כמו"כ גם בהא דב"ק אם חפצו לקיים ציווי דהתנאה לפניו במצות הנה תיכף נתחייב -- אליבא דמערבא משמי' דר"ז -- בהיותר נאה שמוצא גם אם הוא יותר משליש -- (משא"כ בנ'יח, שאם רצונו להדר אין לחייבו לעשות דוקא כמהדרין מה"מי כיון שהוא סוג אחר במקיימי מצות).

כי פשיטות הלשון בב"ק משמע דמערבא משמי' דר"ז מחלקים בין שליש ליותר משליש לענין אם פורעין לו בחייו או לא, אבל לא בענין החיוב. ונימ גם ל' הרשב"א הובא בשט"מ.

וצ"ע דמשמע קצת בפי' הר"ח שגם לענין החיוב מחלק.

והא שבפי' הר"ח בב"ק הביא ברייתא דנ"ח, אין הכרח לומר שדעתו שגם בב"ק הוא ענין דמהדרין מה"מ (וכמו שא"א לומר כן אליבי' דפי' השני שבר"ח שמפרש ,משל הקב"ה" אם הרחיב לו הקב"ה בממון)

אלא כוונתו להביא סמוכין עוה"פ בש"ס לענין הדור מצוה.

ולע"ע, לא ידעתי בש"ס בבלי עוד מקום הובא הלשון דהדור מצוה לבד מהנ"ל (אף שלפרש"י אחד הוא עם התנאה לפניו דשבת קלג, ב).

ב) מה שנסתפק אם בגמ"ח כשעור אדם אוכל פירותיהן בעוה*ז כו' או דוקא במהדר -- יעוין קדושין (מ, א) מוכח כסברא הראשונה.

454ג) מה שר"ל דאכילת פירות בעוה"ז אחד הוא ממש עם ,משל הקב"ה" (וכנראה הכריחו לפי' זה תוד"ה משל -- ב"ק שם).

לכאורה עכצ"ל דאינו כן, ויש בזה מה שאין בזה:

א) אכילת פירות בעוה"ז אינו דוקא באותו דבר גופא, ולדוגמא: אם ע"י כבוד או"א הי' לו חסרון כיס. לא מצינו הבטחה שימלא הקב'ה חסרון זה, דאכילת הפירות דכבוד או"א הוא ,למען ייטב לך" סתם,

-- ועובדא דדמא בן נתינא (קדושין לא, א) דלשנה האחרת קיבל ממון שהפסיד אינה ראי' שתמיד הוא כן, כיון דקרא דלמען ייטב לך סתמא כתיב --

משא"כ בהדור מצוה דמשל הקב"ה, היינו שממלאין לו ממון שהוציא (וע"ד הוצאות שויו"ט ות"ת דבניו ביצה טז, א) וכפשיטות הל' בשיס.

ב) מכאן ואילך משל הקב"ה אין במשמעו אלא פרעון בעוה"ז כמה שהוציא, מילוי חסרון,

משא"כ אכילת פירות דמתני' דפאה אשר בגמ"ח כתיב -- ימצא חיים צדקה וכבוד ועד"ז בשאר המצות, היינו פירות מרובים שלא בערך לגבי ההוצאה:

ואם נאמר שבהנ"ל מוכרח בפי' אכילת פירות ומשל הקב"ה. ע"כ צריך לדחוק בכונת תוד"ה משל (ב"ק ט, ב) דאין ר"ל דמשל הקב"ה אוכל כו' היינו מכוון ממש להא דמתני' דפאה,

אלא דבא לומר דמילוי מה שהוציא הוא רק פירותיהן אבל הקרן קיימת לו לעוה"ב, או שבא לשלול פי' הב' שהביא בר"ח דמשל הקב"ה היינו אם עשיר הוא ולא קאי בשכר המצוה. ומשתמש התוס' בל' המשנה עד שמצינו במשנה משתמשין בל' הכתוב (פאה פ"ב מ'ב). וכמובא בס' כללי הש"ס.

ולהעיר אשר ע"י פי' זה בדברי התוס' יתורצו שתי קושיות :

א) בקדושין (מ, א) איתא דאין פירות אלא למצות שהוא טוב לבריות ובהידור מצוה דאתרוג וכה'ג אינו אלא טוב לשמים.

ב) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן דוקא הוא ומידי אחרינא לא, כדאיתא בשבת (קכז, א) וקדושין שם, ואין הידור מצוה יותר מכשליש -- בכלל.

455הוספות / חנוכה שיחות 15 ב"ה, זאת חנוכה, ה'תשכ"ז ברוקלין, נ.י. שלום וברכה! . . . ובעמדנו בסיום וחותם ימי חנוכה, יום זאת חנוכה,

יהי רצון שיומשכו הדלקת ואור נרות אלו ופעולתם בכל הימים שלאחרי זה

-- פעולת פרסומי ניסא, וע'יד החסידות -- עד שתכלה רגל מן השוק, שתמנע ותכלה בחי' רגל, הוא ניצוץ אלקות השורה בתוך כנס"י, כמ"ש והארץ הדום רגלי, ובפרט בזה הדור עקבות משיחא בחי' רגלים ועקבים ממש,

מן השוק שהוא בחי' רה"ר טורי דפרודא.

ולהעיר אשר בימי מלכות יון הרשעה שבאו בה (בביהמ"ק) פריצים (אנשי יון) וחללוה למזבח וכו' ונטלו כל כלי ההיכל, הנה כאשר בנ"י במסנ'"פ נצחום -- בנו המזבח מחדש וחנכו אותו וכן המנורה וכו -- ע'י שהדליקו נרותי' בכ"ה בכסלו וכו' -- חנכום לקדושתם של כל ימי קיומם:

בברכה 456ב"ה, זאת חנוכה, ה'תש"ל. ברוקלין, נ. י. שלום וברכה !

,. . ובעמדנו בסיום וחותם ימי חנוכה, יום בו מדליקין כל שמונת הנרות,

יה"ר שתומשך השפעת ימי חנוכה אלה בכל השנה כולה,

ועד לאופן שתראה ההשפעה (שאינה דומה (פעולת) ראי' ל(פעולת) שמיעה) ושלטא בה עינא,

זאת חנוכה : ראה ד"ה ברוך שעשה נסים -- לאדמו"ר הצ"צ' -- סו"ס ד ומסיים שיום ח' לחנוכה הוא ע"ד יום ח' דמילואים. עיי"ש.

שמונת הנרות : להעיר ממרז"ל כנור של מקדש של ז' נימין כו' ושל ימוה"מ שמונה (עֶרכין יג, ב). שוי"ת הרשב"א ס"ט. תו"א דיה ת"ר מצות נ"ח (לג, ד).

ימי חנוכה אלה : דמדליקין אל"ה גרות (ראה מהרי"ל, רוקח ועוד).

(שאינה דומה . . שמיעה): ראה מכילתא יתרו יט, ט. תו"א סד"ה מי כהןו" ובביאורו. ובכ*מ.

ושלטא בה עינא : כסוכה (ב, א) דלמעלה מכ' אמה לא שלטא בה עינא ופירש"י שאינו רואה. ולכאורה קשה שהרי רואים גם למעלה מכי אמה, וי"ל הכוונה : א) שאינו מטויח עצמו לראות בגבוה כ"כ* (ועפ"ז יובן בפשטות הקס"ד לחלק בזה בין הולך ליושב ומה שאמלתרא כשרה אף למעלה מכ' (עירובין ג, א) ב) דאין כאן שלטא -- ראיי חוקה [וכמו בברכות (כ, סע"א). ובתענית (ח, סע"ב) דקרי דאין העין שולטת -- אף שרואה אלא שלא מדד] כי האויר מזיק לעינים (ב"י סתר"ע ד"ה וכתב הר"). ולכאורה : א) עפ"ז הרואה נ"ח במישור אבל רחוק מכ' אמה אסור לברך! ב) נרות משתשקע החמה מסתכלים בהם יותר מאשר בציור וכיור שבקורה (שו"ע או"ת סשס"ג סכ"ו). ולהעיר מבכורות (נד, ב) שיתסר מיל קא שלטא בי" עינא דרועה (ובפיי רגמ"ה -- לשומרן).

הוספה לאחר זמן :

שתראה ההשפעה: שהרי נ"ח מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם הי דר בעליי, מניחו בחלון הסמוך לרה"ר (או"ח סתרע"א סיה). ולהעיר ממנהג רבותינו גשיאינו שהיו מדליקין ניח על פתח אחד החדרים ולא על החלון. וראה סוכה (לב, ב) הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא כו

והנה כמה מאלו (הדרים בעלי') המדייקים להניח בחלון דוקא -- יצא שכרם בהפסידם. כי

(א) רוב העליות הם למעלה מכ' אמה, והרי לכמה דיעות (ראה נו"כ לאו"ח שם) כשהחלון גבוה יותר מכ' אמה מקרקע רה"ר -- עדיף טפי להניח בפתח, כי לבני רה"ר למעלה מכ' ליכא הכירא ולבני הבית עדיף הכירא דידהו סמוך לפתח (מחה"ש שם)

(ב) גם כשהחלון הוא למטה מכ' אמה, רוב המנורות שבימינו עשויים בדפנות שמסתירים על הגרות, וממנ"פ : אם הנרות הם לצד רה"ר, הרי בני ביתו לא יראו את הנרות ; ובאם הנרות הם לצד הבית -- הרי אינן נראים לבני רה"ר, ומכיון שבאופן זה, גם כשמניח בחלון ליכא הכירא לבני רה"ר -- הרי עדיף טפי שיניתם בפתח.

457ותביא את כל אחד ואחת, בתוככי כאחבנ"י, שליט"א, עליהם נאמר ואנשי קודש תהיון לי, לקיום התומ"צ בשלימות, קיום לשמה,

וכהוראת נרות חנוכה, אשר קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד,

ויקויים היעוד: כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור גו' הנני מביא את עבדי צמח,

כי יעשה ה' תשועה גדולה ופורקן לעמו ישראל ויבואו לדביר ביתו וידליקו נרות בחצרות קדשו ויודו ויהללו לשמו הגדול.

בברכה