י'לג
י'לג
ב"ה1, ימי חנוכה, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתב . . .
ענין חנוכה – קבעו 2 הנס בנרות. והנה שני דברים בנר ושניהם 3 נקראים נר: שמן 4 ופתילה שמדליק בהם, הכלי המחזיק בתוכו השמן והפתילה.
בנר שעוה וכיו"ב – י"ל שחלק הנר שלא נימס עדיין – הוי במקום הכלי, או שהכלי הוא לאו דוקא אפילו לכתחילה.
ופירשו חז"ל עפש"נ5 נר ה' נשמת אדם, כי נר מצוה ותורה אור
כי הפתילה והשמן הם (בעבודת השם) האדם והמצות,
וכשמדליק הנר (שזהו ענינו ושלימות שלו), כשעושה מצוה – "מדליק" הדבר בו נעשית המצוה (ובצירוף כח עשי' זו, חלק מ"הפתילה") נעשה אור.
והרבה מיני אור הם בנר וכללותם – בלשון חז"ל: נהורא אוכמא ונהורא חיוורא,
נהורא אוכמא הקרובה אל הפתילה, עשיית המצוה באופן שניכר בזה גם מציאות אדם העושה, ונהורא חיוורא – עשיית מצוה לשמה. ובלשון הרמב"ם עוסק בתורה ובמצות כו' לא מפני דבר בעולם כו' אלא עושה האמת מפני שהוא אמת כו'.
והנה התומ"צ הם דוקא בעוה"ז, בו על האדם לעשותם ולברר עי"ז את חלקו בעולם שבשבילו נברא .
וי"ל שזהו ענין הכלי (דהנר). וכשם שאין אחד דומה לחברו כך כו"כ מיני כלים הם,
אף שבכללות – כל נר ה' נשמת אדם אשר במנורה – כולה מקשה זהב עד ירכה (רגל התחתון) עד פרחה6 (גדולי הצדיקים).
ויהי רצון אשר יאיר כל אחד ואחת את נרו,
את נשמתו – נפש האלקית ונפש הבהמית – ואת חלקו בעולם,
ובאופן – כהלכה דבית הלל – דמוסיף והולך, מוסיף 7 ואור,
עד לקיום היעוד דלילה כיום יאיר.
בברכת הצלחה בהפצת המעינות,
מ. שניאורסאהן
***
להערתו8 בשהיחוה"א – עייג"כ ד"ה9 להבין כו' ע"ס דנקודים כו' (לאדה"ז) שהו"ל ז"ע.
***
מאשר10 הנני קבלת המכתב מיום הגאולה י"ט כסלו והקודמיו ושלאחריו. כן נת' המאזן והדו"ח כספי, ות"ח.
. . . אין הזמ"ג כלל לבירור הסתירות שבהר"ד (וחבל שמתעכבת ההו"ל דס' התולדות כ"כ) ורק יעיר עד"ז (בפרטיות) בהערות [וע"ד הנעשה מכבר ב"חנוך לנער" (מהד"ת11)].
נ.ב. ז"ע נתקבל מכתבו – ובקשר ליום ההולדת – יה"ר שתהי' שנת הצלחה בגו"ר וכו'.
***
בברכה12 לבריאות ולבשו"ט ובמיוחד ע"ד חידוש הפעילות – וכמאן דבעי למיעבד13 – בענין14 "מיהו יהודי".
***
בברכה15 לאויוש"ט ולבשו"ט.
נ.ב. ז"ע נתקבל מכתבו מיום ג' טבת. ות"ח. ואמחז"ל16 מילתא אלבישייהו יקירא.
***
בברכת17 הצלחה בעבוה"ק.
נ.ב. נתעכב המשלוח ובנתים נתקבל מכתבו מי"ג טבת. מנהגנו להשתמט18 ולא לתת ממון במוצש"ק.
***
מאשר19 הנני קבלת המכתבים והדו"ח והפ"נ. וכל הפ"נ יקראו בל"נ עה"צ.
בברכת הצלחה רבה בעבוה"ק.
נ.ב. ז"ע נתקבל מכתבו מיום ה' טבת.
ויה"ר שיתרבה גבולם בתלמידים טובים – בכמות ובאיכות.
***
בברכת20 הצלחה בתו"ת ובכלל.
לההערות בההדרן21 – נדבר בזה תוס' ביאור בש"ק שלאח"ז22, ובטח תגיע הר"ד גם למחנם.
הערות
- 1. כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ה ע' 445 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. קבעו הנס בנרות ראה שבת כא, ב ובפרש"י.
- 3. הנרות הללו קודש הם נוסח "הנרות הללו". נר שיש לה ב' פיות : שבת כג, ב.
- 4. ברמב"ם שו"ע הל' חנוכה פ"ד ה"ו. או"ח רסתרע"ג. בש"ס : שבת כא, סע"א ואילך.
- 5. עפש"נ משלי כ, כז. שם ו, כג.
- 6. מקשה זהב . . עד פרחה בהעלותך ח, ד.
- 7. שהם כנגד או"ה סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד. פרש"י עה"פ פינחס כט, יח. שם, לה.
- 8. להערתו . . ז"ע קטע זה למו"ה עזרא בנימין שוחט. אגרות נוספות אליו – לעיל חכ"ו אגרת ט'תריב (ע' מב), ובהנסמן בהערות שם.
- 9. ד"ה להבין כו' . . שהו"ל ז"ע ראה גם לעיל אגרת י'כח. וש"נ.
- 10. מאשר . . בגו"ר וכו' קטעים אלו למו"ה אברהם חנוך גליצנשטיין, מו"ל ספרי התולדות דרבותינו נשיאנו. אגרות נוספות אליו – לעיל חכ"ו אגרת ט'תתסט (ע' שנ), ובהנסמן בהערות שם. לקמן אגרת י'רלח.
- 11. מהד"ת קה"ת, תשי"ט – ע' 57.
- 12. בברכה . . "מיהו יהודי" קטע זה למו"ה רש"י זוין. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת י'יב, ובהנסמן בהערות שם.
- 13. וכמאן דבעי למיעבד ראה כתובות סז, רע"א.
- 14. בענין "מיהו יהודי" ראה גם לעיל אגרת י'ב, ובהנסמן בהערות שם.
- 15. בברכה . . יקירא קטעים אלו למו"ה נחום שמרי' ששונקין, ירות"ו. אגרות נוספות אליו – לעיל חט"ו אגרת ה'תקע, ובהנסמן בהערות שם.
- 16. מילתא אלבישייהו יקירא שבת י, ב.
- 17. בברכת . . במוצש"ק קטעים אלו למו"ה חנניא יוסף אייזנבך. אגרת נוספת אליו – לקמן אגרת י'שפב. י'תלח (ע' תנט).
- 18. מנהגנו להשתמט כו' ראה תו"מ – התוועדויות חכ"א ע' 272. וש"נ.
- 19. מאשר . . ובאיכות קטעים אלו לאיש חינוך שניהל מוסד ובתקופה האחרונה נתמעטה כמות התלמידים.
- 20. בברכת . . למחנם קטעים אלו למו"ה שרגא מלך קפלן.
- 21. בההדרן לע"ז. – שנאמר בהתוועדות די"ט כסלו שנה זו. ראה גם לעיל אגרת י'כט.
- 22. בש"ק שלאח"ז ש"פ מקץ שנה זו (שיחות קודש תשל"א ח"א ע' 356 ואילך). ההדרן הוגה לאחר זמן ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 30 ואילך. ענין חנוכה ראה ד"ה זה בתורה אור [מקץ לב, ב ואילך]. קבעו הנס בנרות והרי בחנוכה הי' גם הנס דמסרת גבורים ביד חלשים כו' ובלעדו א"א נס הנרות (אבל גם לולא נס הנרות – הי' נגאלים מגלות יון ע"י הנס דמסרת) – ועכצ"ל שגם המלחמה הייתה בענין הנרות (נר הנשמה ונר מצוה). עיי"ש. ולקמן במכתב. שני דברים בנר ראה שערי אורה ד"ה כי אתה נרי סוס"א [לה, א]: דבר חמישי והוא כלי הנר. ושניהם נקראים נר גם כ"א בפני עצמו וכנאמר: הנרות הללו קודש הם. נר שיש לה ב' פיות. וכיו"ב. שמן ופתילה כך סדרם ברמב"ם שו"ע וכו'. וצ"ע שהוא היפך הסדר בש"ס: פתילות ושמנים. שהכלי הוא לאו דוקא בשו"ת אבני נזר חאו"ח סת"ק כותב שמחלוקת בדבר ותלוי באם הכלי מכלל הנר. ובטח אין הכוונה כשטחיות הלשון (וכן בס' נתיבות עולם שמביא), שהרי במקומות אין ספור שהכלי נקרא נר (הן בלשון תורה והן בלשון חכמים), כ"א בנוגע לעבודה (ומצוה) האמורה בנר. ועפ"ז בנוגע לנ"ח – ל"ל להרבות במחלוקת והרי יל"פ דברי החסד לאברהם וכו' שמביאו שטעמו משום בזיון מצוה. ואכ"מ. אפילו לכתחילה שו"ע או"ח ר"ס תער"ג. ובנ"כ שם הקשו על המהר"ל. ופירשו חז"ל בתו"א ושערי אורה (ראה מפתח הענינים שם), באור התורה. דרושי חנוכה. ועוד. ובצירוף כח כו' להעיר מתניא פל"ז. והרבה מיני אור ברכות נב סע"ב. ובזהר בכ"מ. ובתקו"ז תכ"א (ג, א) ה' גוונין. אוכמא . . חיוורא זח"א נא, א. וראה תו"א כו' שם. ובלשון הרמב"ם הל' תשובה פ"י ה"ב. עוסק בתורה ובמצות . . עושה האמת לכאורה סיפא לאו רישא. ולהעיר ממו"נ ח"א פ"ב. הל' יסוה"ת פ"א ה"ד. שם רפ"ט. ואכ"מ. שבשבילו נברא תרתי משמע: העולם בשביל האדם (סנהדרין לז, א. ברכות ו, סע"ב). והאדם בשביל (בירור) העולם (תניא פל"ז מע"ח שכ"ו). שבשבילו . . שזהו ענין הכלי ויתאים גם למש"כ בס' טעהמ"צ להרדב"ז (הובא באבני נזר שם) דאין עיקר המצוה בכלים עצמם אלא במה שנעשה עליהם. שאין אחד דומה לחבירו סנה' לז, א. כו"כ מיני כלים בחסד לאברהם מעין ב' נהר נח מונה טו מיני כלים הראויים לנ"ח. מקשה . . הצדיקים) ראה ד"ה זה בלקו"ת פ' בהעלותך [לב, ד ואילך]. אחד ואחת שאף הן היו באותו הנס (שבת כג, א. ועיי"ש ברש"י). מוסיף ואור דבאור מצ"ע – גם לב"ש צ"ל מוסיף והולך, אלא שנרות חנוכה הם כנגד פרי החג (שהם כנגד או"ה) שבהם צ"ל פוחת והולך (ראה שבת כא, ב. תו"א ד"ה ת"ר מצות נ"ח לד, ב). ועפי"ז יתורץ הא דודאי גם ב"ש ס"ל דמעלין בקודש. היעוד דלילה כיום יאיר תהלים (קלט, יב) ובכמה מרז"ל שזהו יעוד דלעת"ל (זח"א לא, א. ועוד).
במדבר רבה כ״א:כ״ד - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קט, ד): תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה, אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִין עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פָּרִים וְהָיוּ צְרִיכִין לֶאֱהֹב אוֹתָנוּ וְהֵם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַכְשָׁו הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. (במדבר כט, לו): וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעַת יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבַּמְדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ כְּבָר יָצָאנוּ יָדֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְדִינָה, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בַּמֶּה שֶׁתִּמְצָא, לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ שֶׁל דָּג אוֹ יָרָק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, גַּלְגְּלוּ בַּמֶּה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
רש"י על במדבר כ״ט:י״ח - הטקסט מספריא
ומנחתם ונסכיהם לפרים. פָּרֵי הֶחָג שִׁבְעִים הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, סִימָן כְּלָיָה הִיא לָהֶם, וּבִימֵי הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין (סוכה נ"ה):
ולכבשים. כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "שֶׂה פְזוּרָה" (ירמיהו נ'), וְהֵם קְבוּעִים, וּמִנְיָנָם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, לְכַלּוֹת מֵהֶם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה; בַּשֵּׁנִי נֶאֱמַר וְנִסְכֵּיהֶם עַל שְׁנֵי תְמִידֵי הַיּוֹם, וְלֹא שִׁנָּה הַלָּשׁוֹן אֶלָּא לִדְרֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ (ספרי; שבת ק"נ) בַּשֵּׁנִי וְנִסְכֵּיהֶם, בַּשִּׁשִּׁי וּנְסָכֶיהָ, בַּשְּׁבִיעִי כְּמִשְׁפָּטָם, מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם הֲרֵי כָאן מַיִם, רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה בֶּחָג:
ומנחתם ונסכיהם לפרים AND THEIR MEAL OFFERING AND THEIR DRINK OFFERINGS FOR THE BULLOCKS — The bullocks offered on the Feast of Tabernacles are seventy in all, in allusion to the seventy nations of the world, and they gradually decrease in number each day, an omen to them of gradual annihilation, but during the period when the Temple existed and these sacrifices were offered they protected them against this misfortune (cf. Sukkah 55b).
ולכבשים AND FOR THE LAMBS — in allusion to the Israelites who are called ( 50:17) “scattered lambs”. — They (the lambs) are of fixed number each day (a symbol that the Israelites are fixed, imperishable), and their total is ninety-eight, serving to avert from them the ninety-eight curses which are set forth in Deuteronomy (Deuteronomy 28:15 ff.) — In the paragraph dealing with the second day of the Festival, it is said, (v. 19) ונסכיהם, and this is in reference to the two daily continual offerings (while the usual term is ונסכה corresponding to ומנחתה that precedes it), and it sometimes uses a modification of the terms usually employed in those paragraphs only in order that some teaching may be deduced from it, as our Rabbis, may their memory be for a blessing, said: in the case of the second day we have ונסכיהם, of the sixth ונסכיה, of the seventh כמשפטם (instead of the usual כמשפטה): the additional letters are מ and י and מ — so you have here מים, “water”, — a suggestion that the libation of water on Tabernacles is of Biblical origin (מן התורה) (Sifrei Bamidbar 150; Shabbat 103b).
משנה תורה, הלכות תשובה י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

