249
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עוד הבדל בפועל: הידור מצוה בשאר המצוות נשמר על־ידי סוג מסויים (ואפילו לא על־ידי הרוב) של בני ישראל, אך בנרות חנוכה ההנהגה של "מהדרין מן המהדרין" הפכה למנהג פשוט55 אצל כל ישראל.
ויש לומר הטעם על כך56 – משום שהענין של הידור מצווה מורה על השתדלות נוספת בקיום המצוה מצד היהודי המקיים המצוה – שהוא עושה זאת לא רק כדי לצאת ידי חובתו בקיום הציווי (מלמעלה), אלא הוא מוסיף הידור משלו57.
ומכיוון שבחנוכה מודגשת במיוחד המעלה של מקבל התורה ומקיים המצוה – לכן מיתוסף עילוי והוספה גם בענין של הידור מצוה עצמו (לגבי ההידור במצוות אחרות), האופן של "מהדרין מן המהדרין".
וזה גופא נעשה מנהג פשוט אצל כל ישראל: בני ישראל קיבלו על עצמם הנהגה זו כמנהג מצד עצמם, לא מצד ציווי השולחן־ערוך – להיות "מהדרין מן המהדרין". הדבר בא לגמרי מצד בני ישראל58, מכיוון שבכך הוא החידוש של נרות חנוכה – שהדבר בא מצד המקבל59, הוא עושה כדי להאיר את החושך*.
י. דווקא בחנוכה הקשור עם ה"מקבל" יש מעלה ליום האחרון
על פי כל הנ"ל יובן גם מדוע דווקא היום השמיני (האחרון) של חנוכה נקרא "זאת חנוכה"60 (ולא היום הראשון של חנוכה); וכמו כן – מדוע לא מוצאים זאת בחגים אחרים (אפילו לא באלו בהם קיימת סברא אשר כל ימי החג הינם "נקודה אחת") שעיקר היום־טוב הוא היום האחרון:
הערות
- 55. רמ"א או"ח סתרע"א סוס"ב.
- 56. ראה לקו"ש ח"ה ע' 449 ואילך (ביאור באו"א).
- 57. ראה רמב"ם הל' אסורי מזבח ספ"ז בדין כל חלב לה': הרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו כו'. ולהעיר מפרש"י יומא ע, א ד"ה להראות חזותו. וראה לקו"ש שם ע' 451.
- 58. והיינו שבנ"י הוסיפו בגוף ועצם המצוה, ע"י הידור המצוה שלהם. ובפרט להדיעה דנרות הנוספים הם חלק מחפצא דנ"ח [והרי ענינם הוא "להראות ולגלות הנס" רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג), וע"י הוספת הנרות דמהדרין ה"ז מוסיף בלהראות ולגלות הנס, והוספת הנס שבל יום] – ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ס"ע 231 ואילך. משא"כ ההידור מצוה סתם אפילו את"ל שזהו לא רק הידור במעשה הגברא (ראה הערה הקודמת), הרי "סוכה נאה שופר נאה" וכיו"ב י"ל דאינו מוסיף בגוף ועצם המצוה דסוכה ושופר. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ס"ע 10 ואילך.
- 59. וה"ז בדוגמת העילוי במנהגי ישראל (היינו שישראל מוסיפים בתורה) גם על דברי סופרים (ראה לקו"ת סוכות פ, סע"ג. סידור רסט, ב). וע"פ הנ"ל יש לומר, שג' הענינים – מצות דאורייתא, מצות דרבנן (פורים כו'), ומצות חנוכה (ובמיוחד – נרות חנוכה) – הם דוגמת ג' הענינים שמצינו בחג הסוכות (ראה לעיל הערה 10) – ז' ימי סוכות, שמע"צ ושמח"ת (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 412 ואילך).
- *. ראה לקמן סעיף יא. וש"נ.
- 60. גם להדיעה והסברא שכל ימי חנוכה נפרדים הם, וכל יום הוי (ענין ו)מצוה בפ"ע.
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ז׳ - הטקסט מספריא
לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה כיצד היה חייב עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום ועל זה נאמר וארור נוכל וגו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר:
וכך היו עושין בזמן המקדש מביאין אילים ממואב ומביאין כבשים שגביהן רחבים מחברון ומביאין עגלים מן השרון וגוזלות מהר המלך ומביאין יין מקרחיין והלוטיין וסולת ממכמש ויוחנה ומביאין שמן מתקוע:
כל העצים החדשים כשרים למערכה ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום ישוב ארץ ישראל ובאלו היו רגילין במורביות של תאנה של חדשים שאינן ביישוב ובשל אגוז ובשל עץ שמן והגזרין שעשה משה אמה אורכן ואמה רחבן ועביין כמחק גדיש של סאה וכמותן עושין לדורות:
וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים נר חצי השדה בשנה ראשונה וזרע חציה ובשנה שנייה נר החצי שזרע בראשונה וזרע החצי האחר קודם לפסח שבעים יום ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה ואח"כ זורע ובורר החיטים יפה יפה ואחר כך שף את החיטים ובועט בהן הרבה עד שיתקלפו:
כל החיטים של מנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלש נמצאו שלש שיפות וחמש בעיטות וחוזר חלילה עד שיגמור שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה כדי שיתקלפו הרבה וחושב ההובאה וההולכה בשיפה אחת להחמיר ואחר כך טוחן ומרקד יפה יפה:
היין מביא ענבים מן הרגליות מן הכרמים העבודים פעמים בשנה ודורך וכונסין אותו בחביות קטנות ואין מניחין אותן אחת אחת ולא שתים שתים אלא שלש שלש ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהיה ריחו נודף ואינו מביא לא מפי החבית מפני הקמחין העולה על פני היין ולא משוליה מפני השמרים אלא משלישה ומאמצעה של אמצעית:
היה הגזבר יושב והיין יוצא מן הנקב שבצד החבית כיון שיראה שינוי השמרים מתחיל לצאת פוסק ואינו לוקח ומאימתי מביא מאחר מ' יום לדריכתו עד שתי שנים או יתר מעט ואם הביא יין ישן מכמה שנים הרי זה כשר והוא שלא יפסד טעמו:
תשעה מינין בשמן מפני שינוי מעשיו כיצד זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו הוא הראשון חזר אח"כ וטענו בקורה השמן שיצא ממנו הוא השני ואם חזר אחר שטענו וטחנו וטענו שנייה השמן שיצא ממנו הוא השלישי זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכתשן ונתנן לסל השמן שיצא ממנו הוא הרביעי ואם טענו בקורה אח"כ השמן שיצא הוא החמישי וחזר וטחן וטען פעם שנייה השמן שיצא הוא הששי זיתים שמסקן וטענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואחר כך כתש ונתן לסל השמן שיצא הוא השביעי חזר וטען בקורה השמן שיצא הוא השמיני חזר וטחן וטען פעם ב' השמן שיצא הוא התשיעי:
אף על פי שכולן כשירין למנחות הראשון אין למעלה ממנו ואחריו השני והרביעי ושניהן שוין ואחריהם השלישי והחמישי והשביעי ושלשתן שוין ואחריהם הששי והשמיני ושניהם שוין והתשיעי אין למטה ממנו:
אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי ושביעי בלבד שנא' כתית למאור אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד אבל למנחות כולן כשירין:
ומאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע י"י אל הבל ואל מנחתו והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב ליי' וגו':סליקו להו הלכות איסורי המזבח:
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך ח ב'תקב יומא ע, א
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר יומא ע, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מט שיכול לומר קריאת שמע בעל פה א יומא ע , א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמט ועיין יומא ע, א
- יהל אור על תהלים קטז תמד יומא דף ע
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת יומא ע , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מט שיכול לומר קריאת שמע בעל פה יומא ע , א

