250

ימים טובים ומועדים, אף על פי שגם בהם (בענין שבו חולקים בית־שמאי ובית־הלל) "הלכה כבית הלל" – נרגש עם זאת ה"למעלה", "תורתו" (מצות ה')⁶¹, בגדרי העולם.

וזהו הטעם מדוע מוצאים בחנוכת המזבח שגם היום הראשון הוא "זאת חנוכת המזבח" – משום שהמשכן (ועל דרך זה המקדש הראשון) עניינו הוא גילוי אלקות מלמעלה⁶²; ולכן, גם בתוך ה"בכח" של היום הראשון לחנוכת המזבח ישנו כבר ה"בפועל" ובמילא אפשר לומר ואומרים על כך "זאת חנוכת המזבח".

לעומת זאת בחנוכה שכולו קשור עם גדרי המקבל, לא ניתן לומר "זאת חנוכה" ביום ראשון מצד מעלת ה"בכח", אלא דווקא על היום האחרון של חנוכה, כאשר ישנו ה"בפועל", קיימים כל הימים בפועל, ואזי אומרים "זאת חנוכה" – זהו חנוכה.

יא. נרות חנוכה – להאיר ולהפוך את החושך עצמו

כשם שכללות התקנה של ימי חנוכה קשורה עם גדר המקבל, משום שהיה מצב של "בטלו דתם" ובני ישראל היו צריכים להתגבר על החושך הרוחני (כנ"ל סעיף ח') – כמו כן הוא בנוגע לנרות חנוכה, שההדגשה על גדר המקבל בנרות חנוכה (כנ"ל סעיף ט') קשורה עם כך שענין הנרות הוא – להאיר את החושך דווקא.

וכפי שהדבר מודגש בתנאי המצוה – הן במקום ההדלקה: "על פתח ביתו מבחוץ"⁶³, והן בזמן ההדלקה ושיעורה "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק .. עד דכליא ריגלא דתרמודאי" [שנעשה כליון (אף ברגלי) אומה ששמה תרמוד]⁶³ –

משום שענין נרות חנוכה הוא – להאיר את החוץ (חושך), החושך של רשות הרבים, טורי דפרודא [=הרים המפרידים], עד שיקויים "והוי' יגיה חשכי"⁶⁴, עד שהחושך עצמו יאיר⁶⁵.

ולכן צריך להיות ה"בפועל", וה"בפועל" כפי שהוא מצד גדר התחתון – וכידוע⁶⁶ שה"בפועל" שמצד כוחו יתברך הוא במדריגת הכח; דווקא בשעה שישנו ה"בפועל" כפי שהוא מצד גדר התחתון – זה הופך את החושך גופא.

וזהו גם העילוי של "זאת חנוכה", שאז יש ריבוי נרות מצוה בפועל, ובמילא מובן, שה"אור" של "זאת