י'רצט
י'רצט
ב"ה1, יום ג' בשבת ,
ב' דחנוכה,
ה'תשל"ב. ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתב . . .
במלאת 2 שבעת ימים מיום י"ט כסלו יש להעיר:
קביעות שנה זו –
בנוגע ליום 3 בשורה הוא יום י"ט כסלו, זכרון לי"ט כסלו דגאולת אדמו"ר הזקן (בשנת תקנ"ט) –
מיוחדת בזה שהוא יום4 שהוכפל בו כי טוב,
אחד הציונים-שבחים דזמן גאולת אדמו"ר הזקן וכלשונו 5 במכתבו מבשר גאולתו: יום אשר עשה ה' לנו יום י"ט כסלו יום ג' שהוכפל בו כי טוב יום הילולא רבא דרבינו הקדוש נ"ע.
כמה 6 ענינים בכפילת הטוב – מתחיל ממחז"ל טוב לשמים וטוב לבריות, תורה (לקח טוב) ומצות (מעשים טובים וכללותם – מצות הצדקה), ובל' אדמו"ר הזקן מהאריז"ל שיש ב' מיני נשמות בישראל נשמות ת"ח העוסקים בתורה כל ימיהם ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמ"ח.
וככל הענינים בקודש – כל אחד מהנ"ל כלול 7 מחברו. ולדוגמא: תורה – ת"ת לרבים; צדקה וגמ"ח – כמעשה אבות, גמ"ח דאברהם אשר נטע אשל וכל עובר ושב אכלו ושתו כו' אמר להם כו' משל אלקי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והי' העולם.
והמעשה8 עיקר, אשר (גם) הקביעות דיום זכאי – י"ט כסלו – דשנה זו (כמו – דשנת הגאולה) ביום שהוכפל בו כי טוב,
תעורר את כל אחד ואחת 9 וביתר שאת וביתר עז לעשי' כפולה ומכופלת: ת"ת ות"ת דרבים, גמ"ח וגמ"ח בגשם וברוח גם יחד,
מיוסדים וחדורים אהבת השם (שהיא מיסודי התורה ושרשה ומקור לכל רמ"ח מ"ע) ואהבת ישראל (שקיומה זהו10 כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'),
עשי' כדבעי לי' למיעבד ועוד יותר – עשיית מהדרין, ועוד יותר – מהדרין מן המהדרין,
וכהוראת ימי חנוכה – דמנהג הפשוט במצות היום – הדלקת 11 נרות חנוכה הוא כמהדרין מן המהדרין.
בברכה,
מ. שניאורסאהן
***
ז"ע12 נתקבל מכתבו וכן ספרו "מראי מקומות וציונים לשו"ע אדה"ז", ות"ח ת"ח וגדול זכות עשיית13 סימנים וכו' לתורה, ובכיו"ב ה"ז ג"כ זיכוי הרבים, ובנדו"ד – ג"כ הפצת המעינות וק"ל.
***
לע"ע14 התפקיד דהרשת ביה"ס הקיימים ביסוסם ושיפורם וכו'.
הפ"נ נתקבלו ויקראו, בל"נ, עה"צ.
בברכת הצלחה בעבודה מסודרת ועקריית בחינוך עטה"ק ולבשו"ט בכ"ז.
***
הביאו15 לכאן ט"ג מאהקת"ו "שהועתק (רוחב הפסים דלבן ושחור וכו') מהט"ג של כת"ר שהוא כפי הנהוג בליובאוויטש מאז" – ע"כ מדברי המביא (התמים הרה"ח כו' ראדעל שי' הכהן ממאָנטרעאַל ש"כך שמע באה"ק").
ות"ח16 אם יודיעני פשר דבר בפרטיות, באם יש ממש ל"דבר" הנ"ל.
כן שמועה שמצא טה"ד בהמשך רס"ו שנדפס וכו' – ובאם יודיע כ"ז יתוקן בהזדמנות קרובה וזכות הרבים תלוי' בו.
***
בניצול17 הזמן בבין הסדרים – בהתייעצות עם המשפיע שי'.
***
מאשר18 הנני קבלת המכתבים והמצו"ב (וכן הפ"נ שיקראו עה"צ הק') ובודאי ימשיך בכתיבה מפורטת כפי הדרוש ות"ח ת"ח מראש.
. . . בברכת הצלחה רבה בעבודתו הכי חשובה וקדושה בביטול ועקירת ה"חוק" ד"מיהו19 יהודי" – ומתוך בריאות והתעוררות הראוי'.
***
מאשר20 הנני קבלת המכתב מיום כ"ג מ"ח והמצו"ב והקודמיו וכו'. ות"ח ת"ח על גכתי"ק21 דכ"ק מו"ח אדמו"ר ובודאי יחפש וימצא וישלח עוד ות"ח מראש.
. . . בברכה לבשו"ט בעניני הכולל22 ובכלל.
***
בברכה23 שיהיו חי"ל24 ולהצלחה בהשליחות בפרט.
***
בברכת25 הצלחה בעניניו ובמיוחד בהפצה.
***
בכבוד26 ובברכת מז"ט ליציאת אחיו וב"ב שי' משם בשטומו"צ ולהסתדרותם טובה בגו"ר.
***
מאשר27 הנני קבלת המכתב והדו"ח מאז .
בברכה לפעילות וכדבעי ולהצלחה בה.
***
בברכה28 להסתדרות טובה בגו"ר.
נ.ב. ז"ע נתקבל מכתבו מיום ט"ז טבת והפ"נ שבו יקרא בעת רצון עה"צ הק'.
ובנוגע למקום הסתדרותם וענינה – בהתייעצות עם ידידים שעל אתר.
***
מאשר29 הנני קבלת המכתב מאז ובודאי הוטב המצב מאז, ויבש"ט.
בברכת הצלחה רבה בתפלה ובתורה ובגמ"ח.
הערות
- 1. כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ה ע' 447 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. תר"ס . . תש"ד סה"מ תר"ס ע' סב ואילך. סה"מ תש"ד ע' 188 ואילך.
- 3. ומבואר במ"א ראה לעיל אגרת י'מד הערה ד"ה יום הבשורה. וש"נ.
- 4. יום שהוכפל בו כי טוב פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).
- 5. נדפס כו' ולאח"ז באג"ק שלו ח"א אגרת לח.
- 6. כמה ענינים בכפילת הטוב כו' ראה גם שיחת ש"פ וישב שנה זו (שיחות קודש תשל"ב ח"א ע' 234).
- 7. וצדקה כנחל איתן עמוס ה, כד.
- 8. והמעשה עיקר אבות פ"א מי"ז.
- 9. דחייבות ללמוד ראה גם לקו"ש חי"ד ע' 38 ואילך. חכ"ט ע' 270, ובהנסמן שם הערות 55-54. קונטרס לימוד החסידות : נדפס לאח"ז באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג אגרת תשסט.
- 10. זהו . . כו' שבת לא, א.
- 11. על . . מבחוץ שבת כא, ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ז. טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ה. ועד דכליא . . רגלא דתרמודאי : שבת שם. סד"ה מצותה משתשקע, רע"ח : סה"מ תרע"ח ע' קיח. התמים כו' : ד"ה ת"ר נר חנוכה תרמ"ג (נדפס גם בסה"מ תרמ"ג ע' מט). דקיפל הקב"ה כו' : חולין צא, ב. הובא בפרש"י עה"ת ויצא כח, יג. כתונת פסים : כ"ה גם בכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סימן טו. דלרש אין כל : שמואל-ב יב, ג. מאתוון . . בישא : זח"א בהקדמה ב, ב.
- 12. ז"ע . . וק"ל קטע זה למו"ה מרדכי שמואל אשכנזי.
- 13. עשיית סימנים ראה עירובין נג, סע"א. נד, סע"ב. וראה גם שם כא, סע"ב.
- 14. לע"ע . . בכ"ז קטעים אלו למו"ה משה שלמה סלונים.
- 15. הביאו . . בו מצילום האגרת. נדפסה ב"התקשרות" חוברת מז ע' 13. קטעים אלו למו"ה יעקב לנדא. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת י'כ (ע' ל), ובהנסמן בהערות שם.
- 16. ות"ח אם יודיעני מכתב התשובה של מוהר"י לנדא מיום י"ז טבת תשל"ב, נדפס בספר שמועות וסיפורים ח"א (מהדורת תש"נ) ע' 353, וז"ל: קיבלתי המכתב מב' דחנוכה אשר בשולו נשאלתי על דבר פסי הטליתים. הטלית הראשונה שלי שישנה עוד תחת-ידי היא תוצרת השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל מריגא. הפסים שלו היו כדוגמת אלה שהיה מייצר הר"ר אלחנן מרוזוב ז"ל, כפי שהיה נהוג בליובאוויטש. בני שי' שמע ממייצר טליתים בירושלים בשם הויזמן, שבהיות כ"ק חותנו אדמו"ר הריי"צ נבג"ם בארץ הזמין אצלו טלית בדיוק לפי אותה הצורה של הטליתים הנ"ל. אולם הטליתות של הויזמן מתכווצות הרבה מכביסה וממילא נעשים הפסים יותר צרים, ומאלה שנעשים צרים מאחרי הכביסה הועתקו אחרות ואחרי שהן נכבסו ונעשו עוד יותר צרים הועתקו אחרות, וככה זה הלך הלאה עד שיצאו צרים לגמרי. ישנן עכשיו כאן כדוגמה הראשונה, אלא שקרה בהן שינוי בפס הקצר שעל-יד השפה החיצונה. בני שי' אומר לי שכמדומה שלר' אברהם מיור [דריזין] ישנה טלית של ר"מ חפץ מריגא.
- 17. בניצול . . שי' קטע זה להת' אהרן אליעזר צייטלין. נדפס ב"כפר חב"ד" גליון 963 ע' 45.
- 18. מאשר . . הראוי' קטעים אלו למו"ה חיים יהודה פלדי. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת י'קיט (ע' קטז), ובהנסמן בהערות שם.
- 19. ה"חוק" ד"מיהו יהודי" ראה גם לעיל אגרת י'ב, ובהנסמן בהערות שם.
- 20. מאשר . . ובכלל קטעים אלו למו"ה שמואל מנחם מענדל שניאורסאהן. נדפסו ב"מקדש מלך" ח"ג ע' רלא ואילך. אגרות נוספות אליו – לעיל חכ"ו אגרת ט'תתקעה, ובהנסמן בהערות שם.
- 21. גכתי"ק דכ"ק מו"ח אדמו"ר ששלח מכתבי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהיו במשרדי "כולל חב"ד" באה"ק.
- 22. בעניני הכולל = "כולל חב"ד".
- 23. בברכה . . בפרט קטע זה אל "התלמידים השלוחים אשר בישיבת תורת אמת". ראה גם לעיל אגרת י'קט.
- 24. חי"ל ח סידים, י ראי שמים ו ל מדנים
- 25. בברכת . . בהפצה קטע זה למו"ה יצחק יהודה הולצמן.
- 26. בכבוד . . בגו"ר קטעים אלו למו"ה אברהם רפפורט. נדפסו ב"מקדש מלך" ח"א ע' 163. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת י'סא, ובהנסמן בהערות שם.
- 27. מאשר . . בה קטעים אלו לועד הרוחני דכפר חב"ד.
- 28. בברכה . . אתר קטעים אלו למו"ה מנחם מענדל הלל גנסבורג, מילאנא. אגרת נוספת אליו – לעיל אגרת י'קטו.
- 29. מאשר . . ובגמ"ח קטעים אלו להנהלת ומתפללי בית הכנסת המרכזי אשר בכפר חב"ד. בשבת . . דחנוכה להעיר מזבחים (צ, סע"ב): תדיר ומקודש כו'. ב' דחנוכה התחלת היכרא דמהדרין מן המהדרין (שבת כא, ב). במלאת שבעת ימים ראה שו"ת הרשב"א ס"ט. וראה ד"ה בכ"ה בכסלו, תר"ס. ד"ה ויהי ביום השמיני, תש"ד. ליום בשורה ראה שו"ת מן השמים ס"ה. ומבואר במ"א. וכלשונו במכתבו נדפס בבית רבי ח"א פי"ח. כמה ענינים ראה אוה"ת (להצ"צ) בראשית ד"ה ויאמר אלקים תדשא [לג, א ואילך]. וראה פיה"מ להרמב"ם ריש פאה. ממחז"ל קידושין מ, א. תורה (לקח טוב) אבות פ"ו מ"ג. מעשים טובים ראה תו"א ד"ה יביאו לבוש [צ, א ואילך]. שערי אורה שם [נד, א ואילך]. וכללותם – מצות הצדקה בל' אגה"ק סל"ב: כל הגוף נכלל בימין. וראה תניא פל"ז. ובכ"מ. ובל' אדמו"ר הזקן אגה"ק סוס"ה. כלול מחברו להעיר מזח"א ר"פ לך: הרחוקים מצדקה דמתרחקי מאורייתא. ושם קצט, סע"א. וראה המשך והחרים תרל"א (מאמר דפ' אמור – בסופו) בפי' וצדקה כנחל איתן. גמ"ח דאברהם סוטה י, ב. ובתרגום ירושלמי (וירא כא, לג) שלא היו זזין משם עד שגייר אותם. אמר להם כו' משל כו' הרי זה לימוד תורה (דז' מצוות דידהו). ואחת דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן כו' וכל מ"ע שאין הזמ"ג כו' (הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א). והרי המצוות לידע שיש שם מצוי ראשון כו' ולייחדו ולאהבו וליראה אותו ולדבקה בו ולהדמות בדרכיו – הראשונות במצות (בכלל), והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם כו' (רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב). וראה קונטרס לימוד החסידות. וביתר שאת וביתר עז ראה לקוטי לוי יצחק לתניא רפנ"ג. שהיא . . מ"ע קונטרס אחרון (בתניא קסב, סע"א). שקיומה . . הוא כו' תניא פ' לב. כדבעי לי' למיעבד כתובות סז, רע"א. וכהוראת ימי חנוכה שהתחלתן בתוך שבעת הימים (ההיקף – בל' הרשב"א שם) די"ט כסלו, הנס הי' בשמן – הרומז על פנימיות התורה (ברכות נז, א. זח"ג לט, א. ובכ"מ). ועוד. דמנהג הפשוט רמ"א שו"ע או"ח סתרע"א ס"ב. הדלקת נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ ועי"ז מאיר להעוברים ברה"ר (ועד דכליא – ומכלה בחוץ – רגלא דתרמודאי. תדמור* אותיות מורדת (קהלת יעקב ערך תרמוד. אוה"ת חנוכה (כרך ה') ע' 1882 סוף ס"ד. סד"ה מצותה משתשקע, רע"ח. התמים חו' ג' ע' נו [288])). ולהעיר מתורת הבעש"ט בהמעלה (בנוגע ליעקב עצמו) דקיפל הקב"ה לכל א"י והניחה תחת יעקב – דלא הי' צריך לנסוע ממקום למקום לברר הניצוצין דשם (כתונת פסים – לבעל התולדות – פ' בהעלותך. ודוקא יעקב – תורה). *) כ"ה בנ"ך (מ"א ט, יח (הקרי). ד"ה ב ח, ד. וראה פרש"י שם (אף שי"א שאינו לרש"י (ראה שה"ג לחיד"א וכו') – בכ"ז גם תלמידו בר סמכא הוא)). מנחת שי למ"א (שם). הרד"ל ומהרז"ו לב"ר (פנ"ו, יא). ומה שבגמ' (ספ"ק דיבמות. ועד"ז במקומות שנסמנו בהנ"ל) השם הוא תרמוד – אף שע"פ הנ"ל חד הוא – י"ל: תושב"כ, שהיא מלמעלה למטה (תו"א א, ג. ובכ"מ) בתחלה ד' (דלות – אבל יו"ד מאחוריו, שלכן אות ד' הוא בקדושה) ואח"כ רי"ש (דלרש אין כל – דלי דלות, והוא מאתוון דאיתחזו על סטרא בישא) (ראה אוה"ת ס"פ לך. ד"ה באתי לגני תש"י פ"ו-ז). משא"כ תושבע"פ שהיא מלמטה למעלה – בתחלה רי"ש ואח"כ דלי"ת. (משיחת שבת חנוכה, תשל"ב).
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
בראשית רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ז׳ - הטקסט מספריא
נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר.
משנה אבות ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳ - הטקסט מספריא
האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא.
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו והם הגלגלים והכוכבים שבהן ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו.
ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים הכל במראה הנבואה ודרך חידה לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים כמו שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואינו אש אלא משל וכמו שנאמר עושה מלאכיו רוחות.
ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכחו של הקדוש ברוך הוא וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר.
זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול.
שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא ולפיכך נקראים חיות הקדש והם למעלה מן הכל ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא היא מעלת הצורה שנקראת חיות לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם.
וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד כל צורה וצורה לפי מעלתה לא לפי גודלה אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמתת הבורא כמו שהוא אלא דעתה קצרה להשיג ולידע אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו.
כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו.
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בענין זה וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה.
צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים ומודיעין אותו שמץ מן הדבר והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן ועליהם אמר שלמה בחכמתו דרך משל כבשים ללבושך כך אמרו חכמים בפירוש משל זה דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך כלומר לך לבדך ואל תדרוש אותם ברבים ועליהם אמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ועליהם אמר דבש וחלב תחת לשונך כך פירשו חכמים הראשונים דברים שהן כדבש וחלב יהיו תחת לשונך.
תניא, ליקוטי אמרים נ״ג - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כְּשֶׁהָיָה בַּיִת רִאשׁוֹן קַיָּים, שֶׁבּוֹ הָיָה הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – הָיְתָה הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת גִּילּוּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שׁוֹרָה שָׁם, וּמְלוּבֶּשֶׁת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם יוֹתֵר מִגִּילּוּיָהּ בְּהֵיכְלוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים.
כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, דְּנָפְקָא מִגּוֹ חָכְמָה עִילָּאָה, דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא מֵעָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא, וּכְדֵי לְחָקְקָן בְּלוּחוֹת אֲבָנִים גַּשְׁמִיִּים – לֹא יָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, כְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, כִּי עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי – מִתְנַהֵג בְּהִתְלַבְּשׁוּת הַטֶּבַע הַגַּשְׁמִי, ״וְהַלּוּחוֹת – מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב – מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא״, לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, הַנִּשְׁפָּע מֵהֶאָרַת הַשְּׁכִינָה שֶׁבְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת לְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁגַּם עוֹלָם הַזֶּה בִּכְלָלוֹ, אֶלָּא, בְּחִינַת חָכְמָה עִילָּאָה דַאֲצִילוּת, שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַתּוֹרָה שֶׁבְּי׳ הַדִּבְּרוֹת, נִתְלַבְּשָׁה בְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת וְדִבְרִיאָה לְבַדָּן, וְהֵן לְבַדָּן הַמְיוּחָדוֹת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף שֶׁבְּתוֹכָן – הֵן הַנִּקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״שְׁכִינָה״, הַשּׁוֹרָה בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים דְּבַיִת רִאשׁוֹן, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתָהּ בְּי׳ הַדִּבְּרוֹת הַחֲקוּקוֹת בַּלּוּחוֹת שֶׁבָּאָרוֹן בְּנֵס וּמַעֲשֵׂה אֱלֹהִים חַיִּים [הוּא ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, הַמְקַנֵּן בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, כַּנּוֹדָע לְיוֹדְעֵי חֵן].
וּבְבַיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ, פֵּירוּשׁ, מַדְרֵגַת שְׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת. אֶלָּא, בְּבַיִת שֵׁנִי, הָיְתָה שׁוֹרָה כְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת וְהִתְלַבְּשׁוּת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה, וְדִבְרִיאָה בְּמַלְכוּת דִּיצִירָה, וְדִיצִירָה בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה, וְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה הָיָה מִתְלַבֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה, וְשָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה – מַלְכוּת דִּיצִירָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה, וְלָכֵן לֹא הָיָה רַשַּׁאי שׁוּם אָדָם לִיכָּנֵס שָׁם, לְבַד כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. – וּ״מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא ד׳ אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבָד״, וַ״אֲפִילוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שְׁכִינָה עִמּוֹ״, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת פֶּרֶק קַמָּא, פֵּירוּשׁ ״שְׁכִינָה עִמּוֹ״ – כְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת וְהִתְלַבְּשׁוּת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה.
כִּי תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה, רוּבָּן כְּכוּלָּן הֵן מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְגַם הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, כְּמוֹ תַּלְמוּד תּוֹרָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה – הָא קַיְּימָא לָן, דְּ״הִרְהוּר – לָאו כְּדִבּוּר דָּמֵי״, וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהִרְהוּר וְכַוָּונָה לְבַד, עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְקַיְּימָא לָן דַּ״עֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה״.
וְתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה עִם שֶׁבַע מִצְוֹת דְּרַבָּנָן – בְּגִימַטְרִיָּא ״כֶּתֶ״ר״, שֶׁהוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדוֹת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וַ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״ הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דְּנָפְקָא מֵחָכְמָה עִילָּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר דְּ״אַבָּא יָסַד בְּרַתָּא״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַיַּנּוּקָא: ״דִּנְהוֹרָא עִילָּאָה דְּאַדְלִיק עַל רֵישֵׁיהּ״ הִיא שְׁכִינְתָּא – ״אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא״, פֵּירוּשׁ, לְהִתְלַבֵּשׁ בְּחָכְמָה, הַנִּקְרֵאת ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, וְ״אִינוּן עוֹבָדִין טָבִין״ – הֵן תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדֵי לֶאֱחוֹז אוֹר הַשְּׁכִינָה בַּפְּתִילָה, הִיא נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבַּגּוּף, הַנִּקְרֵאת פְּתִילָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל. כִּי, כְּמוֹ שֶׁבַּנֵּר הַגַּשְׁמִי, הָאוֹר מֵאִיר עַל יְדֵי כִּלְיוֹן וּשְׂרֵיפַת הַפְּתִילָה הַנֶּהְפֶּכֶת לְאֵשׁ, כָּךְ, אוֹר הַשְּׁכִינָה שׁוֹרֶה עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַל יְדֵי כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית וְהִתְהַפְּכוּתָהּ מֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא וּמִמְּרִירוּ לְמִתְקָא – בַּצַּדִּיקִים, אוֹ לְפָחוֹת, עַל יְדֵי כִּלְיוֹן לְבוּשֶׁיהָ שֶׁהֵן מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְהִתְהַפְּכוּתָן מֵחֹשֶׁךְ הַקְּלִיפּוֹת לְאוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּש וּמְיוּחָד בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה – בַּבֵּינוֹנִים.
כִּי עַל יְדֵי הִתְהַפְּכוּת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, הַבָּאָה מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, מֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא וְכוּ׳ – נַעֲשֶׂה בְּחִינַת ״הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין״, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַשְּׁכִינָה, הִיא בְּחִינַת גִּילּוּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחִין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ. וּבָזֶה יוּבַן הֵיטֵב מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
נִשְׁלַם חֵלֶק רִאשׁוֹן בְּﬠֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרֵךְ וְיִתְﬠַלֶּה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

