שיחה ב

הערות

עמוד 44

1. 1. לא, ב.
2. 2. פרשתנו יז, א.
3. 3. וכן הוא הלשון בתוספתא שם פ"ב, ו.
4. 4. יז, ב.
5. 5. ובכ"י דהמשנה (ראה שינויי נוסחאות במשניות עה"ג ודק"ס השלם לנדרים שם) הובא זה בפירוש. וכ"ה ברמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ח. סמ"ג עשין כח. וראה תויו"ט למשנה נדרים שם. ואכ"מ.
6. 6. לב, א.
7. 7. לפנינו גם במשנה הוא מאמר רבי, כבברייתא שבגמ'. אבל להעיר, שלכמה גי' במשנה הוא מאמר ר' מאיר (כמצויין על גליון הש"ס שלפנינו נדרים שם. וראה שינויי נוסחאות למשניות ודק"ס השלם למס' נדרים). אבל לאידך, גם בברייתא יש כמה גי' שהוא מאמר ר' מאיר (ראה דק"ס השלם שם).
8. 8. ובפרט להגי' (ראה הערה הקודמת) שהוא אותו המ"ד.
9. 9. ראה מלאכת שלמה למשניות נדרים שם (בסוף הפרק) בשם ספר חן טוב (מהר' טובי' הלוי) פרשתנו, שמדייק כמה חילוקים בין לשון המשנה והברייתא.
10. 10. וראה לקמן ס"ט בנוגע ענין הג' שבמילה — עצם פעולת המילה.
11. 11. ראה צפע"נ ריש הל' מילה (טז, א. שם, בג). הל' ברכות (טו, ג). הל' כלאים (יב, ב). ועוד. וראה לקו"ש ח"ג (ע' 759 ואילך, 761 ואילך).

עמוד 45

1. 12. פ"ג ה"ח.
2. 13. וממשיך באותה ההלכה במאמר ממקום אחר (אבות פ"ג מי"א) "וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו כו' אע"פ שיש בו תורה ומע"ט אין לו חלק לעוה"ב", וב' המאמרים האחרים שבמשנה נדרים שם (כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה וכו', ועל המילה נכרתו י"ג בריתות כו' — ל' הרמב"ם) כתבם בהלכה בפ"ע (הלכה שלאח"ז). וראה לקו"ש חכ"ה ע' 56 ואילך — בביאור דברי הרמב"ם בב' הלכות אלו.
3. 14. וכפשטות הכתובים בפ' אמור כב, יט ואילך (וראה פרש"י שם, יט).
4. 15. להעיר מבכורות לט, א: תמים יהי' לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא. ע"ש האיבעי בגמ'. וראה רמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ב הי"א.
5. 16. ריש הל' איסורי מזבח.
6. 17. אמור כב, כא.
7. 18. רפ"ו שם.
8. 19. פינחס כח, לא.
9. 20. שם פ"ב ה"ח.
10. 21. פ' ראה יב, יא (כ"ה ברמב"ם "נדריך". ובכתוב "נדריכם").
11. 22. וראה לקו"ש חי"ב ע' 130 הערה 8. וש"נ.
12. 23. וראה הנסמן לעיל הערה 15.
13. 24. להעיר משני אופני עבודה (יומא כד, א. וראה זבחים קטו, ב): עבודה שאינה תמה שיש אחרי' עבודה ועבודה תמה "שהיא גומרת ומתממת את הדבר ולא שיש אחרי' עבודה כגון שחיטה וקבלה והולכה כו'" (פרש"י יומא שם ד"ה עבודה תמה). ולהעיר גם משני האופנים בצדקה (כתובות סז, ב): די מחסורו אשר יחסר לו (אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו), ולעשרו (שאינו דבר החסר).

עמוד 46

1. 25. להעיר מפרש"י וישלח (לג, יח): "שלם, שלם בגופו שנתרפא מצלעתו שלם בממונו שלא חסר כלום. . שלם בתורתו שלא שכח תלמודו".
2. 26. טור או"ח ר"ס תכח.
3. 27. בהר כה, ל.
4. 28. ערכין לא, א (במשנה).
5. 29. ראה ר"ן נדרים סג, א (בשם הרשב"א). שו"ת נוב"י מהד"ק אה"ע ס"כ.
6. 30. ולהעיר מפרש"י נח ח, יד: אלו יא ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה הי'. וראה דעת רבי במשנה ערכין שם ובפרש"י.
7. 31. וראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) יט, ח (ס"ד. ס"ז) — ב' ענינים אלו בספירת העומר (שנאמר בה (אמור כג, טו) "שבע שבתות תמימות תהיינה") ובכמה ענינים. וראה לקו"ש חי"ב ע' 97 ובהערה 12 שם.
8. 32. שזה לחוד אינו מספיק, ד"דלמא אילו הי' חסר מצוה אחרת לא הי' ג"כ תמים אלא ע"י אותה המצוה" — תויו"ט נדרים שם. וראה הרי"ף לע"י שם. שו"ת כתב סופר יו"ד סקי"ט. ועוד.

עמוד 47

1. 33. יומא כח, ב. קידושין בסופה.
2. 34. עפ"ז יומתק הלשון "אין לך מי שנתעסק", היינו שלא מצינו זה אצל שאר בנ"א השלימים בעבודתם [משא"כ במשנה ההשוואה היא לגבי שאר המצות שלו, "כל המצות שעשה"]. ולהעיר מהגי' בע"י שם, כללי המילה לר"י הגוזר (ע' 7) ועוד (ראה דק"ס שם): שאין לך צדיק גמור בעולם כאברהם כו'.
3. 35. כלשון רש"י פרשתנו עה"פ "אתה בעל מום". וראה ב"ר פמ"ו, א (בסופו) ושם, ד (לגבי "התהלך לפני והי' תמים" דאברהם) ".. הערלה (הזאת) העבר אותה ובטל המום". ובכללי המילה שם (ע' 8): מלמד שהערלה מום לו לאדם יותר מכל המומין עד שיעבירנה כו'. וראה תוי"ט נדרים שם. ועוד.
4. 36. ראה במדב"ר (פי"ב, ח) בפי' "צאינה וראינה גו' במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלמים כמה דתימא התהלך לפני והי' תמים שהערלה מום הוא בגוף".
5. 37. הל' תרומות פ"ז ה"י (מיבמות עב, א).
6. 38. ואולי י"ל שזהו גם הפירוש במאמר ר"י אמר רב בהמשך הגמ' שם "בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והי' תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך נתקררה דעתו" — שהקב"ה אמר לו שעיקר ענין המילה אצלו הוא (לא בשביל הסרת הערלה, "דבר מגונה", אלא) ענין השלימות והתמימות, שיתוסף בו "שיהי' מהול". וראה עיון יעקב לע"י שם. ועוד.
7. 39. וי"ל שזהו בהתאם להטעמים השונים שבמילה (ראה בארוכה מטה משה חלק שביעי עניני מילה): א) למעט תאות כו' ולהחליש זה האבר כו' (מו"נ ח"ג פמ"ט), והיינו הסרת כל המדות הפחותות אשר בכל הגוף כו' — מתאים לענין הא', שלם מבלי חסרון — שלא יהי' ערל; ב) למאמיני יחוד השם אות אחת כו' (מו"נ שם), שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחוד לא ישונה ולא יסור לעולם כו' (רבינו בחיי בכד הקמח), ועוד — מתאים לענין הב', תמימות ושלימות יתירה — שיהי' מהול.

עמוד 48

1. 6. לב, א.
2. 40. כ"ה בע"י ועוד — ראה דק"ס שם.
3. 41. ראה גם חדא"ג מהרש"א שם.
4. 42. שופטים יח, יג.
5. 43. וראה רמב"ן עה"ת פרשתנו, ובפ' שופטים שם. השגות הרמב"ן לסהמ"צ בסוף חלק המ"ע ששכח הרמב"ם מצוה ח [אלא שפירושו הוא לא כפי' רש"י וכו' דלקמן בפנים].
6. 44. שופטים שם. וראה פסחים קיג, ב וברשב"ם. חדא"ג נדרים שם.
7. 45. וראה לקו"ש חי"ד ע' 65 ואילך.
8. 46. פרשתנו עה"פ.
9. 47. פירוש הר"ן עה"ת, הובא באברבנאל כאן (בשינויים קלים): תולדות יצחק (לזקנו של הב"י) כאן. ועוד.
10. 47. ל' הר"ן שם.
11. 48. לקו"ש ח"ג ע' 782 (ע"ש הראי' מהדין דשעטנז). ובכ"מ.
12. 49. בחיי פרשתנו עה"פ. ושם: והוא השבח הגדול האמור בכל הצדיקים כו'.
13. 50. ב"ר פס"ד, ג. פרש"י תולדות כה, כו. כו, ב.
14. 51. תולדות כה, כז.

עמוד 49

1. 52. וראה גם פי' ר"י בכור שור וחזקוני פרשתנו עה"פ. ועוד.
2. 53. ואולי יש לפרש, שבפרטיות זהו החילוק בין ב' הפירושים ברש"י: "והי' תמים — הי' שלם בכל נסיונותי", הכוונה לגדר השלימות, ו"לפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים" היינו ענין התמימות (ומה שממשיך "שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני", י"ל שההדגשה היא ב"לפני" ולא מצ"ע — ראה משכיל לדוד לפרש"י. ואכ"מ). וראה משכיל לדוד שם, שגם פי' הג' ברש"י בא בהמשך לזה.
3. 51. תולדות כה, כז.
4. 54. הל' ע"ז פ"א ה"ג.
5. 55. עיי"ש ברמב"ם בארוכה פעולת אברהם בעולם.
6. 56. ח"ש כד, א. זח"א רכד, א.
7. 57. ב"ר פמ"ו, ב.
8. 57. פרש"י פרשתנו יז, יט.
9. 58. ראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 27 ואילך.
10. 59. ראה ב"ר פנ"ה, ד. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ה ע' 86 ואילך. וש"נ.
11. 60. תולדות כו, ב.
12. 61. ר"פ ויצא.
13. 62. פרש"י ס"פ נח.

עמוד 50

1. 63. וישלח לב, ה ובפרש"י שם.
2. 64. ל' אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך תער"ב ח"א פפ"ב (ס"ע קנו). וראה גם ד"ח ז, ב ואילך. סה"מ תש"ג (ע' 58, 68 ואילך). וראה במעלת תמים על צדיק וכו' בתורת שלום ע' קעח ואילך. ועוד.
3. 64. במאמרים שם נאמר ענין הנ"ל בתמימות לגבי תמימות במעשה, ולפני זה מבואר שישנו ענין התמימות בכל הציור קומה, תמים בשכל, תמימות בלב שהוא בלי התפעלות שתוכו כברו ולבבו שלם בדבר ולא ישונה לעולם [וע"ש בסה"מ תש"ג (ע' 58) כשהתמימות היא בלב נק' תמים סתם, כמ"ש באברהם התהלך לפני והי' תמים ופרש"י הי' שלם בנסיונותי שלא יהרהר אחרי מדותיו, וזהו התמימות בלב שאינו מהרהר כלל והוא תמים בהדבר]. ע"ש. אבל מהמבואר בהמשך הענין (בתער"ב וד"ח) שם ד"נעוץ תחלתן בסופן כי המעשה הוא סוף ושרשו בראש ותחלת הכל שהוא נקודת הרצון שזהו עיקר האמת דמדת התמימות שהוא בסוף המעשה בפו"מ בתמימות העשי'", מובן, שהמעלה ד"תמים במעשיו" היא גם לגבי התמימות בכל הציור קומה, תמימות בשכל ותמימות בלב.
4. 65. ובסה"מ תש"ג ע' 70, ש"התמים עם ה' ותורתו אינו צריך לתת שום מקום למנגד לתומ"צ לא רק שלא לענות לו על דבריו. . אלא גם שלא לשמוע את דבריו כי בזה גופא הרי נותנים לו איזה מקום וכמו שאנו רואים במוחש בטבע החצוף שכאשר אין עונים לו. . ה"ה משתתק וכשעונים לו הנה החשיבות שנותנים מקום לדבריו. . זה עצמו נותן לו כח לחצוף יותר".
5. 66. להעיר דיעקב איש תם שייך למילה, כמ"ש באדר"נ (פ"ב, ה) דלמדין מזה ד"יעקב יצא מהול". וראה לקמן הערה 78 — השייכות ליעקב דוקא.
6. 67. זח"א קלט, סע"א. קסא, א. תניא רפי"ג. ועוד — ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 255.
7. 68. תרומה כו, כח. זח"א א, ב. תניא שם. ועוד.
8. 69. וי"ל שלכן דוקא יעקב מטתו שלימה (ויק"ר פל"ו, ה. זח"ב רעו, רע"א. רש"י ויחי מז, לא. ועוד). וראה בארוכה בכהנ"ל ספר הליקוטים דא"ח צ"צ ערך יעקב בתחלתו. לקו"ש שם (וש"נ). ועוד.
9. 70. ח"ג קסה, סע"ב.
10. . וראה ספרי האזינו (לב, ט) דזה שיעקב מטתו שלימה נלמד מהכתוב ויעקב איש תם.

עמוד 51

1. 71. הל' גירושין ספ"ב.
2. 72. המשך תער"ב וסה"מ שבהערה 64.
3. 73. שו"ע יו"ד סרס"ג ס"ד. וראה לקמן הערה 78.
4. 74. ראה רש"י (שבת קלד, סע"א) "והטפת דם ברית מצוה". כללי המילה לר"ג (בר"י) הגוזר (ע' 120). ובצפע"נ הל' מילה (פ"א ה"ז) כ' דהרמב"ם "ס"ל גבי קטן שנולד כשהוא מהול, הטפת דם ברית הוא רק משום גדר מצוה ולא משום ספק ערלה כבושה (שבת קלה, א), כדמוכח ממ"ש רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ז הי"א דמותר לאכול בתרומה אם נולד מהול. . וכדמוכח בירוש' בשבת וביבמות דיש על זה פסוק בפ"ע. . ונ"ל דכן ס"ל התוס' שבת דכ"ה ע"ב" (ע"ש בצפע"נ. וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' סג בדעת הרמב"ם). — בענין חיוב הטפת דם ברית ראה שו"ע אדה"ז או"ח סשל"א ס"ו. שו"ת צ"צ יו"ד סר"ב ס"ו. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הטפת דם ברית. וש"נ. ואכ"מ.
5. . וי"ל שמפורש הוא בדב"ר רפ"ו: כך שנו חכמים תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם אבינו ומנין אתה למד מן התורה שנאמר המול ימול כו'. דלכאורה מהי ההוספה "מפני בריתו של א"א", הרי כל מצות מילה היא להכניסו בבריתו של א"א שנצטווה על המילה. וי"ל שזה קמ"ל בהוספה זו, שהוא גדר מצוה, ולא משום ספק ערלה כבושה. וראה מפרשי המדרש שם. שו"ת כתב סופר שבהערה 32 קרוב לסופו. ולהעיר מרד"ק פרשתנו עה"פ.

עמוד 52

1. 75. להעיר ממשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"י ע' 44 ואילך) בנוסח ברכת להכניסו בבריתו של א"א, שמצד הצער וכו' שבמילה כל אחד הוא בדוגמת אברהם אבינו.
2. 76. ראה לעיל הערה 39.
3. 77. וראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 762 ואילך.
4. 78. וי"ל שזה שייך ל"יעקב איש תם" שיצא מהול (ראה לעיל הערה 66). ועפ"ז נמצא שהי' ביעקב רק הענין דהטפת דם ברית (והצער שבזה), כי ענין התמימות מתבטא בעיקר בפעולת המילה לחוד, כבפנים. ולכן נולד מהול, ולא הוצרך לפעולה שלא יהי' ערל, ושיהי' מהול (שזה הי' אצלו בלא"ה) — ראה לעיל הערה 74 — ורק פעולת המילה לחוד. [ולהעיר, שגם אצל דוד מצינו ע"ד זה, כג' הפירושים בגמ' (סוטה י, ב) עה"פ לדוד מכתם (תהלים נו, א): שהי' תם לכל דבר (תמים בדרכיו. רש"י), שהי' מכתו תמה שנולד כשהוא מהול (וראה חדא"ג מהרש"א שם), כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו כו' כך בגדלותו כו' (ענין הביטול)].
5. 79. ישעי' מט, כג. וראה זבחים יט, רע"א.
6. 80. ה'תשמ"ט (שנת הדפסת השיחה).