46
וי"ל, שזהו החילוק בין שתי הלשונות "תמים" ו"שלם", דאף שבכללות הם שמות נרדפים, בפרטיות יש חילוק ביניהם, ד"שלם" פירושו העדר החסרון25, ואילו "תמים" מורה על תמימות יתירה.
וי"ל שזהו ע"ד שמצינו בנוגע ל"שנה": שנה רגילה היא שנה של י"ב חודש, וכאשר חשון וכסלו מלאים קורין לה שנה "שלימה"26. אבל "שנה תמימה"27 פירשו רז"ל28 "להביא את חודש העיבור". ונמצא, שאף שגם בלי חודש העיבור נקראת שנה29 שלימה שלא חסר בה, מ"מ30, ע"י חודש העיבור נתוסף בה ענין התמימות31.
ד. וזוהי נקודת החילוק בין המשנה והברייתא במס' נדרים שם:
במשנה מדובר בגדר הא' שב"תמים" הנפעל על ידי המילה, ולכן מדייקת המשנה (ומשנה מלישנא דקרא) "גדולה מילה כו' לא נקרא שלם עד שמל", דהיינו שלם בלי מום וחסרון;
ובברייתא מוסיף על המשנה — "גדולה מילה כו' ולא נקרא תמים אלא על שם מילה", שמלבד זאת שמצות מילה פעלה שאברהם אבינו יהי' "שלם" (בלי מום), הנה עוד זאת, שפעלה בו שיהי' "תמים", שלימות נוספת (ע"ד חודש העיבור).
ומדוייק השינוי בלשון המשנה והברייתא — במשנה "לא נקרא שלם עד שמל", ואילו בברייתא "לא נקרא תמים אלא על שם מילה" — כי גדר "שלם" (בלי חסרון) לא נפעל על ידי מצות מילה לחוד, אלא בצירוף "כל המצות שעשה אברהם אבינו", שעל ידי כולם יחד נעשה שלם, וזהו מ"ש במשנה ש"עד שמל" עדיין לא נקרא שלם [כי מלבד זאת שהי' חסר אצלו קיום מצוה אחת — מצות מילה32, הרי כל זמן שהאדם ערל, ה"ה חסר (ובעל מום) בעצם]; משא"כ בברייתא שמדובר בגדר "תמים", שהוא תמימות ושלימות נוספת — ומעלה זו לא באה לו "אלא על שם מילה", שמצוה זו היא שהביאה תמימות ושלימות חדשה בכל עניני אברהם.
וכמו"כ מובן השינוי בתחילת לשון המאמר — במשנה "שכל המצות שעשה אברהם אבינו", ובברייתא "אין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו":
במשנה שמדובר בגדר ד"שלם" (לא בעל מום) הנפעל על ידי מצות מילה,
הערות
- 25. להעיר מפרש"י וישלח (לג, יח): "שלם, שלם בגופו שנתרפא מצלעתו שלם בממונו שלא חסר כלום. . שלם בתורתו שלא שכח תלמודו".
- 26. טור או"ח ר"ס תכח.
- 27. בהר כה, ל.
- 28. ערכין לא, א (במשנה).
- 29. ראה ר"ן נדרים סג, א (בשם הרשב"א). שו"ת נוב"י מהד"ק אה"ע ס"כ.
- 30. ולהעיר מפרש"י נח ח, יד: אלו יא ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה הי'. וראה דעת רבי במשנה ערכין שם ובפרש"י.
- 31. וראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) יט, ח (ס"ד. ס"ז) — ב' ענינים אלו בספירת העומר (שנאמר בה (אמור כג, טו) "שבע שבתות תמימות תהיינה") ובכמה ענינים. וראה לקו"ש חי"ב ע' 97 ובהערה 12 שם.
- 32. שזה לחוד אינו מספיק, ד"דלמא אילו הי' חסר מצוה אחרת לא הי' ג"כ תמים אלא ע"י אותה המצוה" — תויו"ט נדרים שם. וראה הרי"ף לע"י שם. שו"ת כתב סופר יו"ד סקי"ט. ועוד.
נדרים ס״ג א - הטקסט מספריא
מֵיתִיבִי: אֵיזוֹהִי זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה? הַבְּכִירָה — בִּשְׁלֹשָׁה, בֵּינוֹנִית — בְּשִׁבְעָה, אֲפִילָה — בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה, וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּבְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו.
וְאָמְרִינַן עֲלַהּ: בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — לִישָּׁאֵל. שְׁלִישִׁית — לְהִתְעַנּוֹת. אֶלָּא שְׁנִיָּה לְמַאי? וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: לְנוֹדֵר.
וְאָמְרִינַן עֲלַהּ: כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה — אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי!
הַהוּא דְּאָמַר ״עַד הַגְּשָׁמִים״.
מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְשָׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. ״עַד רֹאשׁ אֲדָר״ — עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. ״עַד סוֹף אֲדָר״ — עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
גְּמָ׳ אַלְמָא סְתָמָא דַּ״אֲדָר״ דְּקָאָמַר — רִאשׁוֹן הוּא.
לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: אֲדָר הָרִאשׁוֹן — כּוֹתֵב ״אֲדָר הָרִאשׁוֹן״, אֲדָר שֵׁנִי — כּוֹתֵב ״אֲדָר״ סְתָם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲדָר הָרִאשׁוֹן — כּוֹתֵב סְתָם, אֲדָר שֵׁנִי — כּוֹתֵב ״תִּינְיָין״.
אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הָא דְּיָדַע דִּמְעַבְּרָא שַׁתָּא, הָא דְּלָא יָדַע.
The Gemara raises an objection against the statement by Rabbi Zeira from the following baraita: When is the time of the rainfall? The early rainfall occurs on the third of the month of Marḥeshvan; the intermediate rainfall is on the seventh of the month, while the late rainfall is on the twenty-third of the month. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The respective dates are on the seventh, on the seventeenth, and on the twenty-third of Marḥeshvan.
Rabbi Yosei says: The first two time periods are on the seventeenth and on the twenty-third of Marḥeshvan, and the last period is at the beginning of the month of Kislev. And so too, Rabbi Yosei would say: The learned individuals, who would start to fast due to a drought at an earlier time than the rest of the community, do not start to fast until the New Moon of Kislev arrives and no rain has fallen.
And we say about this: Granted, they disagreed over the time of the first rainfall, as this time is relevant with regard to asking for rain through prayer. The time when the third rainfall is expected is relevant with regard to fasting due to lack of rain. But as for the expected time for the second rainfall, for what purpose did they disagree about its date? And Rabbi Zeira said: It is significant for one who vows until the rain.
And furthermore, we say about this: In accordance with whose opinion is that which is taught in the baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of rains that fell for seven days, one after another, you count them as the first rainfall and the second. In accordance with whose opinion is this statement? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who is the only tanna who holds that the first and second periods of rainfall span seven days. It is evident from this discussion that Rabban Shimon ben Gamliel argues that one who vows until the rain must wait until after the second actual rainfall. This contradicts the statement of Rabbi Zeira that until the rain is referring to the date when rain is supposed to fall.
The Gemara answers: That baraita is referring to one who said: Until the rains, rather than: Until the rain. Consequently, the expiration of his vow is determined by the actual time of rainfall.
MISHNA: In the case of one who said: Wine is konam for me, and for that reason I will not taste it for the entire year, if the year was extended, i.e., it was declared to be a leap year, he is prohibited from drinking wine during the year and its intercalated month. If he vowed until the beginning of the month of Adar, the vow remains in effect until the beginning of the first Adar. Similarly, if he says that his vow applies until the end of Adar, the vow remains in effect until the end of the first Adar.
GEMARA: The Gemara comments on the statement in the mishna that if one takes a vow until the beginning of Adar, it remains in effect until the beginning of the first Adar. Apparently, when one says Adar without specification, his statement is understood as a reference to the first Adar.
The Gemara asks: Shall we say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? As it is taught in a baraita: In the first month of Adar, when dating a document, one writes that the document was composed in the first Adar. During the second Adar, one writes the name of the month of Adar without specification; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the reverse: During the first Adar one writes the name of the month without specification, and in the second Adar he writes that the document was composed in the second Adar.
Abaye said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as there is a difference between the cases: In this baraita, the case is one where the individual who took the vow knew that the year was extended, i.e., declared as a leap year, and the disagreement concerns which Adar is considered the principal one. Conversely, that mishna is referring to a case where he did not know that it is a leap year and that there are two months of Adar. Consequently, when he referred to Adar, all agree that he meant the first Adar.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ד מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח מאותו ספר נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון ה'תשי"א נדרים סג, א
- תורת מנחם תשי"ט שיחת ש"פ ויקהל, פרשת שקלים נדרים סג, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תש"כ נדרים סג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיז דיני ברכת השנים א נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג נדרים סג, סע"א