48
ה. והנה מצינו בסוגיא דנדרים שם6 עוד פירוש ב"והי' תמים" — "כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים [מתמם40] עמו כו' כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנא' התהלך לפני והי' תמים וכתיב והיית לאב המון גוים".
ולפירוש זה, "תמים" אינו ענין השלימות, כ"א הליכה בתמימות41, והוא ע"ד הציווי42 "תמים תהי' עם ה' אלקיך"43 וכפרש"י44 "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות כו'"45. והיינו שאינו מתנהג בתחבולות ובהתחכמות, ויתירה מזו שאינו שואל ואינו חוקר אלא מאמין בפשיטות בדברי ה' ומתנהג בתמימות בהתאם לזה.
ומזה שגם פירוש זה הובא בסוגיא דנדרים ע"ד מצות מילה, משמע, שגם ענין זה אצל אברהם, שהלך בתמימות, שייך למצות מילה.
בפשטות י"ל ע"פ פירוש הראב"ע46 (ועוד מפרשים47), ד"התהלך לפני והי' תמים" היינו "שלא תשאל למה המילה", "שיקבל47 בסתם אי זה דבר שיצוהו, עם שהי' קשה, ושיקבלהו בתמימות לא ישאל מה זה ועל מה זה". אבל יותר מסתבר, שיש גם שייכות לתוכן מצות מילה, שדוקא היא היא המצוה שפעלה אצל אברהם ענין ההליכה בתמימות.
זאת ועוד: נת' כמ"פ48 שכל הפירושים בפסוק אחד (או תיבה אחת) שייכים זל"ז. וכן בנדו"ד, שגם הפירוש הג' ב"הי' תמים", הליכה בתמימות, שייך לענין ד"שלם" ו"תמים".
ועפ"ז יש ג' אופנים במעלת ה"תמימות" שבמצות מילה: א) ביטול כל החסרונות. ב) שלימות ותמימות בהידור. ג) קבלת עול מלכות שמים שלמעלה מטעם ודעת.
ו. ויובן זה ע"פ תוספת ביאור בג' ענינים הנ"ל ב"תמים" — "שלם", "תמים", והליכה בתמימות. ובהקדם, שג' דרגות אלו בעבודת ה' י"ל שהם כנגד העבודות דאברהם יצחק ויעקב (אף שבכלל כל ג' ענינים הנ"ל היו אצל כאו"א מהאבות):
מעלת התמימות מצינו בכל ג' האבות49, באברהם — "התהלך לפני והי' תמים", יצחק נקרא "עולה תמימה"50, וביעקב נאמר51 "ויעקב איש תם יושב אהלים".
ובפשטות, הם הם שלשת הענינים הנ"ל ד"שלם" "תמים" והליכה בתמימות:
הפירוש הפשוט ד"הי' תמים" אצל אברהם אבינו היינו שיהי' שלם (בלי
הערות
- 6. לב, א.
- 40. כ"ה בע"י ועוד — ראה דק"ס שם.
- 41. ראה גם חדא"ג מהרש"א שם.
- 42. שופטים יח, יג.
- 43. וראה רמב"ן עה"ת פרשתנו, ובפ' שופטים שם. השגות הרמב"ן לסהמ"צ בסוף חלק המ"ע ששכח הרמב"ם מצוה ח [אלא שפירושו הוא לא כפי' רש"י וכו' דלקמן בפנים].
- 44. שופטים שם. וראה פסחים קיג, ב וברשב"ם. חדא"ג נדרים שם.
- 45. וראה לקו"ש חי"ד ע' 65 ואילך.
- 46. פרשתנו עה"פ.
- 47. פירוש הר"ן עה"ת, הובא באברבנאל כאן (בשינויים קלים): תולדות יצחק (לזקנו של הב"י) כאן. ועוד.
- 47. ל' הר"ן שם.
- 48. לקו"ש ח"ג ע' 782 (ע"ש הראי' מהדין דשעטנז). ובכ"מ.
- 49. בחיי פרשתנו עה"פ. ושם: והוא השבח הגדול האמור בכל הצדיקים כו'.
- 50. ב"ר פס"ד, ג. פרש"י תולדות כה, כו. כו, ב.
- 51. תולדות כה, כז.
בראשית רבה ס״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ גְּרָרָה (בראשית כו, א), לְגַרְדִּיקִי. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע. וְעַד הֵיכָן, רַבִּי חָנִין אָמַר עַד נַחַל מִצְרָיִם. (בראשית כו, ב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב. דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ. (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ. (בראשית כו, ג): כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, קָשׁוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הָאֵלֶּה, אֶלָּא הָאֵל, לוֹמַר מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר, לֶעָתִיד לָבוֹא.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.