49
חסרון ומום), וככל ג' הפירושים שבפרש"י עה"פ52 "הי' שלם בכל נסיונותי ולפי מדרשו. . ובדבר הזה תהי' תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני53 ד"א כו' עכשיו אתה חסר ה' אברים כו'";
הלשון "עולה תמימה" מורה (לא רק על העדר החסרון, אלא) על שלימות ותמימות נוספת. שהרי "עולה" גופא כבר מורה שכולה לגבוה, הקרבה שלימה (כלומר: קרבן בכלל ה"ה תמים ולא בעל מום; נוסף על זה "עולה" — שהיא עולה כליל לה', הקרבה שלימה), והתואר "(עולה) תמימה" מוסיף תמימות גם בזה, הוספת שלימות בעולה שכולה לגבוה בלא"ה;
ו"יעקב איש תם" פירושו — הליכה בתמימות, וכפרש"י51 "כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם".
ז. ביאור השייכות של ג' הענינים ד"שלם" "תמים" והליכה בתמימות — לאברהם יצחק ויעקב:
אברהם הי' בנו של תרח, "ולא הי' לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עכו"ם הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת כו' מתבונתו הנכונה. . וידע שכל העולם טועים. . ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו" (כמבואר ברמב"ם54), שמזה מובן, שעיקר עבודת אברהם היתה לשלול ענין החסרון (שמצד תרח אביו והעולם סביבו כו')55, ובזה עלה מחיל אל חיל בעבודת השם עד שהגיע לדרגת השלימות בעבודתו ית', וכדאיתא בזהר עה"פ56 ואברהם זקן בא בימים, שאצל אברהם היו יומין שלימין, שלא הי' חסר לבושא חדא ויומא חדא כו'.
אבל יצחק נולד מטיפה קדושה57, שתיכף בלידתו כבר הי' קדוש מבטן57 (והי' הראשון שנולד יהודי)58, ועבודתו היתה — ענין התמימות, היינו הוספה בשלימות הקדושה והיהדות שהיתה בו.
[ולהעיר, שגם בענין המילה, הרי דוקא יצחק נימול לשמונה59, היינו קיום מצות מילה בשלימותה (כפי שהיא אחר מ"ת), משא"כ באברהם שנימול לצ"ט].
אלא שעדיין אין זו תכלית השלימות, כי יצחק לא יצא מחוץ לגבול הקדושה, כציווי ה' "אל תרד מצרימה שכון בארץ גו'"60; וזהו חידושו של יעקב, שאצלו נאמר61 "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", חרון אף של מקום62 בעולם,
הערות
- 52. וראה גם פי' ר"י בכור שור וחזקוני פרשתנו עה"פ. ועוד.
- 53. ואולי יש לפרש, שבפרטיות זהו החילוק בין ב' הפירושים ברש"י: "והי' תמים — הי' שלם בכל נסיונותי", הכוונה לגדר השלימות, ו"לפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים" היינו ענין התמימות (ומה שממשיך "שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני", י"ל שההדגשה היא ב"לפני" ולא מצ"ע — ראה משכיל לדוד לפרש"י. ואכ"מ). וראה משכיל לדוד שם, שגם פי' הג' ברש"י בא בהמשך לזה.
- 51. תולדות כה, כז.
- 54. הל' ע"ז פ"א ה"ג.
- 55. עיי"ש ברמב"ם בארוכה פעולת אברהם בעולם.
- 56. ח"ש כד, א. זח"א רכד, א.
- 57. ב"ר פמ"ו, ב.
- 57. פרש"י פרשתנו יז, יט.
- 58. ראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 27 ואילך.
- 59. ראה ב"ר פנ"ה, ד. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ה ע' 86 ואילך. וש"נ.
- 60. תולדות כו, ב.
- 61. ר"פ ויצא.
- 62. פרש"י ס"פ נח.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
בראשית רבה מ״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קהלת ג, א), זְמַן הָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם אֵימָתַי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, כו): בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. זְמַן הָיָה לָהֶם לְבָנָיו שֶׁנִּמּוֹלוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד בְּמִצְרַיִם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ה): כִּי מֻלִּים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וגו', וְיִמּוֹל בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה כְּשֶׁהִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹא לִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי הַגֵּרִים. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לִמּוֹל בֶּן שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה שָׁנָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא יִצְחָק מִטִפָּה קְדוֹשָׁה. וְיִמּוֹל בֶּן שְׁמוֹנִים וְשִׁשָּׁה שָׁנִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ קִנָּמוֹן אֲנִי מַעֲמִיד בָּעוֹלָם, מַה קִּנָּמוֹן הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה מְזַבְּלוֹ וּמְעַדְרוֹ הוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ מִשֶּׁנִּצְרַר דָּמוֹ, מִשֶּׁבָּטַל יִצְרוֹ, מִשֶּׁבָּטְלָה תַּאֲוָתוֹ, מִשֶּׁנִּקְשַׁר דָּמוֹ, אָמַר אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.
רש"י על בראשית י״ז:י״ט - הטקסט מספריא
אבל. לְשׁוֹן אֲמִתַּת דְּבָרִים, וְכֵן אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ (בראשית מ"ב), אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ (מלכים ב ד'):
וקראת את שמו יצחק. עַל שֵׁם הַצְּחוֹק, וְיֵ"אֹ עַל שֵׁם הָעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וצ' שָׁנָה שֶׁל שָׂרָה וח' יָמִים שֶׁנִּמּוֹל, וק' שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם:
והקימתי את בריתי אתו. לָמָּה נֶאֱמַר, כְּבָר כְּתִיב וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ וְגוֹ'? אֶלָּא לְפִי שֶׁאוֹמֵר וַהֲקִמוֹתִי וְגוֹ', יָכוֹל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל הַקִּיּוּם, תַּ"לֹ וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ – וְלֹא עִם אֲחֵרִים: ואת בריתי אקים את יצחק. לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לִמֵּד שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ מִבֶּטֶן. דָּ"אַ אָמַר רַ' אַבָּא, מִכָּאן לָמַד קַ"וָ בֶּן הַגְּבִירָה מִבֶּן הָאָמָה; כְּתִיב הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, זֶה יִשְׁמָעֵאל, וְקַ"וָ וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק:
ואת בריתי. בְּרִית הַמִּילָה תְּהֵא מְסוּרָה לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק:
אבל VERILY — This word implies confirmation of a statement, just as (Genesis 42:21) “Verily (אבל) we are guilty”, and (2 Kings 4:14) “Verily (אבל) she has no son”.
וקראת את שמו יצחק AND THOU SHALL CALL HIS NAME ISAAC — with reference to his laughter. Some say the name has reference to the ten (י) trials, the ninety (צ) years of Sarah’s age, the eight (ח) days of the circumcision and the hundred (ק) years of Abraham’s age (Genesis Rabbah 53:7).
והקמתי את בריתי AND I WILL ESTABLISH MY COVENANT WITH HIM — Why is this stated? Is it not already written (Genesis 17:9) “as for thee, thou shalt keep My Covenant, thou and thy seed etc.”? But since is said, (Genesis 17:7) and I will establish My Covenant between Me and thee and thy seed after thee in their generations”, it might be inferred that the children of Ishmael and the children of Keturah (who are all descendants of Abraham) are included in this promise of the establishment of the Covenant, therefore it states here (Genesis 17:19) “And I will establish My Covenant with him (Isaac), not with the others” (cf. Sanhedrin 59b). If so, why is there a repetition of the statement that the covenant will be established with Isaac in the words (Genesis 17:21) ואת בריתי אקים את יצחק “but My Covenant will I establish with Isaac”? But it is repeated in order to add the words אשר תלד so as to teach that he was holy from his birth (Shabbat 137b). Another explanation of why 5:21 is repeated is: R. Aba said, “from here Scripture draws a logical conclusion regarding the son of the Mistress (Sarah) from what is said regarding the son of the handmaid (Hagar): It is written (Genesis 17:20) “Behold I have blessed him and will make him fruitful”, and this refers to Ishmael: Surely then, it follows logically that “I must establish my covenant (of blessing) with Isaac also!” (Genesis Rabbah 47:5).
את בריתי [I WILL ESTABLISH] MY COVENANT — The Covenant of circumcision shall be transmitted only to the descendants of Isaac.
בראשית רבה נ״ה:ד׳ - הטקסט מספריא
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.
[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.]
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.