86

הערות

1. 1. בראשית רבה פרשתנו פנ"ה, ד. וראה הנסמן בהערה הבאה.
2. 2. ועד"ז הוא בתיב"ע ופרש"י פרשתנו כב, א. נ"א בב"ר שם. תנחומא באבער פרשתנו מב. וראה רש"י לך טז, ז. – ובתנחומא פרשתנו (יח): וסבלתי את הצער. אבל להעיר שמאריכות הלשון בב"ר שם משמע, דמה שישמעאל טען "שהי' ספק בידי למחות כו'" הו"ע נוסף על מה שאמר לפנ"ז "שנמלתי לי"ג שנה" (ודוקא ע"ז אמר יצחק "הלואי כו'"). וראה נזר הקודש הלשם לב"ר שם (ד"ה נ"א). וי"ל שהמעלה ב"נמלתי לי"ג שנה" היא כפשטות הלשון – שהי' לויקום מצוה של בר חיובא (– גם קודם מ"ת, ראה דחז"ל – כולל פרש"י – עה"פ (תולדות כה, כז) ויגדלו הנערים), משא"כ יצחק שנימול לח' ימים אין שייך אצלו קיום מצוה. ולהעיר מלשון הגמרא (סנהדרין פט, ב): אני גדול ממך במצות.
3. 3. ולהעיר, שבמקומות שבהערה הקודמת (תיב"ע ופרש"י (פרשתנו), סנהדרין, תנחומא, תנחומא באבער ונ"א שבב"ר) – הובאה רק טענת ישמעאל שהוא גדול מיצחק, ולא מה שאמר יצחק "אני חביב ממך".
4. 4. יפה תואר לב"ר שם. וראה יפה תואר השלם שם עוד ביאורים (בהדיון שבין יצחק וישמעאל). ואכ"מ.
5. 5. לך יז, יב.
6. 6. אבל בזה י"ל שכוונת המדרש היא, שזה שדוקא ביצחק נתקיימה המצוה בשעתה כפי שנצטווה אברהם (לך שם) לדורות – מורה על חביבותו בעיני ה' (ויומתק עפ"ז לשון המדרש "חביב ממך" ולא "גדול ממך" ע"ד הלשון בהמקומות שבהערה 2). וישמעאל טען דמה שניתנה לו לי"ג שנה כשהוא בר חיובא (כנ"ל הערה 2) מורה על חביבותו.
7. 7. לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 134 הערה 16.