ו
ו אנדרוגינוס שהוא ספק זכר ספק נקבה אין מילתו דוחה שבתמא וכן נולד כשהוא מהולמב אפילו אינו נראה מהול אלא בעת הקישוימג אע"פ שצריך להטיף ממנו דם בריתמד אינו דוחה שבתמה מפני שאין זה חיוב ברור מן התורהמו וכן יוצא דופן ונכרית שילדה ואח"כ נתגיירה הואיל ואין אמו טמאה לידהמז יש להסתפקמח אם נימולים בשמיני או מיד שנולדו שהרי התורהמט סמכה מילת שמיני לטומאת היולדתנ וכן מי שיש לו שתי ערלותנא דהיינו ב' עורות זה על גבי זהנב או שני גידיםנג יש להסתפק אם נימול בשמינינד שהרי התורה אמרהנה ערלתו אחתנו לפיכך נימולים הם בשמינינז מספק אבל אינן דוחין את השבתנח מספק:
הערות
- מא. ברייתא קלה , א וכת"ק. וראה גם במשנה קלד, ב. טור ושו"ע ס"ה.
- מב. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
- מג. מ"א סק"ג. ש"ך יו"ד סי' רסד סקי"ב ונקודת הכסף שם דלא כב"ח שם. וראה פס"ד צ"צ רפא, ד; רפב, ג. שו"ת צ"צ יו"ד סי' רב כה, ד ואילך.
- מד. רי"ף (נג, ב ואילך) כהנך אמוראי שבת שם שפסקו שצריך להטיף ממנו דם ברית. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ז. טור ושו"ע יו"ד סי' רסג ס"ד. וראה מנחת יצחק ח"ג סי' קא ס"ק ג.
- מה. רי"ף שם (נד, א). רש"י שם ד"ה שב"ש. לבוש ס"ה. וראה מ"מ וציונים.
- מו. כרבה קלה, א. וראה שו"ת צ"צ יו"ד שם. וראה רי"ף שם. רש"י שם ד"ה אנדרוגינוס. וראה מ"מ וציונים.
- מז. רב אסי שם ורש"י ד"ה כל. טור.
- מח. רמב"ם שם ה"ז, ועיין כסף משנה שם. רא"ש פי"ט סוס"י ו. ר"ן (נד, ב) סוד"ה ולענין בדעת הרי"ף.
- מט. ויקרא יב, ב-ג.
- נ. רב אסי שם. וראה לבוש ס"ה.
- נא. גמרא שם ע"ב. שו"ע שם.
- נב. פי' הא' ברש"י שם ד"ה שתי ערלות. יבמות עב, סוע"א ד"ה שתי ערלות. רמב"ם שם. מ"א ס"ק ד.
- נג. פירוש ב' ב רש"י שבת שם. כסף משנה שם בדעת הרמב"ם. ב"י ביו"ד סי' רסו ד"ה מי שיש.
- נד. ב"י יו"ד סי' רסב.
- נה. ויקרא יב, ג.
- נו. לבוש סוף ס"ה.
- נז. רמב"ם שם. טור ושו"ע יו"ד סי' רסב ס"ג.
- נח. רמב"ם שם הי"א. טור ושו"ע שם סי' רסו ס"י. שו"ע כאן ס"ה.
משנה תורה, הלכות מילה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה ואם מל כשהיה עכו"ם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה צריך למול אותו בשמיני וכן יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות מלין את שתיהן בשמיני.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ג:ד׳ - הטקסט מספריא
נוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּמִיהוּ בְּנַחַת. וּצְרִיכָה מִלְּתָא לְמִבְדְּקֵהּ יָפֶה יָפֶה בַּיָּדַיִם וּבְמַרְאִית עֵינַיִם, וְלֹא בְּפַרְזְלָא, דְּלֹא לְעַיֵּק לֵיהּ, וְרוֹאִים וְנִזְהָרִים הֵיאָךְ מָלִין אוֹתוֹ. וּמַמְתִּינִים לוֹ הַרְבֵּה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְיוֹם שְׁמִינִי, שֶׁלֹּא יְבִיאוּהוּ לִידֵי סַכָּנָה.
רש"י על ויקרא י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
אשה כי תזריע. אָ"רַ שִׂמְלַאי: כְּשֵׁם שֶׁיְּצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּךְ תּוֹרָתוֹ נִתְפָּרְשָׁה אַחַר תּוֹרַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף (ויקרא רבה יד):
כי תזריע. לְרַבּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ יְלָדַתּוּ מָחוּי — שֶׁנִּמְחָה וְנַעֲשָׂה כְּעֵין זֶרַע — אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה (נדה כ"ז):
כימי נדת דותה תטמא. כְּסֵדֶר כָּל טֻמְאָה הָאֲמוּרָה בְנִדָּה מִטַּמְּאָה בְטֻמְאַת לֵידָה, וַאֲפִלוּ נִפְתַּח הַקֶּבֶר בְּלֹא דָם (שם כ"א):
דותה. לְשׁוֹן דָּבָר הַזָּב מִגּוּפָהּ; לָשׁוֹן אַחֵר לְשׁוֹן מַדְוֶה וְחֹלִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה רוֹאָה דָם שֶׁלֹּא תֶחֱלֶה וְרֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְבֵדִין עָלֶיהָ (שם ט'):
אשה כי תזריע IF A WOMAN HAVE CONCEIVED SEED — R. Simlai said: Even as the formation of man took place after that of every cattle, beast and fowl when the world was created, so, too, the law regarding him is set forth after the law regarding cattle, beast and fowl (contained in the previous chapter) (Leviticus Rabbah 14:1).
כי תזריע — These words are superfluous, כי ילדה would suffice — they mean literally, ”if she bringeth forth seed” and are employed to include the case that if she gave birth to him (the male child) as a pulpy mass which had dissolved, having become liquified like seed, even then its mother becomes unclean as though it were a normal birth (Niddah 27b).
כימי נדת דותה תטמא AS IN THE DAYS OF THE SEPARATION FOR HER IMPURITY SHALL SHE BECOME UNCLEAN — According to the regulation of every uncleanness which is mentioned in the case of a נדה does she become unclean in respect to the uncleanness resulting from child-birth — even though the womb opened without any issue of blood (cf. Niddah 21a).
דותה — This is an expression for anything which flows from her body (זב = דו, “flowing”), and the translation is: “as in the days of separation due to her flux”. Another explanation is: it has the same meaning as .מדוה (root דוה), malady and sickness, and this is termed דותה, “her sickness”, because no woman sees an issue of blood from herself except that, as a result of it, she becomes unwell and her head and limbs feel heavy (cf. Niddah 9a).
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אַנְדְּרוֹגִינוּס וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת וְיוֹצֵא דֹּפֶן, נִמּוֹלִים לִשְׁמוֹנָה.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ לך לך ‹ שיחה ב ‹ 51 שו"ע אדה"ז או"ח סשל"א ס"ו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

