44
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
4 לקוטי
א. בפרשתנו: מסופר ע"ד ציווי הקב"ה לא"א לימול את עצמו וב"ב, ובקיומו ציווי זה נעשה ,ראש למוד לים" : -- ראש וראשון לכל הנכנסים בכריתות-הברית-קודש שבין הקב"ה וכאו"א מישראל.
ועד שבנוסח הברכה לברי"מ אנו אומרים: ,להכניסו בבריתו של א"א" 5 - והיינו שברית המילה המתקיימת עתה היא משתייכת ומתייחסת לזו של אברהם אבינו -- דלהיותו ,(אברהם) אבינו" הרי הוא מוריש ומנחיל לכאו"א מבניו + היורשים את הכח להיכנס בברית עם הקב"ה.. ובגדרי הירושה הלא ידוע:
א) שהירושה אינה תלוי' כלל במצבו והכנתו של הבן לרשת, כי גם תינוק בן יומו יורש הכל.
ב) שאין בירושה משום שינוי רשות המוריש *, כ"א שהיורש נכנס במקומו
של המוריש ממש '.
מזה מובן אשר בריתו של כ"א מישראל היא ,בריתו של א"א", שהרי כחו והכשרתו להיכנס בברית זו באו לו בירושה מא"א, ומכיון שהיורש -- מבלי הבט על מצבו -- נכנס במקומו של המוריש כנ"ל, א"כ הרי ברית שלו היא בריתו של א"א.
ב אבל צריך להבין:
הרמב"ם י כתב בביאור מצוה זו: ,אין אנו מלין מפני שא"א ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול", הרי מובן, דאף שהכח על קיום מצות מילה ניתן בירושה מא"א, מ"מ המצות עצמה, כפי שהיא מוטלת עלינו, אינה המשך בירושה מ,בריתו של א"א", רק שמיוסדה ומתחילה * בציווי הקב"ה עיי משה -- וא"כ למה נקראת מצוה זו ,בריתו של א"א*?
ובפרט לפי מאמר המדרש:י: ,כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך", הרי שבקיום המצות שלנו יש עדיפות ומעלה יתירה על קיומן ע'י א"א, בדוגמת מעלת גוף השמן על ריחו,
הערות
- 1. א סט ואילך.
- 2. פתיחתא דאסת"ר '.
- 3. \ שבת קלז, ב. טושו"ע רסה, א.
- 4. להעיר ממחז"ל ,מעשה אבות סימן לבנים" (אוה"ת ר"5 לך. וראה רמב"ן בראשית יב, ו: ,כל מעשה שאירע לאבות סימן לבנים* וראה שם יב, יו"ד. וראה ביר פ"מ, ו) בארוכה בלקו"ש ח"ג 9' 8 ואילך.
- 5. שהרי ענין זה ישנו בטבע כאו"א מבגיי וכדמשמע גם מהא דהנודר ממולים אסור (גם) בערלי ישראל (נדרים לא, ב4 וזה מורה שזהו בגילוי בעולס כי ,בנדרים הלך אחר לשון בג"א" (נדרים ל, ב וש"נ)
- 6. ב"ק קא, ב. ב*ב מד, א וברשב"ם שם ד"ה הגיחא.
- 7. ד שו"ת צ"פ דוינסק ח"א סיי קית. וראה צ"פ ח"א 1 סי' קיח : דהוא עצם האב.
- 8. פיה"מ חולין ספ"זו
- 9. ואפי' את"ל שיש בזה גם המשך ציווי הקב"ה לאברהם -- אין סברא להזכיר את הטפל ולהשמיט את העיקר !
- 0. שהש"ר פ"א, ג.
רמב"ן על בראשית י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם אוֹמַר לְךָ כְּלָל תָּבִין אוֹתוֹ בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַבָּאוֹת בְּעִנְיַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל הִזְכִּירוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וְאָמְרוּ (תנחומא ט), כָּל מָה שֶׁאֵרַע לָאָבוֹת סִימָן לַבָּנִים. וְלָכֵן יַאֲרִיכוּ הַכְּתוּבִים בְּסִפּוּר הַמַּסָּעוֹת וַחֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת וּשְׁאָר הַמִּקְרִים, וְיַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם דְּבָרִים מְיֻתָּרִים אֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, וְכֻלָּם בָּאִים לְלַמֵּד עַל הֶעָתִיד, כִּי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמִּקְרֶה לְנָבִיא מִשְּׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יִתְבּוֹנֵן מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַנִּגְזָר לָבֹא לְזַרְעוֹ. וְדַע כִּי כָל גְּזֵרַת עִירִין כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא מִכֹּחַ גְּזֵרָה אֶל פֹּעַל דִּמְיוֹן, תִּהְיֶה הַגְּזֵרָה מִתְקַיֶּמֶת עַל כָּל פָּנִים. וְלָכֵן יַעֲשׂוּ הַנְּבִיאִים מַעֲשֶׂה בַּנְּבוּאוֹת, כְּמַאֲמָר יִרְמְיָהוּ שֶׁצִּוָּה לְבָרוּךְ "וְהָיָה כְּכַלּוֹתְךָ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל" וְגוֹ' (ירמיה נא סג סד), וְכֵן עִנְיַן אֱלִישָׁע בְּהַנִּיחוֹ זְרוֹעוֹ עַל הַקֶּשֶׁת (מלכים ב יג טז-יז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַה' וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם", וְנֶאֱמַר שָׁם (מלכים ב יג ט) "וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם". וּלְפִיכָךְ הֶחֱזִיק הקב"ה אֶת אַבְרָהָם בָּאָרֶץ וְעָשָׂה לוֹ דִּמְיוֹנוֹת בְּכָל הֶעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת בְּזַרְעוֹ, וְהָבֵן זֶה. וַאֲנִי מַתְחִיל לְפָרֵשׁ הָעִנְיָנִים בִּפְרָט בַּפְּסוּקִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם הִיא עִיר שְׁכֶם, כִּי זֶה שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, וּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר עַל שֵׁם עִירוֹ נִקְרָא. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ב:ו') נִכְנַס לְתוֹכָהּ עַד מְקוֹם שְׁכֶם לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי יַעֲקֹב כְּשֶׁיָּבֹאוּ מִן הַשָּׂדֶה עֲצֵבִים. וְנָכוֹן הוּא. וַאֲנִי מוֹסִיף כִּי הֶחֱזִיק אַבְרָהָם בַּמָּקוֹם הַהוּא תְּחִלָּה וְקֹדֶם שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת הָאָרֶץ, נִרְמַז לוֹ מִזֶּה כִּי בָּנָיו יִכְבְּשׁוּ הַמָּקוֹם הַהוּא תְּחִלָּה קֹדֶם הֱיוֹתָם זוֹכִים בּוֹ, וְקֹדֶם הֱיוֹת עֲוֹן יוֹשֵׁב הָאָרֶץ שָׁלֵם לְהַגְלוֹתָם מִשָּׁם. וְלָכֵן אָמַר "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". וְכַאֲשֶׁר נָתַן לוֹ הקב"ה הָאָרֶץ בְּמַאֲמָר, אָז נָסַע מִשָּׁם וְנָטַע אֹהֶל בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, כִּי הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בַּתְּחִלָּה. וְיִתָּכֵן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" לְהוֹרוֹת עַל עִנְיַן הַפָּרָשָׁה, לוֹמַר כִּי אַבְרָם בָּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא הֶרְאָהוּ הַשֵּׁם הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְעָדוֹ, וְעָבַר עַד מְקוֹם שְׁכֶם, וְהַכְּנַעֲנִי הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר אָז בָּאָרֶץ, וְאַבְרָם יָרֵא מִמֶּנּוּ וְלָכֵן לֹא בָּנָה מִזְבֵּחַ לַה'. וּבְבוֹאוֹ בִּמְקוֹם שְׁכֶם בְּאֵלוֹן מוֹרֶה נִרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם וְנָתַן לוֹ הָאָרֶץ, וְסָרָה יִרְאָתוֹ, כִּי כְּבָר הֻבְטַח בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְאָז בָּנָה מִזְבֵּחַ לַה' לְעָבְדוֹ בְּפַרְהֶסְיָא:
וְאֵלוֹן מוֹרֶה זֶהוּ בִּמְקוֹם שְׁכֶם, וְנִקְרָא גַּם כֵּן "אֵלוֹנֵי מוֹרֶה" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא ל) "מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה", וְשָׁם הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל בִּשְׁכֶם וְקָרוֹב לַיַּרְדֵּן שֶׁבָּאוּ שָׁם בִּתְחִלַּת בִּיאָתָם בָּאָרֶץ. אֲבָל "אֵלוֹנֵי מַמְרֵא" הוּא מָקוֹם אֲשֶׁר הוּא בְּאֶרֶץ חֶבְרוֹן רָחוֹק מִן הַיַּרְדֵּן. וְדַע כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב "אֵלוֹנֵי מַמְרֵא", שֵׁם "מַמְרֵא" הוּא עַל אִישׁ אֱמוֹרִי שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ד:י"ג) "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר", וְכָל "אֵלוֹן מוֹרֶה" וְ"אֵלוֹנֵי מוֹרֶה" נִקְרָא הַמָּקוֹם הַהוּא עַל שֵׁם אִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ "מוֹרֶה" אֲבָל זֶה כְּנַעֲנִי הוּא מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה. וּכְשֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב מַמְרֵא סְתָם הוּא שֵׁם הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה:כ"ז) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן" "עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן" (בראשית כ"ג:י"ט), כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ אֵלוֹנֵי נִקְרָא עַל שֵׁם הָעִיר. וְכֵן שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר כְּשֵׁם הָעִיר שְׁכֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ"ב:ח'), עַל דַּעְתֵּהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵהּ מַמְרֵא, וְעַל דַּעְתֵּהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵהּ מַמְרֵא:
בבא קמא ק״א ב - הטקסט מספריא
רָבָא רָמֵי, תְּנַן: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עׇרְלָה – יִדָּלֵק; אַלְמָא חֲזוּתָא מִילְּתָא הִיא. וּרְמִינְהִי: רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בַּבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא. וְאָמְרִי לַהּ: הַבַּיִת טָהוֹר. וְלָא פְּלִיגִי, הָא בְּכֵלִים דַּהֲווֹ מֵעִיקָּרָא, הָא בְּכֵלִים דַּאֲתוֹ לְבַסּוֹף.
נִבְלְעָה בִּכְסוּת – רוֹאִין; אִם מִתְכַּבֶּסֶת הַכְּסוּת וְיוֹצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם – טְמֵאָה, וְאִם לָאו – טְהוֹרָה!
אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִקּוּלֵּי רְבִיעִיּוֹת שָׁנוּ כָּאן; בְּדַם תְּבוּסָה דְּרַבָּנַן.
רָבָא רָמֵי, תְּנַן: מִמִּין הַצּוֹבְעִין – סְפִיחֵי סְטִיס וְקוֹצָה, יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. אַלְמָא עֵצִים יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
וּרְמִינְהִי: עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים שֶׁגִּיבְּבָן בְּחֵבֶא עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לִקְּטָן לַאֲכִילָה – יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית, לְעֵצִים – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית!
וּמְשַׁנֵּי, אָמַר קְרָא: ״לְאׇכְלָה״ – בְּמִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוִין, יָצְאוּ עֵצִים שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.
וְהָא אִיכָּא עֵצִים דְּמִשְׁחָן, דַּהֲנָאָתָן וּבִיעוּרָן שָׁוִין!
אָמַר רָבָא:
The Gemara states that Rava raises a contradiction: We learned in a mishna (Orla 3:1): A garment that one dyed with dye extracted from peels of orla must be burned. Apparently, the change in appearance precipitated by the orla peels is considered a significant matter, and the dye retains its status as orla. And raise a contradiction from another mishna (Oholot 3:2): With regard to a quarter-log of blood from a corpse that was absorbed in the floor of a house, every vessel in the house is ritually impure by virtue of being under the same roof as the blood. And some say that any vessel in the house is ritually pure. And these two statements do not disagree, as this first statement was in reference to vessels that were in the house at the outset, before the blood was absorbed; and this second statement was in reference to vessels that came into the house at the end, after the blood had already been absorbed.
The mishna continues: If the blood was absorbed in a garment, it is examined, and if the garment is washed and a quarter-log of blood emerges from it, it is ritually impure, and the garment imparts ritual impurity to the vessels in the house as well. But if not, i.e., if less than a quarter-log of blood emerges, then it is pure, and it does not impart impurity. Apparently, only the blood that can be removed from the garment is considered blood, while the blood absorbed in the garment is insignificant. If this is the case, the change in appearance precipitated by the blood is not considered a significant matter, and the blood absorbed in the garment does not remain an independent substance.
The Gemara presents an answer. Rav Kahana said: A halakha from among the leniencies applied to the measurements of a quarter-log was taught here, as the mishna is written in reference to the blood of submission that is discharged from a body at the time of death, and such blood is ritually impure by rabbinic law, but in general, a change in appearance precipitated by blood is significant.
§ Having cited a contradiction raised by Rava, the Gemara proceeds to cite another. Rava raises another contradiction. We learned in a mishna (Shevi’it 7:1): Concerning plants from among the species that are used as dyes, for example the sefiḥin, i.e., produce that grew without being intentionally planted, of woad and safflower; they have sanctity of the Sabbatical Year and money exchanged for them has sanctity of the Sabbatical Year. Additionally, they are subject to the halakha of eradication, and money exchanged for them is subject to the halakha of eradication. Apparently, wood, a type of inedible growth, is subject to the sanctity of the Sabbatical Year despite the fact that it is not edible.
And raise a contradiction from a baraita: With regard to reed leaves and vine leaves that one piled for storage upon the field, if he gathered them for eating, they are subject to the sanctity of the Sabbatical Year; if he gathered them for use as wood, e.g., for kindling a fire, they are not subject to the sanctity of the Sabbatical Year. Apparently, wood or any other non-food product is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
And Rava answers the contradiction, as the verse states: “And the Sabbath produce of the land shall be for food for you” (Leviticus 25:6), indicating that the sanctity of the Sabbatical Year takes effect only with regard to those items whose benefit and whose consumption coincide, as is the case with regard to food. Wood is excluded, as its benefit follows its consumption. The primary purpose of kindling wood is not accomplished with the burning of the wood; rather, it is with the charcoal that heats the oven. Therefore, wood is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
The Gemara objects: But isn’t there wood that is used to provide heat, whose benefit coincides with its consumption, as one enjoys the warmth provided by the fire while the wood is burned?
Rava said:
מצוטט ב־5 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'תלח לקו"ש ח"י ע' 44
לקוטי שיחות 2
- כרך ל ‹ לך לך ‹ שיחה ב ‹ 52 לקו"ש ח"י ע' 44
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ד ‹ 273 לקו"ש ח"י ע' 44
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 33 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקז דיני אפייה ביום טוב ג ב"ק קא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקז דיני אפייה ביום טוב ד ב"ק קא, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שב והנה בבא קמא קא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקז (ד) ב"ק קא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה ב"ק קא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת בבא קמא קא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקז דיני אפייה ביום טוב ב"ק קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב מאותו ספר נדרים ל, א
- לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר נדרים ל, ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג מאותו ספר נדרים ל, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ג מאותו ספר נדרים ל, סע"ב
- תורת מנחם ר"ד בעת קבלת פנים* - יו"ד אלול, ה'תשי"א נדרים ל, א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג נדרים ל, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד נדרים ל, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר נדרים ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ב דין לבישת בגדים נדרים ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר ב דין לבישת בגדים נדרים ל, ב
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג מאותו ספר שבת קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג מאותו ספר שבת קלז, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה א מאותו ספר שבת קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג מאותו ספר שבת קלז, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך א וירא שיחה א מאותו ספר שבת קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך כו ויקהל שיחה א מאותו ספר שבת קלז, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א שבת קלז, רע"ב
- תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג שבת קלז, ב
- תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשי"ד שבת קלז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד שבת קלז, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו אני הנה בריתי אתך שבת קלז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים ע"י שינוי ט שבת קלז, ב
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן יד שבת קלז, א
- תולדות אברהם חיים פרק שמיני - כתביו בלשון ודקדוק צוה או צוה בברכת מילה שבת קלז:
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סה שבת קלז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי שבת קלז, ב