758

הגשמי, שהוא עצמו יהא קדוש, והקדושה תשאר בו גם לאחר קיום המצוה על ידו.

וע"י מצוה אחת זו של האבות, יש גם לכל שאר המצוות שלהם – אף שהמשיכו ההמשכות רק ברוחניות – שייכות למצוות שלאחר מ"ת, שהן הנותנות כוח לקיים המצוות ולהמשיך על ידן המשכות גם בגשמיות.

(דוגמא לענין זה שלפחות מצוה אחת היתה צריכה להיות כזו שתומשך בגשמיות, מצינו גם אצל הנביאים: כשהורה הקב"ה לנביא לומר נבואה מסויימת⁸, ציווהו הקב"ה, הרבה פעמים, לעשות פעולות שונות בגשמיות בקשר לנבואה – לשכב על צד שמאל, על צד ימין, וכיו"ב. לשם מה היה צריך לכרוך את הנבואה בפעולה גשמית? נאמר על כך בספרים שנבואה עלולה להשתנות (ולהשאר רק ברוחניות), וכדי שהנבואה תתגשם (ובעולם הגשמי), ציוה הקב"ה לנביא לקשור לכל הפחות חלק מהנבואה עם גשמיות).

ב. מצוה אחת זו של האבות שהמשיכה קדושה גם בגשמיות, היתה מצות מילה. מצות מילה מצטיינת בזה שהיא יוצרת קדושה בתוך הדבר הגשמי ואותה קדושה נשארת גם לאחר זמן, כמו שכתוב¹⁰ "והיתה בריתי בבשרכם" שבריתי תהא בתוך בשרכם (הגשמי), "לברית עולם" לברית הקיימת לעד.

ביאור הדבר: תוכן מצות מילה הוא ב' ענינים. ענין אחד הוא, שהמצוה מתבטאת בפעולה החד פעמית, למול את בשר הערלה; וענין שני – שמלבד פעולת המילה ישנה פעולה נמשכת (שהאדם יהיה מהול; וכן – שלא יהיה ערל¹¹).

והנה ממה שפסק הרמב"ם¹² ש"המושך ערלתו" הוא בכלל "המפר בריתו של אברהם אבינו", משמע שהמצוה אינה רק הפעולה החד־פעמית למול, אלא גם לפעול שהאדם יהיה מהול (–אינו ערל). ולכן כשהוא "מושך ערלתו" שעושה פעולה לבטל פעולת המילה, הוא מפר בזה בריתו של אברהם אבינו.

נמצא איפוא ב' ענינים:

א) מצות המילה היא לפעול באבר עצמו, לא רק שהאבר הוא אמצעי שעל ידו מתקיימת המצוה (כמו מצות