שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך א קס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
יעויין בפיה"מ אבות פ"ד על המשנה מאד מאד הוי שפל רוח דהרמב"ם כ' בפירוש דמ"ד לא מינה ולא מקצתה פליג אמ"ד ת" צריך שיהי' בו ח' שבח' וכ"מ גם בגמרא (סוטה ה, א) מדהביא כל הדעות בזה אח"ז (אף שצע"ק הל' אמר רנב"י, ולא רנב"י אומר, ע"פ הכלל דבפלוגתא רגיל לשון אחרון).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יג ד'תרנ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
א) ע"פ המבואר בס' תניא קדישא סוף פרק כ"ב בביאור מאמר רז"ל שגסות הרוח שקולה כע"ז ממש, - איך אפשר לבאר דעת המ"ד אשר ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה, ע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יז ו'ריז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הלשון דלעיל שסידורו, חסיד יר"ש ולמדן, ששמענוהו איזה פעמים, יש לבאר הדיוק בקדימה ואיחור, שלכל לראש צ"ל ענין החסידות, כביאור רבנו הזקן בתוכנה, שמבטל עצמו בשביל הזולת עד כדי שלא לחשוש להיזק עצמו בשביל טובת הזולת (וידועה הראי' של רבנו הזקן מהודעת חז"ל, שורפן חסיד (נדה יז, א ובתוס' ד"ה שורפן, שם)), ומיעוט ישות עצמו ומציאות עצמו נותנת מקום ליראת שמים, וכהודעת חז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח , הרי אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'שז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
להעיר מדרז"ל שוכני עפר כו' שנעשה שכן לעפר בחייו (סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו יתרו שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ועפ"ז יובן מה שאדה"ז מפרש שעיקר הביטול הוא מ"ש "לא תעשון אתי" ולא "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו", כפי' כמה מפרשי התורה ד"מזבח אדמה תעשה לי" מורה על ההכנעה, כי לפירושם הביטול הוא ההכנעה והביטול מצד פעולת האדם, וענין זה הוא הקדמה והכנה לתורה, ובלי זה הוא מנגד לה' ולתורתו, כמחז"ל "אין אני והוא יכולים לדור", "לא תמצא בגסי רוח כו'" (וכפי שמפרשים דזהו ההמשך להכתוב שלפנ"ז "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כי רם ה' ושפל יראה , ואע"פ ששכינתי בשמים מ"מ ממכון שבתי דברתי עמכם וזה מופת שאין חפץ לה' ברמי הקומה לפיכך לא תעשון אתי אלקי כסף וגו' וזה ציווי על המזבח שלא יעשנו מכסף וזהב כי אם מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר הענוה").
39 סוטה ה , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א בהר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
"אין אני והוא יכולים לדור" .
11 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד נשא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הקב"ה אומר על בעל גאוה "אין אני והוא יכולין לדור" .
6 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד קרח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
"מצוה" היא מלשון צוותא וחיבור, על ידי מצוה מתחברים עם הקב"ה, אבל על ידי ישות וגאוה מתנתקים מהקב"ה, הקב"ה אומר על בעל גאוה "אין אני והוא יכולים לדור" .
29 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ומדי דברי בזה אזכיר מה שצע"ק לי ולדכוותי' שבדרושים הנ"ל מפרש אליבי' דמ"ד שצ"ל שמינית שבח', והרי הלכה כמ"ד (סוטה ה, א) דלא מינה ולא מקצתי' וכמ"ש הרמב"ם בהל' דעות פ"ב ה'ג וכ"פ רבינו הזקן בשו"ע או"ח סקנ"ה וסקנ"ו ס'ג --
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח בהעלותך שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וכיון שעל בעל גאוה אומר הקדוש־ברוך־הוא "אין אני והוא יכולין לדור" , לכן ה"חמץ" הוא ההיפך מה"קירוב לה'" שבקרבן פסח.
47 סוטה ה, א. וראה תניא פ"ו: ואין הקב"ה שורה כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ומיעוט ישות עצמו ומציאות עצמו נותנת מקום ליראת שמים וכהודעת חז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח , הרי אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כו' לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה, א
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
4 שוכני עפר והוא בתוכם : להעיר מדהו"ל שוכני עפר כו' שנעשה שכן לעפר בחייו (סוטה ה, א. הובאה בשו"ע אדה*ז סקניו סיג). וידועה אנה"ק לאוה"ז, אשר כתב קרוב לזמן הסתלקותו : נפש השפלה באמת לאמיתו כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
4 שוכני עפר והוא בתוכם : להעיר מדהו"ל שוכני עפר כו' שנעשה שכן לעפר בחייו (סוטה ה, א. הובאה בשו"ע אדה*ז סקניו סיג). וידועה אנה"ק לאוה"ז, אשר כתב קרוב לזמן הסתלקותו : נפש השפלה באמת לאמיתו כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב-חנוכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
או שקיימת אצלו התבטלות זו, ואז הוא מכוון בלימודו לאמיתתה של תורה, כרצון נותן התורה, או שאין קיימת אצלו, ח"ו, ההכנעה, ה"מים" שבתורה, ואז חסרה לו השתייכות לנותן התורה, והתוצאה המיידית היא ש"נחשים ועקרבים יש בו" – לא רק שאין לו קשר לתורה (כמאמר חז"ל "לא תמצא בגסי הרוח ...") אלא שהוא מנוגד לקדושה, כמאמר חז"ל "אין אני והוא יכולים לדור בעולם" , ויותר מכך "כאילו עובד עבודת כוכבים...
30 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב בהר-בחוקותי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
כמאמר חז"ל שתלמיד חכם צריך שיהיה בו "אחד משמונה בשמינית" של גאוה.
20 סוטה ה, א. תו"א מג"א צא, ב. שם הסופות קיט, ג ואילך. ועוד. – וראה לקמן הערה 32.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
גבור ועושר מבטאים את שלימותו הגשמית של האדם, הדרושה כתנאי להשראת השכינה, והמדה של "עניו" נחוצה כדי להסיר את המונע להשראת השכינה, כי "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש־ברוך־הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם" , וזהו ככפירה בעיקר.
53 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
"ויגבה לבו בדרכי ה'", וכדברי חז"ל ש"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית" .
55 סוטה ה, א. וראה תו"א שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
מחד גיסא – "בשמתא מאן דאית בי' גסות הרוח ואפילו מקצתה", "לא מינה ולא מקצתה", היינו, שההנהגה בזה אינה יכולה להיות בדרך המיצוע (כבכל עניני דעות שהדרך הטובה בהם היא מדה בינונית), אלא צריך להתרחק מזה "עד קצה האחרון"; ולאידך גיסא – "ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" .
849 סוטה ה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
כאשר מדובר אודות הפצת פנימיות התורה – צריך לידע שאין להתחשב במעמד ומצב שלו, אם הוא ראוי לכך אם לאו, אלא צריכים להתנהג באופן ד"ויגבה לבו בדרכי ה'", וכמאמר רז"ל "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" (מעט גאוה).
22 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ובודאי יצליחו בעבודתם לקרב את התלמידים, ועי"ז יצליחו גם בעניניהם הפרטיים.
60 לאחרי שיחה זו, דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א איזה ענינים לאנשים פרטיים:
א) לא' אמר: כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב בא' ממכתביו (ראה גם לקו"ד ח"ד תשעה, ב. תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 218) בנוגע להענין ש"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית" (סוטה ה, א) – שצריכים להתחיל מצד ה"תלמיד חכם" ולא מצד ה"אחד משמונה שבשמינית" ...
ועד"ז יש לומר בנוגע למ"ש בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה כ. ועוד) ש"כל הבעלי תורה אשר בדור הזה עתה (ש"הם בחי' אנשי דור המדבר") . . נשותיהם מושלות עליהם" [לפי שבדור המדבר לא חטאו הנשים בעגל, וגם הקדימו ליתן נדבתן לעשיית המשכן] – שאין להתחיל מצד "נשותיהם מושלות", אלא מצד ה"בעלי תורה"...
ונוסף לכך – לא בכל הענינים צריכים "להדר"...
ב) לא' אמר: כדי לפעול בעולם – צריכים "לצאת" תחילה מהגבלות העולם, שכן, אי אפשר לנקות רפש וטיט ע"י רפש וטיט ("מיט בלאָטע קען מען ניט שאַרן קיין בלאָטע").
ג) לא' אמר (במענה לדבריו אודות אחיו, שאינו במצב הראוי כו'): אלה שהם "צדיקים גמורים", שחושבים שהם כבר "גמורים" ("זיי זיינען שוין פאַרטיקע") – העבודה עמהם היא קשה; אבל אלה שיודעים שצריכים לתקן את עצמם – עמהם יכולים לפעול כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וכמו כן ענין הגאוה הוא ריחוק מאלקות לגמרי, כידוע שענין הגאוה פוגם בשם י"ה, ואמרו חז"ל "כל אדם שיש בו גסות הרוח אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם" , והיינו, שבנוגע לכל שאר העבירות נאמר "השוכן אתם בתוך טומאותם", ורק בנוגע לגאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם , כיון שענין הגאוה הוא ריחוק ושכחה מאלקות וניגוד לאלקות לגמרי.
102 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ומובן, שבאופן כזה הרי לא זו בלבד שאינו עושה שלום בין הקב"ה ובין עולמו, אלא אדרבה, שגורם היפך השלום, כמאמר רז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם , והמהלך בקומה זקופה כו' דוחק רגלי השכינה.
53 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
איתא בגמרא "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם" , והיינו, שמצד זה שמציאותו תופסת מקום בעיני עצמו ועד לרגש של גאוה – שזהו היפך ענין הקטנות ("זוטרי") – הרי לא זו בלבד שאינו ממלא את הכוונה לעשות לו ית' דירה, אלא עוד זאת, שאפילו בהדירה שישנה כבר הרי הוא כביכול "דוחק רגלי השכינה", כיון ש"אין אני והוא יכולין לדור" .
88 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ובפרט שזוהי גמרא מפורשת – שצ"ל "אחד משמונה בשמינית" גאוה!...
29 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ו ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה וירד הוי' על הר סיני. ***
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
כאילו דוחק רגלי שכינה", ו"אין אני והוא יכולין לדור בעולם" , ומה פשר טענתם, שמצד גודל ישותם, "שאני גבוה מכל ההרים", צריכה התורה להינתן עליהם?!
45 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והיינו, שאין הכוונה לשלילת הענין דגסי הרוח כפשוטו, דהיינו בעלי גאוה, כפירוש העולם , דכיון שתועבת הוי' כל גבה לב, ואין אני והוא יכולים לדור , הרי הוא במעמד ומצב הפכי לגמרי, ולא צריך לחדש ולהביא ראי' מפסוק שאין לו שייכות לתורה.
56 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
והגם שמבואר בכ"מ, וגם במאמר הקודם, שהעבודה לא צריכה להיות בשביל עצמו, כדי לגלות אור בנפשו, כי אם בדרך קבלת עול, לעשות נח"ר לו ית', מ"מ, הנה בתחילת העבודה, ובפרט בכדי לינצל מהרע, יכול לעשות חשבון בנפשו שהוא צריך לעלות במדריגות כו', כמבואר בענין ת"חצריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית כו' ומעטרא לי' כי סאסא לשבולתא.
16 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אופן א' הוא מריבוי הצמצומים, דכשמאיר אוא"ס בבחי' גילוי משם אינם יכולים לקבל, לפי שאין השראת אוא"ס אלא בבחי' ביטול, אבל בבחי' יש אינו יכול להיות גילוי אוא"ס, כי אין אני והוא יכולים לדור , ולכן הקליפות שהם יש ודבר נפרד אינם יכולים לקבל מבחי' גילוי, אבל כשנתצמצם בבחי' ריבוי הצמצומים, יכולים הם לקבל יניקה, לפי שעכ"פמעט ביטול יש בהם, דקרו לי' אלקא דאלקיא, אלא שהם מחזיקים גם את עצמם למציאות, אבל מעט ביטול יש בם, ולכן יכולים הם לקבל יניקה מריבוי הצמצומים.
15 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
– הוא יודע אמנם שישות וגאוה הו"ע בלתי-רצוי, ועז"נ "ראשית גוים עמלק וגו'", אבל, הישות והגאוה שיש לו – טוען הוא – אינה מגעת עדיין ל"שמינית שבשמינית" לפי-ערך גודל מעלתו כ"תלמיד חכם" !...
66 ראה סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הקב"ה אומר על בעל-גאוה "אין אני והוא יכולים לדור" .
90 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
איתא בגמרא ש"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" .
158 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ודוגמתו בעבודה, כפי שמבאר רבינו הזקן בארוכה בפירוש מארז"ל ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית , ומעטרא לי' כי סאסא לשבולתא (כמו מוץ ששומר על החטה), שענין זה הוא בתחילת העבודה, כדי שלא יחשוב מי אנכי ומה עבודתי שתהי' נוגעת למעלה.
60 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וכמבואר בתורת הבעש"ט על הפסוק כל שאור וכל דבש לא תקטירו גו' קרבן ראשית תקריבו גו' (דלכאורה יש בזה סתירה, דכיון דשאור ודבש אינם רצויים, למה מביאים מהם קרבן ראשית), אמר הכתוב לא תקטירו ממנו אשה לה' לעבוד ע"י גבהות, רק קרבן ראשית, ראשית ההתקרבות להש"י מותר להיות בגבהות [וע"ד המבואר במארז"ל ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית , שענין זה הוא בתחלת העבודה, כי, אם לא יהי' בבחי' הגבהה כלל, לא יערב לבו לגשת אל העבודה באמרו מי אנכי ומה עבודתי.
56 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט דף השער
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והביאור בזה – ע"פ דברי הגמרא "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם" , "מי זוטר דכתיב בי' תועבת ה' כל גבה לב", ונמצא, שגאוה הו"ע של "סתירה" כביכול מהקב"ה.
15 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
בדרושי אדמו"ר הזקן שנדפסו בהוספות לתו"א, מבואר מארז"ל "ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" (מעט גאוה), ש"זהו דוקא בהתחלת העבודה" (שאז צריכים לשלול טענת היצר ש"לא יערב לבו לגשת אל העבודה באמרו מי אנכי ומה עבודתי"), אבל לאח"ז (כשאין צורך לשלול ענין הנ"ל), אזי אין צורך בענין הגאוה כלל, אלא צ"ל רק ענין של ענוה.
16 סוטה ה, א (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
סיבת הגלות היא מצד היפך הענוה, שמזה בא בדרך ממילא גם ההיפך דיראת חטא – כי, כאשר ישנו ענין של גאוה וישות, אזי אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולין לדור" , ו"כאילו דוחק רגלי שכינה", וא"כ, הרי זה ההיפך הקיצוני דקדושה.וזהו ששנינו "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא" – שאז הי' הקלקול באופן שנתבטלה הענוה לגמרי, ונעשה ענין של גאוה וישות.
23 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
לפעמים צריכים להתנהג באופן של התרחבות והגבהה (קו החסד), וכמארז"ל "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" , אבל, יש להזהר שיהי' זה באופן המתאים.
58 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וענינו ברוחניות, שלא מספיק העבודה דתומ"צ עצמם, אלא התומ"צ צריכים להיות בביטול דוקא, וכאשר חסר הביטול, הנה על זה אמרו אין אני והוא יכולים לדור , והיינו, שגם כאשר לומד תורה ומקיים מצוות, אלא שחסר הביטול בזה, הנה לא זו בלבד שהתומ"צ אינם כלים להמשיך על ידם את האור האלקי להיות נאחז בהם, ונשאר כמו שהוא בעצמותו, שמצד עצמו הוא בטבע האש שעולה למעלה, אלא עוד זאת, שע"י הישות הרי הוא מוסיף על טבע הסילוק שמצד האור עצמו, וכמאמר שדוחק רגלי השכינה.
37 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ב) ענין החרישה – "מרפי ארעא" , היינו, שכדי לפעול על הזולת שיהי' אצלו ענין הצמיחה, יש להבטיח שהאדם השומע לא יהי' במעמד ומצב של "קרקע קשה" ("פאַרהאַרטעוועט"), שמעכבת את רקבון הגרעין ואת הצמיחה, כך, שאינו יכול להיות בבחי' "ארץ חפץ", ארץ שהקב"ה חפץ בה, שהרי אלקות אינו שורה אלא במקום הביטול, כמ"ש "תועבת ה' כל גבה לב", וכמארז"ל "אין אני והוא יכולין לדור כו'", ולכן יש צורך להקדים כמה תיבות שיפוררו ("צורייבן") את "לב האבן", ואז יהיו הדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב , ופועלים פעולתם.
977 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומבאר, שהפירוש ד"המהלך בַדרך" (בפתח), הדרך הידועה, הוא – ש"הולך בדרך הישר", דרך התורה והמצוות, "ואפילו הכי, הוא יחידי, שאינו דבוק בהשי"ת", והיינו, לא מבעי כשעוסק במעשה המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, אלא גם כאשר עוסק בתורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, יכול להיות שהוא "יחידי" – לא רק ביחס ליהודי נוסף, ש"לא מתאים לו" להתקשר עמו, כיון שאינו בערכו, אלא גם ביחס להקב"ה, כי, "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" דוקא, ואילו כשהאדם מרגיש את עצמו למציאות יש, אין הקב"ה שורה עמו , ונמצא, שהוא "יחידי".
340 ראה סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
"אין אני והוא יכולים לדור" .
389 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ובפשטות – שכאשר ניתוסף אצלו ישות וגאוה ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, נמצא, שע"י המצוה הרי הוא מוסיף בקליפות, ב"אל זר אשר בקרבך" , אשר "אין אני והוא יכולים לדור" .
425 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
בעלי תורה – הרי "מאן מלכי רבנן" , ועליהם להתנהג באופן ש"לא תגורו מפני איש" , שזהו התנאי הראשון אצל תלמיד חכם ; ואילו בנוגע לעניני העולם – הרי זה להיפך, שכן, אפילו ההיתר ד"אחד משמונה בשמינית" עכ"פ, הוא רק בנוגע לתלמיד חכם , ולא לבעל
2530 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
"כי תועבת ה' כל גבה לב" (וכיו"ב בכמה פסוקים ), ומהו החידוש בזה במאמרו של ר"מ "הוי שפל רוח כו'"?
2752 ראה סוטה ה , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
דכיון שהתורה היא למעלה באין ערוך מהאדם (במכ"ש מזה שהיא למעלה מעולמות העליונים), לכן, כאשר האדם הוא מציאות, המציאות שלו היא (כמו) היפך התורה , ובכדי שהאדם יקבל את התורה הוא ע"י הביטול שלו.
1340 ראה עירובין נה, רע"א: לא בשמים היא, לא תמצא [התורה] בגסי רוח. וראה סוטה ה, א: כל אדם שיש בו גסות הרוח , אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ובאופן כזה צ"ל כללות החינוך – לפעול לא רק על הנשמה, אלא גם על הגוף – "בריתי בבשרכם לברית עולם" (ועד שגם גוי יכול לראות זאת), ובאופן שפועל חלישות התאוה כו' (שהרי לבטלה לגמרי אי אפשר, כיון שיש בה צורך בשביל קיום העולם, כדברי הגמרא שכאשר ביטלו יצרא דעבירה לא נמצאה ביצה לחולה.
1031 וע"ד שיש צורך במעט גאוה, "אחד משמונה בשמינית" (סוטה ה, א) – לא מצד עצמו, אלא מצד התורה , כדי שיהי' כבוד התורה לאמיתתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וענין זה גופא צריך להיות באופן שאינו מביאו לידי גאוה (שהרי "תועבת ה' כל גבה לב" , ו"אין אני והוא יכולין לדור כו'" ), אלא באופן של ביטול – שזהו גם דיוק הלשון "תלמיד ותיק" :
936 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אך אין הכוונה לקומה זקופה בגשמיות הגוף, שהרי אמרו רז"ל המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה (וע"ד שאמרו רז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור ), אלא הכוונה היא לזקיפת קומה של כנס"י מקור הנשמות כו'.
818 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, אדר"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ויש להוסיף ולהעיר, שהענין ד"טורא" – לאחרי שנעקר למקום שהמלך רוצה שיהי' שם – מורה על ענין ההגבהה דקדושה, כמ"ש "ויגבה לבו בדרכי ה'", ששייך בעיקר לאופן העבודה דתורה, משא"כ עבודת הבירורים (מצוות) שצ"ל באופן הפכי מ"הר" – בקעה, כי, כדי לעשות דירה לו ית' יש צורך בתנועה שהיא היפך הגאוה, כיון ש"אין אני והוא יכולין לדור כו'" .
1101 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
(ועי"ז) פתח לבי בתורתך" , כיון ששכל הנברא אינו יכול להכיל תורתו של הקב"ה כפי שניתנה במ"ת (שלכן "בתחלה הי' משה לומד תורה ומשכחה" ), ובהכרח שתחילה יתבטל האדם ממציאותו ;
2414 ועי"ז נעשה כלי לקבל את תורתו של הקב"ה הבלתי מוגבלת, וכמ"ש (ישעי' נז, טו) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח", ולאידך גיסא, "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם .. דכתיב בי' (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב" (סוטה ה, א), והיינו, שאע"פ שיש לו מעלות כו' שבגללן יש מקום שיהי' "גבה לב" (שהרי בשופטני לא עסקינן), הנה אפילו ת"ח אסור שיהא בו יותר מ"אחד משמונה בשמינית", ולכמה דעות – "לא מינה ולא מקצתה" (סוטה שם. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג), כיון שאין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו ית' (תניא פ"ו), וכמו במשכן, שכדי שתהי' בו השראת השכינה, הוצרכה להיות נדבת המשכן באופן שכל יחיד "מוסרה לציבור יפה יפה" (ראה ר"ה ז, סע"א ואילך), שעי"ז מתבטלת מציאותה של נדבת היחיד, ונעשית ממון הציבור.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
דכיון שהתורה היא למעלה באין ערוך מהאדם (במכ"ש מזה שהיא למעלה מעולמות העליונים), לכן, כאשר האדם הוא מציאות, המציאות שלו היא (כמו) היפך התורה, ובכדי שהאדם יקבל את התורה הוא ע"י הביטול שלו.
24 ראה עירובין נה, רע"א: לא בשמים היא, לא תמצא [התורה] בגסי רוח. וראה סוטה ה, א: כל אדם שיש בו גסות הרוח , אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אופן א' הוא מריבוי הצמצומים, דכשמאיר אוא"ס בבחי' גילוי משם אינם יכולים לקבל, לפי שאין השראת אוא"ס אלא בבחי' ביטול, אבל בבחי' יש אינו יכול להיות גילוי אוא"ס, כי אין אני והוא יכולים לדור , ולכן הקליפות שהם יש ודבר נפרד אינם יכולים לקבל מבחי' גילוי, אבל כשנתצמצם בבחי' ריבוי הצמצומים, יכולים הם לקבל יניקה, לפי שעכ"פ מעט ביטול יש בהם, דקרו לי' אלקא דאלקיא, אלא שהם מחזיקים גם את עצמם למציאות, אבל מעט ביטול יש בם, ולכן יכולים הם לקבל יניקה מריבוי הצמצומים.
15 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה המנורה ע"ד הדרוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
א) השפלות היא הכנה והכשרה שיוכל להיות ההתקשרות, ולא ישים שקר בנפשו , אלא יהי' שפל בעיני עצמו באמת , כי בלאו הכי , לא תוכל להיות ההתקשרות בהקב"ה, ש הרי " כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם " (סוטה ה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו תניא בספרי מי כה' אלקינו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
מצד שחכמת התורה היא כלי הביטול כ"ח מ"ה וכידוע שאין אור אין סוף מתלבש רק בכלי הביטול דכ"ח מ"ה מפני שאין יכול להתלבש בכלי היש כמארז"ל אין אני והוא יכולי' לדור בעולם אחד כו' ולזאת אף המדת עליונות נחשבי' ליש נגדו שהם מהו' דבר מה מהו' חסדי' וגבורו' שמקבלי' השפע ממנו דרך התלבשותו בחכמה דוקא ששם עיקר התלבשותו ומשם יביע אליהם כו' ולכך נאמר והגית בו יומם ולילה להיותו מתיחד ביחוד תמידיי באור אין סוף המלובש בתורה ולא מסתיר אורו ית' מלהתגלות למטה כדכתיב ולא תחללו את שם קדשי וגו' כנודע.
47 אין אני והוא יכולים לדור : סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' חיי שרה אר"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אך זה הענין יתורץ עפ"י הקדמה א' ממ"ש הה"מ ז"ל ע"פ ה' בחכ' יסד ארץ דאינו מובן לכאורה לשון בחכ' בבית השימוש כו' אך הענין הוא דהתלבשו' אא"ס בחכ' אין הענין שמתגלה בה כמו שהוא ממש רק שמפני שהחכ' איננה דבר מסתיר ומנגד דהיינו להיות בבחי' יש ודבר היפוך האור האלקי ע"כ יכול האור האלקי לשכון בו משא"כ בבחי' יש נפרד אמרו אין אני והוא יכולים לדור כו' וא"כ אין החכ' יתרון מעלתה רק במה שיכולה להיות בבחי' כלי מכון לשבתו ית' אבל ענין שבתו ומשכנה בה הוא בדרך התלבשו' בודאי כי מאחר שהחכ' כבר נאצלה בבחי' יש מאין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא והגם שהחכ' מושללת מבחי' היש הנפרד ונק' אין לגביו וכידוע דהחכ' נק' אין והבינה יש כו' מ"מ לגבי עצמות אור המאציל אין ** ערוך כלל וכעשי' ממש נחשבת משא"כ באור הכתר מאחר שהוא בחי' ממוצע ויש בו מבחי' הארת עצמות המאציל זאת ההארה היא בו בבחי' עצמיו' דהיינו שהארת עצמי' המאציל כמו שהוא ממש בבלתי לבוש וירידת המדריגה כמו בהתלבשותו בחכ' כו' והוא להיות הכתר בחי' מקור הכל ולא בבחי' התגלות גמור עדיין כנ"ל וד"ל.
27 אין אני והוא : ראה סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשן של הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין הוא דהנה באמת אור אין סוף ב"ה פשוט בתכלית הפשיטות המרומם לבדו א"א לו לשרות בשום כלי הי"ש ודב"ר מ"ה זולתי בכלי הביטול דוקא שהיא כלי החכמה כ"ח מ"ה דאצי' שמצד שהיא כלי הביטול בבחי' מ"ה לכך ישרה בה דוקא אור אין סוף ב"ה משא"כ בכלי הי"ש שא"א לו לשרות בשום אופן כדרז"ל אין אני והוא יכולי' לדור בעולם א' כו'.
18 אין אני והוא יכולי' לדור : ראה סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, י, יא, יב, יד, טו, כא
ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך וגו' הנה אמרז"ל בת"ח שצריך להיות בו גסות הרוח משמיני שבשמינית ומעטר' ליה כסאסאה דשבלת', וצ"ל ענין זה היטב מהו השבח דגסות הרוח של ת"ח וזהו חלק שמיני שבשמינית ומה מהדמיון זה לסאסאה דשבלתי'.
3 בת"ח. . משמיני שבשמינית : ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. קונטרסים ס"ע שפח. וש"נ. לקו"ש בהר בחוקותי (כרך כב) ע' 162 הערה 32. שיחת שמחת בית השואבה תרצ"ג מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (נדפסה ברשימות חוברת טו ע' 6 ואילך). יום ב' דחה"ש תשי"א נדפסה בתורת מנחם התוועדויות ח"ג ע' 151. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ הנחות הר"פ ע' קצב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות משא ומתן קנו סדר משא ומתן ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, יא
חוץ משפלות הרוח שמאד מאד הוי שפל רוח כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי סי' טז ה' ) לכן יתרחק מזה עד קצה האחרון וכל המגביה לבבו כאלו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' (בפ' עקב ח' י"ד) וכל מי שיש בידו גסות הרוח הוא כאשרה ואין עפרו ננער בתחיית המתים.
סא סוטה ה , א. ועי' פ"ה דברכות דף לב ע"א. ובילקוט פ' עקב רמז תתסה. ובפר' האזינו רמז תתקמה . מספרי האזינו פיסקא שיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואם אמרו רז"ל על העובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ח"ו , העובר עבירה ברבים דוחק כל שיעור קומה של יוצר בראשית כביכול, כמ"ש רז"ל אין אני והוא וכו', אלא שמלך אסור ברהטים כו', אבל ווי למאן דדחקין לשכינתא כד יוקים לה קודשא ב"ה ויימא לה התנערי מעפר קומי וגו', ועל תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דדחקין לשכינתא ועל דעבדין קלנא בשכינתא וכו' כמ"ש בזה"ק.
273 אין אני והוא : סוטה ה, א. נמצא לענין גאוה ולה"ר. לעיין שם במ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וגם זכרון חסדי הבורא שעשה עמנו שהוציאנו ממצרים, אשר על כן ראוי לנו לאהבה את ה' בכל לב ונפש ומאד מעומקא דליבא, וגם לירא את ה' ולקיים כל מצותיו אשר צונו, בין בבחי' סור מרע ובין בבחי' ועשה טוב, לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם , ולהיות טוב לכל בכלל, ובפרט לב טוב להמטיב עמנו בכל מכל כל ומגין עלינו בצל כנפיו הקיסר הרחמן יר"ה ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ולא להיות כפויי טובה ח"ו.
3617 בכל מכל כל : ע"פ סוטה ה, א. נוסח ברכת המזון.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ט] מודעת זאת בכל הדתות שבעולם, שהוא דבר בלתי אפשר שיהיו כל בעלי הדת שוין בזהירות שמירת הדת בכל מכל כל בלב ונפש בכל הפרטים, וגם אצלנו הוא כך, כי אף שנעשו חפשי מהרבנים הנ"ל, אעפ"כ הרבה בני אדם יש שהיו יכולין להתפלל בכוונה ואעפ"כ אין רוצים מחמת עצלות, כי באמת הוא טורח ועמל גדול אף ללומדים גדולים, יותר מעמל וטורח הלימוד בתלמוד.
3639 בכל מכל כל : ע"פ סוטה ה, א. נוסח ברכת המזון.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח להבין שרשן של כל הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וע"כ לא תמצא בחי' ביטול המציאות בנשמות כמו במלאכי' לא מיני' ולא מקצתי' אפי' בנשמות הגבוהות כמו נשמת אברהם ויצחק שהיו בחי' מרכבה כו', והטעם הוא כנ"ל שבהיותם א"ע (אור) זרוע הרי הם כמו העצמות והביטול לא יתכן אלא בדבר הנפרד דוקא, שהרי היד והרגל של אדם לא יתכן לומר עליהם שהם בטלים לגבי האדם מאחר שהם מעצמות האדם אבל [על] הכלי שביד יתכן לומר שהיא בטילה
14 לא מיני' ולא מקצתי' : סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וידוע דבהיכלות הקליפות החיות אלק[י] בסוד גלות השכינה כו' דהיינו שיודעים את רבונם וקרו לי' אלקא דאלקיי' כו' אבל אין בהם בחי' הביטול כלל אלא הם יש ודבר בפ"ע כו', ולכך הם אינם חפיצים כלל בבחי' היושר דהיינו המשכות גילוי אור בכלים רבים בבחי' התיקון [ד]ציור אדם ב[א]בי"ע כנ"ל, מפני שאז לא יגיע השפע האלקי' רק בקדושה כמו בנשמות ומלאכים עליונים ולא יגיע אליהם כלל וכלל רק בבחי' חיצוניות דחיצוניות בלבד, מאחר שעיקר הכוונה במאציל בירידה של ההשתלשלו' לצורך עלי' דוקא, ובבחי' ביטול דמלאכים ונשמות ירד האור אבל בזולתם שאין בהם בחי' הביטול לא ירד, כמ"ש [אני ה'] וכבודי לאחר לא אתן, כמאמר אין אני והוא יכולים כו' בגה"ר וכדומה.
46 אין אני והוא : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ומכ"ש כשהגסות הוא בבחי' הפנימי' כו' וכמארז"ל אין אני והוא יכולים לדור כו' כי תועבת ה' כל גבה לב גם בחיצוניות עד שאין לו דירה עמו גם במעשה המצות שיעשה אע"פ שהם לבושים לאור מקיף.
84 אין אני והוא יכולים לדור : סוטה ה , א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והוא מש"א שיש בעובדי ה' אלה בחי' התוקף וחוזק ועקשות קשה כארז בעבודה [oldpage_תקמב] שבלב ומוח בתפלה ותורה וגם גבהות והתנשאו' הלב באוי"ר בתפלה כמו ויגבה לבו בדרכי ה' דוקא וכמבואר במ"א בענין המ"ן מן התורה מנין שיש בחי' המ"ן בקדושה האלקי' והוא חלק שמיני' שבשמינית מגסה"ר שבת"ח שהוא רק חלק ס"ד, אבל חלק ס"ג נק' גסות הרוח דקליפ' עמלק כו' ולא מעטרא לי' כסאסאה דשבולתא כו' שא[ם] ל[א] יהי' [בו]
180 מעטרא לי' כסאסאה דשבולתא : ראה סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואף שגבה לבו בדרכי ה' גם בחיצוניות הגסות שזהו מה שעושה המצות להתייהר ויתנשא בזה לעיני הבריות שיאמרו עליו כמה טובים מעשיו כו', או גם שגבה לבו בהתנשאות הלב על קרבתו בקדושה האלקי' שגבה לבו רק בדרכי ה' עצמם עכ"ז נק' גבהות הלב עכ"פ, ודוד א' לא גבה לבי כו' וכתי' תועבת ה' כל גבה לב כו' אותו לא אוכל וארז"ל אין אני והוא יכולים לדור כא' [כו'], וזה פלאי מאין יש מקום שידור עמו עד שאמר אין אני יכול [oldpage_תקנו] לדור עמו יחד כו'.
611 אין אני והוא יכולים לדור כא' : ראה סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח מקום שאמרו להאריך כו' ועפ"ז יובן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ויובן זה ע"פ מארז"ל ת"ח צ"ל בו שמיני שבשמינית מגס הרוח , שנא' כולו סג יחדיו כו' ס"ג היינו ג"ס גה"ר, ושמיני שבשמיני' הוא חלק פ"ד, וא"כ אינו גס גמור ועכ"ז מאחר שהוא גה"ר הגם כי הוא רק חלק פ"ד מג"ס בהכרח שיש בו גה"ס, ולכאו' לאיזה צורך יצטרך הת"ח לגה"ר, אך ע"ז אמר ומעטרא לי' כסאסאה לשיבולתא פי' כשם שהמוץ הוא השומר להחטה מריבוי הקור והחום והרוחות החזקי' הנושבים ושא"ד שהי' יכולים לגרום קלקול בהחיטה, והמוץ שומרה מכל נזק כו', כן ענין גה"ר שבת"ח, הוא בשביל ראשית עבודתו לעבוד את ה' שזהו ע"י התבוננות כו' וכשמתבונן ובא לידי אהוי"ר הרי גם אז יש מי שאוהב וכ"ש כשאינו
708 ת"ח צ"ל בו שמיני שבשמינית : ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. תו"ח משפטים ח"ב שג, א. וש"נ. — להבא להלן ראה (בסמוך בפנים שמציין ל) תו"א מג"א קיט, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ערבים עלי דברי דודיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ולהבין זה ע"ד העבודה הנה ארז"ל ת"ח צ"ל שמינית שבשמינית מגה"ר דכתי' כלו ס"ג יחדיו נאלחו, סג הוא גס וצ"ל חלק א' מס"ד, והו"ע ויגבה לבו בדרכי ה', דאפי' מי שהוא עובד ה' באמת לאמתו ובטל לאלקות מ"מ מה שחושב דכשעובד ה' הוא עושה נח"ר ליוצרו ולהיפך כשאינו עובד כו' (בפ"א וכאלו פורע חובו), ה"ז גסות, אך לא סגי בלא"ה דצריך להיות קצת גסות זה אינו לפי כבודו ועי"ז לא יפול ברע ח"ו, אך דוקא ס"ד ולא ס"ג דהוא ג"ס אף דס"ד הוא רק חלק א' פחות מס"ג אך העיקר דלא גס דהיינו ס"ג, ומעטרא לי' כסאסאה לשבולתא, סאסאה פי' בערוך שהוא חוט דקין שלמעלה מהשבולת ויש בהם שינים דקים מאד, והיינו שבתחלת עבודה צ"ל חלק שמינית כו' (ובפ"א אך אח"כ כשהוא בטל באמת א"צ לזה כלל), וכמו"כ ענין הציפורן הוא שלא יומשך למקום שאינו ראוי, ועוי"ל ענין הצפורן דהנה יש ב' בחי' חשמל א' המבדיל בין קדש לחול וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין קדש לקדה"ק והוא כמו משל לשכל עמוק שהוא מסתיר על השכל והוא סיבת הגילוי דמבלעדו לא יובן השכל מפני עומקו, הב' ההבדלה
69 ת"ח. . שמינית שבשמינית : ראה סוטה ה, א. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד הערה 1376.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור , רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב, אב הוא בחי' כי אתה אבינו, וי"ב הם י"ב שבטים ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי' שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים, וכמ"ש כי השעורה אביב, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי', ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים, מצרים הוא בחי' ערות
22 שאין אני והוא יכולין לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א אר"א וכו' ת"ח מרבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואמנם צ"ל הלא אמרו ג"כ שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, וכמ"ש שוקיו עמודי שש, וארז"ל במד"ר שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, ולמה נשתוקק ונתאוה זה אינו מובן, אך זה אנו יודעים שנשתוקק ונתאוה כו', ולמלאות תשוקה זו מוכרח להיות תחילה מציאות תחתונים, וזהו ע"י שנפרט בע"מ בבחי' הדבור כנ"ל שעי"ז נעשה בחי' מציאות תחתונים במעלה כו', אך עדיין אינו מובן איך יהי' לו ית' דירה בבחי' התחתונים במעלה, שזהו מה שנתהווה העולם ליש ודבר נפרד, הלא אין אני והוא יכולים לדור כו', ואיך יהי' שניהם יחד שיהי' בחי' תחתונים במעלה ועכ"ז יהי' דירה לו ית' במקום התחתונים כו'.
26 אין אני והוא יכולים לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א את חג המצות תשמור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וסדר הרגלים תחילה תחילה צ"ל פסח, שבעת ימים תאכל מצות כו', דהנה אמרז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, והתנוק כשקורא אבא אי"ז מצד השגה שמשיג מפני מה הוא אביו מפני שהולידו, ומ"מ הוא קורא בתוקף ובחוזק ובגעגועים, והוא ע"י טעימת טעם דגן, וכמו"כ יובן דכדי שיהי' הכרה והרגשה בבחי' כי אתה אבינו הוא ע"י לחם מצה, דתנוק שצריך לקרות או"א הגשמים די באכילת לחם חמץ אבל להיות ההכרה באבינו שבשמים זהו דוקא ע"י לחם מצה שהוא לחם דשפלות וכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, דחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה הוא גאוה וגסות ואין אני והוא יכולין לדור , אבל מצה הוא לחם שפלות לכן הוא כלי להשראת אלקות.
32 ואין אני והוא יכולין לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
כי הנה חמץ הוא הגבהה והתנשאות, ובעבודה הוא בחי' כעס וגאוה, ע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אביהם שבשמים, לפי שאין אני והוא יכולים לדור , רק ע"י מצה דוקא שהוא ביטול ושפלות עי"ז נעשה התקשרות נש"י עם אביהם שבשמים כו'.
36 שאין אני והוא יכולים לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וביאור הענין הוא דהנה כתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואמרז"ל (ברכות ד"ה ע"א) כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות ואי' בזח"ג (רע"מ) דרע"ב ע"א דשם הוי' נק' חרב י' רישא דחרבא ו' גופא דילי' ה"ה ב' פיות דילי', והענין הוא דהנה ידוע דיניקת החיצונים יכול להיות משני אופנים, א' מחמת ריבוי הצמצומים, והיינו דכאשר נתצמצם ההארה האלקית בריבוי הצמצומים ובתכלי' ההעלם וההסתר אז יכולים גם החיצונים לינק משם, וכמו באדם הרי מהזיעה היוצא' מבין נקבי העור הוא חיות לרמשים כן הוא יניקת החיצונים והסט"א מאחורי העור שבין נקב לנקב בנקבי השערות שהוא בין צירוף לצירוף, לפי שכשהאוא"ס ב"ה מאיר בגילוי הנה משם אינם יכולים לקבל, כי אין אוא"ס שורה אלא במי שבטל אבל במי שהוא יש ומציאות אינו יכול להיות גילוי אוא"ס וכמאמר אין אני והוא יכולי' לדור ולכן הנה הקלי' וסט"א שהם יש ודבר נפרד לגמרי שמופרדים מאחדותו ית' הנה מגילוי אור אינם יכולי' לקבל משם, אבל כשמתצמצם האור בריבוי צמצומים אז יכולי' אף הם לקבל תוס' יניקה לפי שעכ"פ מעט ביטול יש בהם ג"כ דקרו לי' אלקהא דאלקיא, ועז"נ כרחל לפני גוזזי' נאלמה, דגוזזי' הם בחי' שערות, והיינו
216 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
..], וזהו את שבתותי ל' רבים שיש כמה בחי' בשבת אחת שהו"ע שלושה שבתות הנ"ל ועל כולם באה האזהרה תשמרו שצריך לשמור אותם שלא לחללם והיינו שלא יעשה דבר המחלל את השבת ויסלק השראת אא"ס ממנו והיינו כשמדבר שקר שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני או כשמתגאה שנא' עליו אין אני והוא יכולים לדור כו' שכל אלו גורמים סילוק אור השבת לכן צריך ליזהר מהם בתכלית וממילא יומשך אור השבת כי אור השבת אינו באה ע"י עובדא רק ע"י שמירה מן ההיפוך כו' וד"ל.
109 אין אני והוא יכולים לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ויובן הענין במה שמצינו מאחז"ל ע"פ אם רחץ ה' את צואת בת ציון א"ת אם אלא א ם משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמר המלך תבוא האם ותקנח צואת בנה כו', שהרי אין המלך מצווה לגרשו מפלטין כו', והענין הוא כי שפחה הוא בחי' הנה"ב שמקבל מבחי' ק"נ כמבואר בתניא, ובן שפחה הוא בכלל המדות דנה"ב וכידוע כי המדות נקראים בשם בנים, ובחי' פלטין של מלך הוא כללות הגוף ונה"ב שבישראל שדוקא מצד הגוף ראוים המה להיות פלטין ודירה לעצמותו וכמ"ש ושכנתי בתוכם ואחז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך לב של כאו"א וזה דוקא הי' עיקר המכוון כידוע כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ותחתונים הוא דוקא מצד הגוף ונה"ב כנ"ל, רק דוקא כשמטהר מוחו ולבו מכל מיני רע כי אם לאו הלא לא יגורך רע כו', וע"ד דוגמא למטה עיקר ענין המלוכה הוא דוקא על עבדים שהם בחי' עם וכמאמר אין מלך בלא עם כו', אבל על בנים וב"ב אפי' יהי' לו הרבה הגם שהם יהיו בבחי' ביטול בתכלית אליו לא יתחשב בחי' מלוכה ולא נק' מלך, וכ"ה על בחי' נה"א שנק' בשם בנים אתם כו' בני בכורי הגם שהם בתכלית הביטול וכמאמר ברא כרעא דאבוה כו' מ"מ לא שייך בחי' מלוכה רק דוקא ע"י התלבשות הנה"א בגוף ונה"ב, שמצד הגוף תוכל להיות בבחי' נפרד מצד ההסתר שלה על הנה"א, אבל כשתפעול הנה"א לברר הנה"ב שיהי' גם בה בחי' ביטול בבחי' אתכפי' לכה"פ ולקיים כללות התומ"צ, אז נעשה בחי' דירה ופלטין לעצמותו וכנ"ל, וזהו דוקא ע"י בן שפחה כנ"ל, אבל אם ח"ו כשטינף פלטין של מלך, דהיינו שהלביש המדות דנה"ב בלבושים צואים של מחדו"מ אשר לא לה' המה וכ"ש כשח"ו כשנפל ברע גמור של שלש קה"ט לגמרי שהם בחי' צואה ממש, וא"כ הרי טינף פלטין של מלך, ואז אינה ראוי' לדירת מלך כלל, וכ"ש כשנכשל בגאוה וגס רוח ח"ו שאחז"ל ע"ז אין אני והוא יכולין לדור כו', וא"כ ח"ו ה"ה כדוגמא שגירש המלך מדירתו ח"ו, והעצה לזה אמר המלך תבוא אם ותקנח צואת
199 אין אני והוא יכולין לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך ב
מקור מפורש
בדף זה
ומתורצת תמיהת תוד"ה כל (סוטה ה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יב ד'רלה
מקור מפורש
בדף זה
וראה סוטה ה, ע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א בהר שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כך יובן גם הנאמר בגמרא:
20 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
וראה סוטה ה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ב
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה ידוע דבתחילת העבודה צ"ל קצת ישות, והוא ענין שמינית שבשמינית.
445 סוטה ה, א. תו"א קכ, א. וראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 162. שיחת יום ב' דחג השבועות דאשתקד (תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 151). ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
"גאים" ("גיותניא") – לא קאי על בעלי-גאוה [שהרי בעלי-גאוה הם הסוג היותר גרוע ושפל בין בני-אדם, ואין זה גדלות להיות למעלה מהם], אלא כדאיתא במדרש "ד' מיני גאים נבראו בעולם, גאה שבבריות אדם, גאה שבעופות נשר, גאה שבבהמות שור, גאה שבחיות ארי, וכולם נטלו מלכות, וניתנה להם גדולה, והם קבועים תחת המרכבה של הקב"ה, שנאמר ודמות פניהם פני אדם ופני ארי' ופני שור ופני נשר .
4 ראה סוטה ה, א. וראה רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז ש"פ פקודי, פרשת שקלים
מקור מפורש
בדף זה
וזהו ג"כ שהר"ת דד"מ הוא דם מרה, שאין זה שלימות כו'.
27 רש"י סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט
מקור מפורש
בדף זה
ויובן זה ע"פ מאמר הבעש"ט על הפסוק כל שאור וכל דבש לא תקטירו גו' קרבן ראשית תקריבו גו', דלכאורה הרי זו סתירה, ומבאר, שבתחילת העבודה צ"ל קצת ישות, כמו שאור שמנפח, והיינו, שבכדי שלא יבוא היצה"ר ויאמר לו מי אני ומה אני, צריך להיות הגבהה בעבודתו, והו"ע שמינית שבשמינית.
38 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
עפ"ז יובן מאמר הגמרא:
63 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
"מלוה ברבית" – לא נזכר בהמשנה ד"אלו שאין להם חלק לעולם הבא", כי אם, באגדות חז"ל – גבי מתים שהחי' יחזקאל, ש"כולם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד, א"ל הנביא רבון העולמים מה טיבו של איש זה, א"ל בנשך נתן ותרבית לקח וחי, חי' לא יחי'" ; ואעפ"כ, "אלו שאין להם חלק לעולם הבא" שנזכרו במשנה – לא כולם הובאו בדברי הפוסקים, ואילו המלוה ברבית שאינו קם בתחיית המתים שלא נזכר במשנה אלא באגדות חז"ל – הובא בדברי הפוסקים!
870 ראה גם תוד"ה כל – סוטה ה, רע"א: "מצינו באגדה".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, י"ג כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, שאין הכוונה כאן לשלילת ענין הגאוה, שהרי גאוה הו"ע האסור ע"פ דין , אלא הכוונה היא לענין דהרגש עצמו בלבד, ומ"מ צ"ל יעזוב גו'.
702 ראה סוטה ה, א. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג. שו"ע אדה"ז סי' קנו ס"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וההוראה בעבודה (יינה של תורה), שגם כאשר עוסקים בעניני העולם, שזהו"ע ד"כנענים", שפירושו סוחר, צ"ל העבודה באופן ד"חוטב עציך" ו"שואב מימיך", לחטוב ולהסיר את העצות ד"רבות מחשבות בלב איש" , ולשאוב את המים שמצמיחים כל מיני תענוג –
2235 אף שהתחלת העבודה היא באופן שיש לו תענוג כו' – ע"ד שמצינו לענין "שמינית שבשמינית" (סוטה ה, א), שבהתחלת העבודה "צריך .. קצת הגבהה .. כי אם לא יהי' בבחינת הגבהה כלל לא יערב לבו לגשת אל העבודה כו'" (לקו"ת במדבר טו, ג).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
אבל, ענין הגבהות של "הר" צריך להיות רק באופן מועט – "שמינית שבשמינית" , בדוגמת "הר סיני", שעם היותו "הר", הי' "מכיך מכל טוריא" .
1055 סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ועל זה אומרים לו שההתחלה צריכה להיות באופן ד"בהר", שהו"ע של הגבהה והתנשאות, היינו, שיעשה זאת מצד ידיעת מעלתו , ש"למעשה ידיך תכסוף" , וכיו"ב, מתוך "שמינית שבשמינית" של גאוה .
1441 סוטה ה, א. וראה תו"א מג"א צא, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: כתיב מחה אמחה
מקור מפורש
בדף זה
והטעם הוא כי אין תיקון ובירור רק למה שנפל בשבירה שהן ז' מדות שכאשר מתהפכים למדות הרי הן ז"מ דקדושה, משא"כ קליפת עמלק למעלה מהשבירה שבמדות דבינה שם ס"ג כי הוא רק חוצפה שכנגד בחי' ח"י כנ'ל, כי אין לה תיקון רק אבוד וכליון למחות שרשו לגמרי, (כי א"א להיות מזה בחי' התנשאות דקדושה כמו שמינית שבשמינית כו'
65 כמו שמינית שבשמינית : סוטה ה, א. וראה תו"א קכ, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביאור על התורה הנ"ל - איתא במ"ח
מקור מפורש
בדף זה
והנה כתיב ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ולא נזכר כתר מל', והענין כי המן הוא מזרע עמלק חוצפה מל' בלא תגא שמדתו הוא בחי' הגסות, ובאמת ארז"ל ת"ח צ"ל בו שמיני' שבשמיני' שנאמר כולו ס"ג וכנז' לעיל הטעם שהרי א"א להיות שום
40 ת"ח צ"ל בו שמיני' שבשמיני' : ראה סוטה ה, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תעז. ס' מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' שפח. ובלקוטי שיחות חכ"ב ע' 162. וב”רשימות" חוב' טו ע' 6 ואילך. תורת מנחם ח"ג ע' 151.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות רבית והלכות עיסקא הלכות רבית והלכות עיסקא ב
מקור מפורש
בדף זה
ב וכל המלוה ברבית כאלו כופר באלהי ישראל וביציאת מצרים ואינו קם בתחיית המתים ואף בעולם הזה נכסיו מתמוטטים וכלים:
יד שמו"ר פל"א, ו. פרקי דרבי אליעזר ספל"ג. תוס' סוטה ה, א ד"ה כל. תוס' שם ב"מ ע, ע"ב ד"ה תשיך, לשינויא קמא (שכ"ה אפילו בנכרי לנכרי), שהוא עיקר לפ"ד הרמב"ן בראשית לד, יג (שבני נח מצווין גם על דינין, מלוה ולוה וכיו"ב כענין דינים שנצטוו ישראל). וכ"מ ולח"מ סוף פ"ט מהלכות מלכים (שמביאים דעת הרמב"ן בזה, שחולק על הרמב"ם). ועיין בבית שמואל באהע"ז סוס"י [ה] ס"ק טז, שדעת רוב הפוסקים דלא כרבי חידקא סנהדרין נו, רע"ב (שבן נח חייב גם על הסירוס). וראה גם רוקח הל' תשובה סי' טז. כל בו סי' סו, בשם מורא חטאים. כנסת הגדולה סי' קס הגה"ט אות ב. לקו"ש ח"ג ע' 1011 הערה 11.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה פרשה אחרי כז ב
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע י
והיינו מסירת נפש ולא בשביל שלא יהא כופר בה' ממש אלא היינו ביטול היש וגסות הרוח שבאדם שאמרו רז"ל כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה (בסוטה דף ה' ע"א) שהוא בבחי' אשירה ממש שעושה את עצמו ליש ודבר נפרד מיחודו ית', וצריך להיות בבחי' ביטול ומסירת נפש לה' והיינו כמו שנודע ממאמר מודים אנחנו לך שההודאה היא אליו ית' דכולא קמיה כלא חשיב וכל מה שלמטה מטה הוא יותר כלא ולא כמו שנראה בערכנו שהבריאה היא יש מאין ונראה לעינינו גשמיות העולם ליש ודבר נפרד כו' כמ"ש במ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה פרשה וזאת הברכה צו ד
מקור מפורש
בדף זה
(ועיין מזה ברבות בא ספט"ו בגמרא פ"ק דסוטה דף ה' ע"א זח"א קי"ו א' קפ"א א' ח"ב קנ"ו ב' קנ"ז א' ח"ג ע"ז א' ע"ט ב' קמ"ה א') הנה כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (בישעיה מ"ג ז') (ועיין מזה בב"ב דע"ה ב' יומא ל"ח א' רבות כי תשא ספמ"ו זח"א צ"ו ב' רכ"א ח"ב מ"ב ב' ח"ג רכ"ה א' רכ"ח א') פי' שכדי להיות נקרא בשמי וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ירד ונשתלשל בבחי' בי"ע להיות לו גם בחי' המעשה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
בדף זה
ואף אם הי' נראה בעליל שהדור פרוץ, ח"ו הס מלהזכיר , אין אנו וכל אנ"ש נתפסים בעון הדור ח"ו מפני עדי שקר שהעידו עלינו שלא בפנינו, מאחר שגם לנו יש עדים רבים כשרים ונאמנים למאות ולאלפים מהמוני עם , המגודלים אתנו מנעורינו ועד היום הזה בכל מקומות מושבותינו, במדינה זו ושאר מדינות המלך יר"ה, הראוים ומוכנים להעיד באמת ואמונה שעיניהם ראו ולא זר כי נקיים אנחנו מעון הזה אשר חשדונו חכמים הנ"ל, ויתנו אותנו כמלעיגים על דברי חז"ל, וח"ו לא מיני' ולא מקצתי' ולא שמץ מנהו , כי עיניהם לנוכח יביטו כאשר גדלנו באמונה אתם מנעורינו ועד עתה באמונת חכמים, וזהירות לקיים כל דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז מרבים משלומי אמוני ישראל , וכל דרכנו לנוכח פניהם, כי לא מראש בסתר דברנו ולא במחשך מעשינו .
500 לא מיני' ולא מקצתי': ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סט
מקור מפורש
בדף זה
ח"ו הס מלהזכיר , לא מיניה ולא מקצתיה, ומי זוטר עונש זה לבדו, שארז"ל שאין מקבלין פני שכינה .
4246 לא מיניה ולא מקצתיה, ומי זוטר: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר
מקור מפורש
בדף זה
ולזאת באנו להטיל גודא רבא בגזירת נח"ש שלא ירים איש את ידו להדפיס בעצמו או על ידי גירא דיליה, לא מיניה ולא מקצתיה , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס.
269 ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה
מקור מפורש
בדף זה
וזהו פלא גדול דודאי אין ערך כלל לאוי"ר דנשמה בהיותה בגוף חומרי שנולד מתאות אב ואם כמ"ש ובחטא יחמתני אמי כו' הגם שיעבוד עבודה תמה כמו במס"נ באה"ר בתענוגי' כצ"ג כמשה ואבות אין זה רק ע"י התלבשות הגשמיות דנה"ט שאין לה ערך לאוי"ר דנשמה מצד עצמה בהיותה צרורה בצרור החיים את ה' ממש לא מיני' ולא מקצתי', וגם אוי"ר האלקי' דנשמה ודאי תחשך אורה הרבה בירידתה למטה בלבוש הגס דנה"ט במוח ולב גשמי המעורב טו"ר כו' שמחשיך ומסתיר אור האלקי שבנשמה גם בנשמות הצדיקים הגדולי' כמשה ואברהם שהיו בחי' מרכבה תמידי' כמו שהיו קודם בואם לעוה"ז כו', וכ"ש בנשמות שלמטה ממדרגתם שהתפעלותם באה"ר ודביקות אמיתי' רק לפרקים כמו בק"ש ותפלה שחרית ולא כל היום שהן בבחי' קטנות המוחי' כו', וכ"ש בנשמות הבינוני' שנופלים לפרקים למטה בחומריות הגוף לגמרי כו' וא"כ ודאי זהו ירידה גדולה לנשמה כמו הנפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא כו' (יותר מיריד' הנשמה דאדה"ר דכתי' בה ויפח באפיו נ"ח כו' שהי' גופו טהור וקדוש מתחלת הווייתו להיות חומר לצורה זו כו'), ואיך יוכל להיות להיפך שיהי' עליי' הנשמה ע"י עבודה זו דאוי"ר שלה בגוף [ל]מדרגה גבוה יותר משרשה הראשון ומה גם שתקרא בשם מהלך בעילוי עד אין שיעור בכל נשמה לפי ערכה וגם בנשמות משה ואהרן כו'.
33 לא מיני' ולא מקצתי' : ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה
מקור מפורש
בדף זה
וע"כ גם ת"ח יש בו שמיני' שבשמינית גסות שהוא בחי' גס וס"ג שבשבה"כ שבחטא עה"ד כמ"ש במ"א, ואפי' תינוק קטן בלימודו אם לא ינשאו אותו לא ישכיל כ"כ, וזה נראה בעליל גם דקות השכל והסברא והטבע ביותר שיתפתחו [oldpage_תמא] בשכלם ומדות שלהם בגסות כו'.
549 ת"ח. . שמיני' שבשמינית : ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. ש"א סב, א ובהערה 11. לקמן פ' תצוה שסו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צ, ב
מקור מפורש
בדף זה
או רוח בינה והוא בחי' רוחניות ההשכל' והשגה שכלי' כמו שהיא בעצם וכאשר היא באה בהתלבשות בצירופי אותיות המח' כשחושב השכל והשגה ההיא אזי נעשה המחשבה שחושב את אור ההשכלה הרוחניות כמו לבוש ממש להעלים ולהסתיר מהות ועצם אור השכל הרוחני לבלתי הגלות נגלות ממנו כמו שהיא בעצם מהותו כלל וכמ"כ אור המדות כאהבה ויראה שבלב שמהות ועצם שלהם הוא בבחי' רוחניות ממש כמו שנראה בחוש בהתעוררות אור האהבה הרוחניות בלב וכן הפחד או הכעס וכה"ג וכאשר באה רוחניות אור האהבה לכלל הרהור במח' שבמוח הרי נתפסת שם ומתלבשת בבחי' לבוש מח' להעלים מהותה העצמי כמו אדם שמלבי' גופו בלבו' דבר זר כו' וראיה לזה ממה שיכול אדם לפשוט עצמו מלחשוב כמו שפושט לבושו וחוזר ולוב' וחוזר ופושט כך יכול לפשוט את לבו' המחשבה שלא יחשוב באותו השכל או באותה המדה שבלב וכה"ג ואם היה המחשבה בבחי' עצם ומהות כשחושב בשכל ומדות איך יוכל לפושטו כו' אלא מוכרח לומר שהמחשבה נקרא לבוש לשכל ומדות שהן באין במחשבה בהתלבשות להיות בה בהעלם עצם מהותן כו' ואע"פ שהמחשבה שבמוח נובעת מן השכל והוא מבחי' ההשגה דבינה שמיד שישיג בהשגה יבא לכלל אותיות מחשבה הנקרא מחשבה עיונית (ולא כהרהור המחשבה במדות שבלב שנקרא הרהור ולא מח') וכמ"ש במ"א דהמח' נקרא לאה ושרשה מאחוריים דאימא כו' והוא קשר של תש"ר כו' וגם הרי מבואר במ"א בענין אור מים רקיע דההשג' לאורך ורוחב בהסבר וטוב טעם שנקרא בינה הוא הנקרא נהר והוא בחי' מים שנמשכים בהתפשטות וכאשר אגלידו מיא ונקרא קרח היינו כאשר ההשג' נתפסת במציאת דבר עומד בלי התפשטות והיינו כשבא במח' בצירופי אותיות מוגבלים שמתהווים מגופו של השכל עצמו כו' הענין הוא דעצם ההשג' שכלית כמו שהיא נקרא נהר שיוצא מעדן שהוא מוח החכמ' שנק' אין ונמשך מאין ליש בבחינת בינה כידוע אך בחי' התפשטותה והמשכת' במח' אין זה עצם מהותה כלל אדרב' המחשב' היא בבחי' כיסוי והעלם להעלים אמיתית מהות השגת שכל הרוחני שהרי במח' העיוני' בא לכלל ענינים שונים וזרים שאינם ממהות רוחניות ההשג' כלל ע"ד דוגמא כשמשיג בכי טוב איך שנתהווה הבריא' יש מאין שהשג' זו רוחניות היא וכאשר באה לכלל אותיות מח' עיונית שמעיין במחשבתו איך הוא ומה הוא אז יצייר הדבר בענינים שונים שאינן מכוונין כלל לאמיתת הדבר השגת רוחנית הזאת כמו שהיא בעצם כלל לא מיני' כו' ועוד ראיה לזה ממה שאנו רואים בחוש שכאשר נולד התפעלות המדות בלב מן השכל שבמוח א"א להיות כ"א ע"י התלבשות השכל במח' באותיות דוקא שנקרא הרהור ואז יתפעל בלב כמו שמשיג איך הדבר מו"מ טוב לו יבא אור השג' זו בכלל מח' והרהור דוקא ואז יתפעל בלבו לחשוק לזה וכן להיפך בהשגת דבר רע ומזיק יבא בהרהור במח' תחילה ואז יתפעל בפחד בלב וזה דבר פלא לכאורה למה לא יומשך מן השכל במדות כמו שהוא ולא יצטרך להביא במחשבה ועוד יפלא יותר ממה שאנו רואים במדות שבלב שאינן נתפסים בלב בהתפעלות כ"א באמצעות המח' דוקא אז הן נתפסים במציאת מדה בלב שאם
21 לא מיני' : לשון הגמרא סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב
מקור מפורש
בדף זה
לזאת באנו בגודא רבא ובגזירות נח"ש , שלא ירים איש את ידו להדפיסם בעצמו או על ידי גירא דיליה לא מיניה ולא מקצתיה , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס.
1152 לא מיניה ולא מקצתיה: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב
מקור מפורש
בדף זה
ולזאת באנו להטיל גודא רבא בגזירת נח"ש שלא ירים איש את ידו להדפיס בעצמו או על ידי גירא דילי', לא מיניה ולא מקצתיה , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס.
1504 לא מיניה ולא מקצתיה: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כג
מקור מפורש
בדף זה
ולזאת באנו להטיל גודא רבא בגזירת נח"ש שלא ירים איש את ידו להדפיס בעצמו או על ידי גירא דיליה, לא מיניה ולא מקצתיה , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס.
1552 לא מיניה ולא מקצתיה: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת סז
מקור מפורש
בדף זה
ואנכי זקנתי לא אוכל לעמוד בקשרי מלחמה כזאת כמו שהי' אאמו"ר ז"ל, כי מי ידמו לו בחכמה אלקית ובגבורה שבלב כארי, וה' עמדו בכל [מ]כל , מה גם יראתי מאד שלא יגרום החטא (כי אולי קטרוגים קשים למעלה ברוחניות על הנערים וכו', וגם הבעלי בתים, במיעוט עול מלכות שמים ויגיעה בתפילה ותלמוד תורה וד"ל).
2703 בכל [מ]כל: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת סז
מקור מפורש
בדף זה
והיינו שיפתחו הם מעצמם למסור בקשה גדולה ועצומה הניכרת מקירות לבבם, בב' דברים כוללים שמחזיקים, לתרץ כל המלשינות, להיות נראה השקר שלהם מתוך האמת, ומובטחני שיקובל לחכמים ונבונים כמוהם (רק אם לא יתחכמו יותר מדאי, כדרך החכמים ביותר שרוח יתירה בהם בשמינית שבשמינית כו').
2712 בשמינית שבשמינית: ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ג פרשת בלק מי מנה עפר יעקב
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יא
ב) והנה ארז"ל פ'"ק דסוטה דףה' ע"א וא"ר אליעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער (מקיץ בתחיית המתים, רש"י ועמ"ש ע"פ אשבעה בהקיץ תמונתך) שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר , שוכבי עפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו (משפיל עצמו לעפר רש"י), ואפ"ל בזה הטעם ע"ד מ"ש בסידור שער התפלה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו, בענין כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שנאמר אם נבלת בהתנשא, וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה וכאשר נדחה למטה תחתית העיגול הנה הוא למעלה כידוע היינו שיוכל לדבק א"ע בבחי' סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה וכמ"ש ומתחת זרועות עולם ועל כן המשפיל עצמו הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו עכ"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
יהל אור על תהלים נא קצח
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יח
פ"ק דסוטה דף ה' ע"ב כמה גדולים נמוכי הרוח (עמ"ש ע"פ לשארית נחלתו כו' והוא א' מג' מדות של תלמידי א"א ע"ה רוח נמוכה כו') לפני הקב"ה כו' כאלו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה וכו' וכ"ה פ"ו דסנהדרין דמ"ג ע"ב ושם פי' מהרש"א דמי שהקריב עולה שכר עולה בידו ואם עשה עבירה שחייב עליה חטאת ואשם אין מתכפר לו אבל רוח נשברה דהיינו ששב בכל לבו ורוחו מקרי זבחי אלקים (ר"ל זבחי לשון רבים) דעולה לו גם בשביל חטאת ואשם כו' ואמר עוד שאין תפלתו נמאסת ע"פ המדרש פ' צו פ"ז אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר קרוב הוי' לנשברי לב כו' זבחי אלקים רוח נשברה כו' עכ"ד
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש ספק למי אגרת ה
מקור מפורש
בדף זה
ובפרט מלעשות אגודות בחצר בית מקדש מעט ח"ו לא מיני' ולא מקצתי' .
1081 לא מיני' ולא מקצתי': ע"פ סוטה ה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ערבים עלי דברי דודיך] ויובן כו' ענין נט"י
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הענין יובן ממ"ש במ"א בביאור מארז"ל שת"ח צ"ל בו שמיני שבשמינית מגה"ר ומעטרא לי' כסאסאה לשבולתא, ופי' בערוך ערך ססא שססא הוא הענף שגדל בראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדים ואינם חלקים אלא בולטי' מהם כעין שנים דקים מאד, והיינו כי הת"ח בכדי שלא ישפיל א"ע כ"כ, ועי"ז יהי' נשמר מכל דבר רע כו', וכן בעבודה שבלב זו תפלה א"א בלא אמצעית מעט ממדת הגסות והוא במה שעושה א"א ליש ודבר שצ"ל עובד ה', ומניעת העבודה יצר לו שאינו חפץ להיות נפרד, והגם שזהו אצלו
1376 שת"ח צ"ל בו שמיני שבשמינית : ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. תו"ח משפטים ח"ב שג, א. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קלה ואילך.
להבא להלן ראה (בסמוך בפנים שמציין ל) תו"א מג"א קיט, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרכ"ז זכור את יום השבת כו'
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
ג) ומעתה יובן ענין זכור וענין שמור, דהנה שמור הוא מל"ת כמשארז"ל (סוטה דף ה' ע"א, שבועות ד' ע"א, מכות י"ג ע"ב, עירובין צ"ו ע"ב, ע"ז נ"א ע"ב, זבחים דק"ו א', מנחות צ"ט ב') כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, וזכור הוא מ"ע כי זכור עם י"ה רמ"ח מ"ע, ולכאו' צ"ל הלא שמי עם י"ה שס"ה מל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע כו' (בקבלה יש ב' דיעות, הא' הוא של"ת הם בי"ה של שם הוי' ומ"ע הם ו"ה של שם הוי', ויש דיעה שהגם ששרש ל"ת הם מבחי' י"ה זהו רק השורש שלהם, אבל בעצם הם למטה מבחי' מ"ע דהיינו בחי' י"ה שלמטה משם הוי' כמשי"ת, וכאן נאמר כמו דיעה זו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועוי"ל ענין ק"נ דאצי'
מקור מפורש
בדף זה
הביטול ולכן נק' בשם קליפה, ותדע שאפי' בע"ס דקדושה נק' דא מוחא ודא קליפה בזח"א פ' בראשית דף ך' ע"א, וכמו אותיות מחשבה ודבור הם כמו קליפה ולבוש לגבי עצם החכמה, וא"כ גם הק"נ דאצילות אף שהיא אצי' מכח המגביל מ"מ נק' בשם קליפה, אלא שי"ל שהוא ע"ד הקליפה הנקרא שומר לפרי כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ט ע"ב בפי' השומר אחי אנכי, ועמ"ש בהוספה לת"א בד"ה ויקח המן את הלבוש, בענין שמיני שבשמינית ומעטרא לי' כסאסאה לשיבולתא, והיינו בכדי להיות ויגבה לבו בדרכי ה', אלא שבהשתלשלות מהן בבי"ע נעשו קליפות ממש, דוגמת נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות (שלמטה נעשה מזה דין קשה שעל ראש רשעים יחול בגיהנם כו' כידוע, ובשרשו הזיעה הוא רק בחי' הפסולת שיוצא מתוקף יראתם שזעים מחיל כסא, ובעבודה ז"ע שאחר ההתבוננות בתפלה יכול להיות נמשך כעס על ההיפך, וז"ע וחרה אף דכתי' בפ' שני' של ק"ש כמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים), וגם בלא"ה יש הפרש גדול בין ק"נ דאצי' לק"נ דבי"ע כו', שהרי בקדושה אצילות לשון ויאצל
29 שמיני שבשמינית : ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' רכ ואילך וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
הרוחני של הנפש בחיות בשרים בהאברים כל אבר ואבר לפי ענינו, דהנה כתיב כי הדם הוא הנפש, שאור וחיות הנפש מלובש בדם, אמנם בהתלבשות זו של החיות הרוחני בדם (שהוא דם היותר מובחר והוא הרביעית דם שהנפש תלוי בו) הוא חיים רוחני' עדיין, ועל ידי הגידים בא בחיים בשרים, וזהו עולם שנה נפש, דעולם שהוא מקום, והיינו דגם החיות המתלבש בעולם הוא בכלל מקום, והתחברות הנפש עם עולם הוא על ידי שנה שהוא זמן כדוגמת הגידים המביאים את החיים הרוחנים להיות בחיים בשרים.
34 ראה שבת לא, סע"ב. סוטה ה, א. עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרפ"ט גדול יהי'
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יד
איך שהוא מצד המשפיע היינו בהאוא"ס שלפני הצמצום וכמאמר יחיד חי העולמים מלך, דעצמות אוא"ס הוא יחיד ומיוחד, וחי העולמים החיות שבכללות העולמות היינו גילוי אור הקו, דבי' איתמר וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים כו' דההוא נביעו הוא גילוי אור הקו הוא החיים של כל ההשתל', וזהו חי העולמים שהוא החיות של כללות ההשתל', הנה חי העולמים הוא מבחי' מלך בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום, והיינו דכללות גילוי הקו הוא הארה בלבד וזהו באורך נראה אור, דזה מה שנראה אור בכללות ההשתל' הוא רק באורך שהוא אור וזיו בלבד והיינו דרשימו וקו הם רק הארה בלבד שבהתבוננות זו הרי נדבק נפשו בהתקשרות והתלהבות גדולה לעצמות אוא"ס חיי החיים, וישפוך נפשו לפני הוי' בהתעוררות גדולה ועצומה אשר יתלהט בשלהובא דנהורא עילאה וכל עצמותיו תאמרנה כל פסוקי התפלה בשמחה גדולה בהתקרבו להוי' עד אשר מגיע לאמירת הוי' אחד הרי נקבע בו הביטול והיחוד, ואחרי התפלה חולף ועובר היינו כשהולכים בעניני העולם הרי נשכח ענין הביטול, ולפעמים הנה מההתלהבות ורוממות הנפש שבתפלה הנה יכול להיות שאחר התפלה בהלכו בעניני עולם הוא בהנהגה של ישות והתנשאות שהיסוד היינו רוממות הנפש בתפלה הוא יסוד אמת דכך היא המדה דכאשר מתבוננים בגדולת הוי' הרי נעשה שמחת הנפש, וכמו שאנו רואים במוחש דכאשר האדם מדבר או מספר אודות מלך גדול או חכם וצדיק מופלא הרי בעת סיפורו פועל בו רוממות הנפש ומכ"ש בעת שהוא מתבונן בגדולת הוי' שנעשה שמחת הנפש ועליצותה, אבל כמו שבא בעניני עולם ונשכח הבטול ונשאר רק הרושם של הרוממות, ועי"ז הוא בא לגיאות והדומה ה"ז כדוגמת בנין שקר על יסוד אמת, וארז"ל (סוטה דף ה' ע"א) אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם , שהוא היפך ענין המקדש, דבמקדש כתיב ושכנתי בתוכם כו' שנעשה מכון לשבתו ית', וכאשר הוא בגיאות וישות אז הוא נפרד מאלקות והסיבה לזה הוא לפי שגם בעבודתו בתפלה הי' במדרי' מדמה בלבד דזהו היינו כחולמים שמרכיב ב' הפכיים כאחד, דאם עבודתו בתפלה היתה באמיתית הנה אז הרי גם כל היום הי' בכל דרכיך דעהו, שהי' נשאר אצלו הרושם של התפלה והי' זוכר על אלקות תמיד בכל הענינים והעשיות, אך מפני שבתפלה הוא בלתי אמיתי ע"כ בכל היום נשכח הענין לגמרי, אבל יש יתרון המעלה בזמן הגלות והוא בהמס"נ, דבזמן הבית דאלקות הי' בגלוי הרי העבודה אינו פלא כלל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר