87

באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקדוש־ברוך־הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו", ואז "מיד רוח הקודש שורה עליו"⁵⁰ – כל זה הוא חלק מהענין של "מיסודי הדת לידע".

ו. "גבור עשיר ועניו" – אינם חלק ממהות הנבואה

לפי זה מובנים תנאי הנבואה, ומדוע מונה הרמב"ם דוקא תנאים אלו, ולא את הפרטים האחרים שבגמרא "גבור עשיר ועניו".

הרמב"ם אינו מתכוון לפרט את כל התנאים הנחוצים להשראת הנבואה, אלא רק את הפרטים שצריך "לידע" אותם כ"יסוד הדת", והם, ש"אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו... בעל דעה רחבה עד מאוד",

משום שפרטים אלו קשורים לעצם מהות הנבואה⁵¹ ומוסיפים להבנת ענין הנבואה – שהיא באופן המשפיע על דעת האדם, ולכן יש חשיבות למצבה של דעת האדם ומדותיו כאשר הנבואה חלה עליו,

ואילו הפרטים האחרים – "גבור עשיר ועניו" – הם רק תנאים שהנביא זקוק להם לצורך השראת הנבואה מלמעלה, אך אין הם חלק מעצם מהות הנבואה, ולכן אין נחוץ "לידע" אותם כחלק מיסוד הדת – חלק מענין הנבואה ממש:

גבור ועושר מבטאים את שלימותו הגשמית של האדם, הדרושה כתנאי להשראת השכינה⁵², והמדה של "עניו" נחוצה כדי להסיר את המונע להשראת השכינה, כי "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש־ברוך־הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם"⁵³, וזהו ככפירה בעיקר⁵⁴.