86
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד ואלה הם הנביאים וזו היא הנבואה".
וכך מובן גם מדברי הרמב"ם להלכה בספרו היד החזקה, ששם אומר הרמב"ם: "מיסודי הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", ומיד הוא ממשיך ומפרט את תנאי הנבואה – "ואין הנבואה חלה...", וכן את הפרטים כיצד מגיע הנביא אל הנבואה, ואת "דרכי הנבואה"44, כפי שהוא ממשיך בהלכה "אדם... כשיכנס לפרדס...", ועל אופן הנבואה בפועל –
בכך אין הוא מתכוון לתאר ולהודיע את הפרטים והאופנים שבסדר הנבואה, אלא הוא מביאם כענינים אשר ידיעתם – "לידע" – היא "מיסודי הדת"*:
מיסודי הדת אין די בידיעה שהנבואה שורה על בני האדם, "גילה סודו אל עבדיו הנביאים"45 באופן כללי, אלא יש צורך גם בידיעת אופני וגדרי הנבואה – שהיא קשורה לשכלו ולדעתו של הנביא, ונקלטת בדעתו46. כפי שממשיך הרמב"ם47 ואומר על הנביאים בכלל "וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכל הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה".
וכיון שהנבואה היא גילוי המתאחד עם מציאות הנביא ודעתו, עד כדי כך ש"יהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמו שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים"48, לכן חשובים בידיעה זו – "לידע" – גם דרכי הנבואה, כפי שממשיך הרמב"ם ומפרט, באופן ש"כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא הולך ומתקדש ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהי' לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין49
הערות
- 44. ראה רמב"ם שם ה"ז.
- *. וכהתחלת לשונו "ואין הנבואה חלה כו'" כהמשך ל"מיסודי הדת לידע כו'" ולא כ' "אין" כענין בפ"ע.
- 45. עמוס ג, ז.
- 46. וראה במה שהאריך הרמב"ם בגדר הנבואה – מו"נ שם פל"ו ואילך. ומתחיל שם רפל"ו "דע כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע השופע מאת ה' כו' באמצעות השכל הפועל כו'" (תרגום קאפח. וראה בתרגום שלפנינו).
- 47. פ"ז ה"ב.
- 48. שם ה"א.
- 49. "להבין כו' בחכמתו כו' ויודע" – חב"ד; וכ"ה בכ"מ ברמב"ם (הקדמת הרמב"ם: חכמתם .. להבין .. למדע; שם: דעת רחבה ונפש חכמה .. לידע .. ובינותי'; הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב: שיתבונן .. חכמתו .. לידע; שם הי"ב: חכם ומבין דעתו; [פ"ד ה"ט: יודעת ומשגת .. שלמה בחכמתו]; שם הי"א: חכם ומבין בדעתו; [שם הי"ג: חכמים .. לידע ולהשיג]; שם רפ"ז: חכם גדול בחכמה .. דעת רחבה .. להבין; הל' דעות פ"ג ה"ג: לדעת .. שיבין .. בחכמות; הל' ת"ת פ"א הי"ב: בדעתו להבין .. כשיגדיל בחכמה; [הל' ע"ז פ"א ה"א: חכמי .. להשיג .. בדעתם; הל' תשובה פ"י ה"ה: ויתחכמו .. שישיגוהו וידעוהו]; שם ה"ו: להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים; הל' קידוש החודש פי"א ה"ה: יתבונן חכם .. על דעת; הל' מכירה פכ"ט ה"ח: חכם ונבון שהוא יודע; הל' סנהדרין פ"ב ה"א: חכמים ונבונים .. בעלי דעה רחבה; [סוף הל' מלכים: חכמים .. ויודעים .. וישיגו]). ראה אוצר לשון הרמב"ם – להרב אסף (חיפה, תשמ"א) – בערכים השייכים לשרש חכם.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
משנה תורה, הלכות דעות ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳:א׳ - הטקסט מספריא
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש י״א:ה׳ - הטקסט מספריא
שמא יתבונן חכם מחכמי האומות או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יון בדרכים אלו שאני מחשב בהן לראיית הירח ויראה קירוב מעט במקצת הדרכים. ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותו הדרך קירוב. אל יעלה זה על דעתו אלא כל דבר שלא דקדקנו בו מפני שידענו בעיקר הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין חוששין לו. לפיכך לא דקדקנו בו.
משנה תורה, הלכות מכירה כ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפוטרופוס שנשא ונתן במטלטלין וטעה דינו כדין הגדול פחות משתות מחילה שתות מחזיר ההונייה יתר על שתות בטל מקח כמו שביארנו ואני אומר שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימין אלא בשמשך או המשיך אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע ואחרים שחזרו בו מקבלין מי שפרע.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחס.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך כז ‹ הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם ‹ שיחה ד ‹ 263 לקו"ש חכ"ג ע' 86
- כרך כט ‹ שופטים ‹ שיחה א ‹ 95 לקו"ש חכ"ג ע' 86
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.