95

קטן. ומשום כך מובא בנמשל דוקא הפסוק "כי נער ישראל ואוהבהו", ואין מובאים פסוקים המופיעים לפני כן בתורה: "מאהבת ה' אתכם"⁸, "כי אהבך ה' אלוקיך"⁹, וכדומה – כי בענין זה של נתינת הדין והמשפט חשובה דוקא החביבות משום שישראל הם "נער", בן קטן.

ולכאורה, נראה ההיפך: ה"משפט" – שופטים ושוטרים תתן לך – קשור דוקא לגדולה באופן כללי, ובמיוחד גדולה בשכל, כדברי הרמב"ם¹⁰ "אין מעמידין בסנהדרין .. אלא אנשים חכמים ונבונים¹¹ מופלגין בחכמת התורה בעלי דעה¹¹ מרובה .. שנאמר¹² והתיצבו שם עמך, בדומין לך (למשה) בחכמה וכו'".

ב. משפט שהוא כפרדס

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפשטות יוצא, שדוקא הקשר של "משפט" לישראל אינו חזק כל כך כמו ענינים אחרים של תורה ומצוות. אמנם, "מגיד¹³ דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו – אלו הדינין¹⁴ – לישראל (דוקא)", אך בכל זאת, גם "אומות העולם¹⁵ נצטוו על הדינין שהיא אחת משבע מצוות שנצטוו בני נח", והנאמר בתורה¹⁶ "ומשפטים בל ידעום" הוא רק לגבי¹⁴ "דקדוקי הדין".

ועל כך אומר רבי לוי, שהענין הוא להיפך: ה"משפט" חביב ביותר אצל הקדוש־ברוך־הוא, אף יותר מ"כל מה שבראתי", ומשום כך הוא ניתן דוקא ל"עם שאני אוהב". ולכן יוצא, שה"משפט" שייך לישראל יותר מענינים אחרים של תורה ומצוות.

אך הסיבה לכך אינה מובנת, מדוע ה"משפט" חביב כל כך, עד שהוא קשור לישראל יותר משאר עניני תורה ומצוות? והרי, לכאורה, הדבר נראה להיפך, כאמור לעיל.

על כך מקדים רבי לוי את המשל של "מלך שהיו לו בנים הרבה... והיה לו פרדס אחד...", כאשר ההדגשה היא דוקא על "פרדס": ההבדל בין פרדס לבין שדה הוא, שהפרדס מצמיח פירות "שאינם מוכרחים לצורך קיום החיות"¹⁷, ו"אינן אלא להתענג בהן"¹⁸, בעוד אשר בשדה צומחת בעיקר תבואה, שהיא מזון הכרחי "לצורך קיום חיותן"¹⁷.

בכך מבהיר רבי לוי, שאין מדובר