אגרת סט
אגרת סט
[לפני תקס"א?]
הנה 4210 לא טובה השמועה 4211 אשר שמעה אזני 4212 , קול ענות אנכי שומע 4213 , מצעירי הצאן 4214 אשר השמיעו במרום קולם 4215 , ויקומו לצחק 4216 , ושתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ 4217 , לשפוך בוז 4218 וקלון 4219 על כל תופשי התורה 4220 , ויודעים ולא יודעים, אשר אינם מהאנשים השלמים 4221 אתנו לומר כי העדה שלנו לבדה קדושה, ח"ו הס מלהזכיר 4222 , כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' 4223 .
ופליאה נשגבה 4224 בעיני על העולה על רוחכם 4225 להיות מאנשי ותלמידי תלמידי רבוה"ק, אחר שבררתם לעצמכם דרך עקלתון, ואזליתו בתר איפכא 4226 ותהפוכות ממש מן הדרך אשר הדריכונו רבותינו הקדושים, אשר ראשית והתחלת עבודת ה' האמיתית היא היות מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה רוח נמוכה ונפש שפלה 4227 בפני כל אדם 4228 ממש, כמו שאמרו רז"ל שמשים עצמו כשיריים 4229 ממש באמת לאמיתו 4230 בדעה והשכל, להשכיל ולהבין בבינת הלב ובשכלות הלב איך הוא שארית ושיריים של כל ישראל ממש. ומבלעדי זה לא ירים איש את ידו ורגלו 4231 לפתח פה ולשון 4232 מדברת גדולות 4233 ה' ורוממותו בגרונו 4234 באמת, כי אם בדמיונות כוזבות, כדכתיב ממעמקים קראתיך ה' 4235 .
ועוד הנני יוסיף הפלא 4236 ופלא, שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתותיהם 4237 במים אדירים 4238 מים הזדונים 4239 , אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו 4240 , ונרחיב פה ונמלאנה 4241 בדברי הוללות וסכלות, היא הליצנות המשמחת אלהים אחרים ואנשים 4242 בני בליעל 4243 , לאמר יושיענו זה 4244 . ח"ו הס מלהזכיר 4245 , לא מיניה ולא מקצתיה, ומי זוטר 4246 עונש זה לבדו, שארז"ל שאין מקבלין פני שכינה 4247 . והגם כי כל פרטי דקדוקי ענין זה, מה נקרא ליצנות, לא נמצא כתוב בפירוש בדברי רז"ל, הרי קיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא 4248 ובפרט העון הגדול הזה, אשר הפליגו רז"ל 4249 בחומר עונשו, יסורים בתחילתו וסופו כליה ר"ל. ע"כ אהוביי אחיי אל תרעו 4250 הרעה הגדולה הזאת 4251 לשבת בסוד משחקים 4252 כשחוק הכסיל 4253 .
וכל אשר לא ישמע לדברי 4254 אלה 4255 עלי להרחיקו מעלי בבל יראה וימצא 4256 בגבולינו, עד שב ורפא לו 4257 .
הערות
- 4210. נדפסה במאה שערים סי' ב. גנזי נסתרות סי' יח. אגרות בעה"ת סי' קלז. "חסידים ומתנגדים" ע' 309. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת פה. לקביעת התאריך, ראה בשוה"ג לאגרת הקודמת. לתוכנה ראה גם לעיל אגרת סב (וגם שם מסיים, שמי שלא ישמע בקולו ירחיקוהו מעל גבולו).
- 4211. לא טובה השמועה: ע"פ ש"א ב, כד.
- 4212. שמעה אזני: ע"פ איוב יג, א.
- 4213. קול ענות אנכי שומע : ע"פ תשא לב, יח.
- 4214. מצעירי הצאן: ע"פ ירמי' מט, כ. נ, מה.
- 4215. השמיעו במרום קולם: ע"פ ישעי' נח, ד.
- 4216. ויקומו לצחק : ע"פ תשא לב, ו.
- 4217. ו שתו בשמים . . בארץ : ע"פ תהלים עג, ט.
- 4218. לשפוך בוז: ע"פ תהלים קז, מ.
- 4219. בוז וקלון: ע"פ משלי יח, ג.
- 4220. תופשי התורה: ע"פ ירמי' ב, ח.
- 4221. מהאנשים השלמים: ע"פ וישלח לד, כא.
- 4222. הס מלהזכיר: ע"פ עמוס ו, י.
- 4223. כי כל . . קהל ה ': ע"פ קרח טז, ג.
- 4224. ופליאה נשגבה: ע"פ תהלים קלט, ו.
- 4225. העולה על רוחכם: ע"פ יחזקאל כ, לב.
- 4226. ואזליתו בתר איפכא: ע"פ כתובות מח, ב.
- 4227. מתלמידיו של אאע"ה . . שפלה: אבות פ"ה, יט.
- 4228. ונפש שפלה בפני כל אדם: ע"פ אבות פ"ד, י.
- 4229. שמשים עצמו כשיריים : ר"ה יז, ב.
- 4230. באמת לאמיתו: ע"פ סנהדרין ז, א.
- 4231. לא ירים . . ורגלו : ע"פ מקץ מא, מד.
- 4232. פה ולשון: ע"פ זח"ב עח, ב.
- 4233. לשון מדברת גדולות : ע"פ תהלים יב, ד.
- 4234. ורוממותו בגרונו: ע"פ תהלים קמט, ו.
- 4235. ממעמקים קראתיך ה ': תהלים קל, א.
- 4236. ועוד הנני יוסיף הפלא ופלא: ע"פ ישעי' כט, יד. בהבא לקמן ראה אגרת הקודמת.
- 4237. שמעתי ותרגז . . שפתותיהם: ע"פ חבקוק ג, טז.
- 4238. במים אדירים: בשלח טו, י.
- 4239. מים הזדונים : ע"פ תהלים קכד, ה.
- 4240. אשר . . אדון לנו : ע"פ תהלים יב, ה.
- 4241. ונרחיב פה ונמלאנה: ע"פ תהלים פא, יא.
- 4242. המשמחת אלהים . . ואנשים: ע"פ שופטים ט, יג.
- 4243. ואנשים בני בליעל: ע"פ ראה יג, יד.
- 4244. יושענו זה: ע"פ ש"א י, כז.
- 4245. הס מלהזכיר: ע"פ עמוס ו, י.
- 4246. לא מיניה ולא מקצתיה, ומי זוטר: ע"פ סוטה ה, א.
- 4247. אין מקבלין פני שכינה : סנהדרין קג, א.
- 4248. ספיקא דאורייתא לחומרא : ביצה ג, ב.
- 4249. הפליגו רז " ל : ע"ז יח, ב. מהפסוק ישעי' כח, כב: אל תתלוצצו.
- 4250. אחיי אל תרעו: שופטים יט, כג.
- 4251. הרעה הגדולה הזאת: וישב לט, ט.
- 4252. לשבת בסוד משחקים: ע"פ ירמי' טו, יז.
- 4253. כשחוק הכסיל: ע"פ משלי י, כג.
- 4254. אשר לא ישמע לדברי: ע"פ שופטים יח, יט.
- 4255. לדברי אלה: ע"פ עקב יא, יח.
- 4256. בבל יראה וימצא בגבולינו: ע"פ פסחים ה, ב.
- 4257. שב ורפא לו : ע"פ ישעיה ו, י.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב), ה'תשי"ז כתובות מח, א
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט כתובות מח, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א כתובות מח, א
- תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד כתובות מח, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ פקודי ה'תש"ל כתובות מח, א
- שו"ת אבן העזר סימן קטו כתובות דף מ"ח ע"ב
- תורת מנחם ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל כתובות מח, א