159
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכאורה, יש לשים את הדגש בעיקר על המילה "סיני" – ההר המסויים שעליו ניתנה התורה11. וצריך היה לקרוא לפרשה בשם "סיני", או לפחות "בהר סיני"12, כפי שאנו רואים שפרשות נוספות13 נקראות בשם שמורכב משתי מילים.
וכיצד מתאים לפרשה זו השם "בהר", שאיננו מבהיר על איזה הר מדובר כאן?
שאלה זו אף מתחזקת כאשר עוסקים בהוראה הנלמדת מ"הר סיני" בעבודת ה'. חז"ל14 אומרים, שדוקא הר סיני נבחר שעליו תינתן התורה, משום שהוא "מכיך מכל טורייא" (=נמוך מכל ההרים), והוא כולל בתוכו דבר והיפוכו15:
מצד אחד אנו רואים מכך שיש צורך בשפלות, "מכיך". אך מצד שני הרי סיני הוא גם הר, אמנם, נדרשת מן היהודי שפלות, אך אל לו לנהוג בשפלות מוגזמת ולהיות כ"אסקופא הנדרסת"16 ח"ו, אלא ביחד עם שפלות צריך היהודי לנהוג גם בתוקף ובהתנשאות, כדלעיל.
ושני ענינים אלו הם ההבדל בין שתי המילים "בהר" ו"סיני": המילה "בהר" מצביעה על ההתנשאות והתוקף של היהודי, ואילו המילה "סיני" כשלעצמה, ללא ההדגשה שזהו הר, מצביעה על ענין ההתבטלות. "סיני" על שם הסנה17, שהוא "שפל מכל האילנות שבעולם"18.
ומובן שבין שני ענינים אלו, ההתנשאות וההתבטלות הרי המעלה העיקרית היא ההתבטלות, אלא שמציינים, שיש להזהר מפני התבטלות מוגזמת, כאסקופא הנדרסת על ידי כל "רגל", אלא יש צורך (לפעמים19) בתוקף ובהתנשאות. כמאמר חז"ל20 שתלמיד חכם צריך שיהיה בו "אחד משמונה בשמינית" של גאוה. אך ח"ו לא יותר מכך.
ואם כך, כיצד מתאים לקרוא לפרשה בשם "בהר" בלבד, המצביע על התנשאות בלבד, ולהשמיט את העיקר – "סיני" – התבטלות?
ג. "שליח" ו"עבד"
אחד ההסברים לכך הוא:
העבודה הרוחנית של התבטלות,
הערות
- 11. וכלשון רז"ל עה"פ (תו"כ הובא ברש"י) "מה שמיטה מסיני כו' אף כולם כו' מסיני". ובלשון המשנה (ריש אבות): משה קבל תורה מסיני.
- 12. כנוסח הרס"ג והרמב"ם, כנ"ל.
- 13. כמו: חיי שרה, וזאת הברכה, ועוד.
- 14. ראה מדרש תהלים (באבער) סח, יז. ועוד.
- 15. ראה בכ"ז לקו"ת במדבר טו, ב־ג. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 263 ואילך. ועוד.
- 16. ל' הש"ס – עירובין צח, א (ע"י "רגל הרבים כו' איכא בזיון" – רש"י שם).
- 17. ראה רמב"ן דברים א, ו. ועוד. מפרשי המו"נ ח"א ספס"ו.
- 18. שמו"ר פ"ב, ה.
- 19. ראה לקו"ת שם: הביטול צ"ל יותר הרבה. – ובענין העזות ראה שו"ע אדה"ז מהד"ק שם (מב"י שם) הזהירות שצ"ל בזה.
- 20. סוטה ה, א. תו"א מג"א צא, ב. שם הסופות קיט, ג ואילך. ועוד. – וראה לקמן הערה 32.
רמב"ן על דברים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר, עַל דַּעְתִּי חוֹרֵב שֵׁם מָקוֹם קָרוֹב לְהַר סִינַי שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא, כִּי הַמִּדְבָּר הָיָה גָּדוֹל וְשָׁם הָהָר אֲשֶׁר חָמַד אֱלֹהִים וּשְׁמוֹ סִינַי וְעַל כֵּן נִקְרָא כָּל הַמִּדְבָּר מִדְבַּר סִינַי כְּאִלּוּ הוּא מִדְבַּר הַר סִינַי. וְאָמַר הַכָּתוּב (שמות יט ב) וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, שֶׁחָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא חוֹרֵב וְהוּא נֶגֶד הָהָר. וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הָהָר גַּם הַמִּדְבָּר יִקָּרְאוּ סִינַי כִּי שָׁם אִילָנֵי הַסְּנֶה רַבִּים, וְשָׁם סָמוּךְ לָהָר מָקוֹם אוֹ עִיר מוֹשָׁב שֶׁשְּׁמוֹ חוֹרֵב וְשָׁם עָמְדוּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם ג א) וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, שֶׁבָּא אֶל חוֹרֵב אֲשֶׁר שָׁם הַר הָאֱלֹהִים וְהַסְּנֶה הָיָה בָּהָר, וּמֹשֶׁה הָיָה בְּחוֹרֵב הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לְפָנָיו קָרוֹב לוֹ אֲשֶׁר עָמַד שָׁם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שָׁנָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר (שם פסוק ג) אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה, שֶׁיָּסוּר מֵחוֹרֵב עַד הָהָר. וּפְעָמִים יִקְרָא הַכָּתוּב הָהָר כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם לג ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, כְּלוֹמַר מִן הָהָר אֲשֶׁר בְּחוֹרֵב בִּתְחוּמוֹ אוֹ לְפָנָיו, אוֹ שֶׁשֵּׁם כָּל הָאָרֶץ חוֹרֵב וְהָהָר בְּתוֹכָהּ. וְכֵן זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים (מלאכי ג כב), יִרְמֹז לְכָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה בָּהָר וּבְאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר שָׁם בְּחוֹרֵב. וְרָאִיתִי בִּילַמְּדֵנוּ מִדְרָשָׁם לֹא יָדַעְתָּ בְּסִינַי, גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ בְּחוֹרֵב, גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ (ישעיהו מח ח) בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, רָמַז כִּי חוֹרֵב מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם אֹהֶל מוֹעֵד. רַק ר"א אָמַר (שמות ג א ב) כִּי חוֹרֵב הוּא הַר סִינַי כִּי מִפְּנֵי הַחֹרֶב וְהַיֹּבֶשׁ יִהְיֶה שָׁם הַסְּנֶה, וְיִקָּרֵא בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת וּשְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּטַּעַם:
שמות רבה ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, אֲנִי יְשֵׁנָה מִן הַמִּצְוֹת, וְלִבִּי עֵר לַעֲשׂוֹתָן. (שיר השירים ה, ב): תַּמָּתִי בְּסִינַי, שֶׁנִּתַּמְּמוּ עִמִּי בְּסִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, מַה הַתְּאוֹמִים הַלָּלוּ, אִם חָשַׁשׁ אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ חֲבֵרוֹ מַרְגִּישׁ, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה אֵינָם קוֹרְאִים אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִצְרַיִם, (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. בַּיָּם, (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְכָאֵלֶּה רַבִּים. וְאוֹמֵר (ישעיה סג, ט): בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר, הֱוֵי יוֹדֵעַ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים כִּבְיָכוֹל אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָן. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר זֶה גַּבְרִיאֵל. רַבִּי יוֹסֵי הָאָרֹךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים שָׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ כָּל מָקוֹם שֶׁמִּיכָאֵל נִרְאֶה שָׁם הוּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. אֵלָיו, מַהוּ אֵלָיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמּוֹ וְלֹא רָאוּ אֶלָּא משֶׁה בִּלְבָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל י, ז): וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה. בְּלַבַּת אֵשׁ, לְלַבְּבוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לְסִינַי וְיִרְאֶה אוֹתָן אִשּׁוֹת וְלֹא יִירָא מֵהֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּלַבַּת אֵשׁ, מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל סְנֶה וּלְמַעְלָה, כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל אָדָם וּלְמַעְלָה. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה. בְּלַבַּת אֵשׁ, בַּתְּחִלָּה לֹא יָרַד אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יָרְדָה שְׁכִינָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מָה הַסְּנֶה שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וִיְרוּדִים לְמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם, כָּךְ הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל הַשִּׁעְבּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ מַטְבִּיעִין אוֹתָן בַּנָּהָר, הָיוּ חוֹזְרִין וְכוֹבְשִׁין אוֹתָן בַּבִּנְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנָּטַל אֶת הַמַּקֵּל וְהִכָּה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת הָרְצוּעָה וְיוֹדְעִים צַעֲרָהּ, כָּךְ הָיָה צַעֲרָן וְשִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָּדֵר לַגִּנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָדֵל עַל כָּל מַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן גְּדֵלִים אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בַּגִּנָּה וּבַנָּהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַבִּי חָמָא, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִסְתָּרֶטֶת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בָּהֶן בְּרִיָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אָמַר, מָה הַסְּנֶה הָעוֹף נִכְנָס לְתוֹכוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא כְּנָפָיו מִתְמָרְטוֹת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בּוֹ בְּרִיָה, וּכְשֶׁיָּצָא (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָנוֹת יֵשׁ מֵהֶן עוֹשֶׂה עָלֶה אַחַת, וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ, הֲדַס עוֹשֶׂה שָׁלשׁ, שֶׁנִּקְרָא (ויקרא כג, מ): עֵץ עָבֹת. אֲבָל הַסְּנֶה יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ עָלִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּבִזְכוּתְךָ וּבִזְכוּת אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רָמַז לוֹ שֶׁיִּחְיֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ. מִכָּן אָמְרוּ הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה מַעֲלָה לוּלָבִין וְשׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְהִיא שְׁחוֹרָה, הָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה אֵינָהּ מַעֲלָה לוּלָבִין וְהִיא אֲדֻמָּה וְאוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת. וְלָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִיִּים מְכַלִּין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים אֵינָן יְכוֹלִין לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִם משֶׁה וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתוֹ, הֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו וְיִרְאֶה וִידַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלָּה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, וְלֹא הָלַךְ משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁבָּטַל מִמְּלַאכְתוֹ וְהָלַךְ לִרְאוֹת, מִיָּד (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ו לקו"ש חכ"ב ע' 159
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ב ע' 159
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה א מאותו ספר עירובין צח, א
- לקוטי שיחות כרך כה מקץ שיחה א מאותו ספר עירובין צח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו עירובין צח, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג עירובין צח, א
- ספר המאמרים תרצ"ב צב"ר עירובין צח, א
- ספר המאמרים תרצ"ב סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא ערב עירובין צח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלד דיני דליקה בשבת יט עירובין צח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה ז עירובין צח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנג דיני זיזין ברשות הרבים ב עירובין צח , ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שנג (ב) עירובין צח, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה עירובין צח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת עירובין צח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה עירובין צח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנג דיני זיזין ברשות הרבים עירובין צח , ב