224
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. "עפר בתבואה" – לימוד תורה מתוך התבטלות
ההוראה הנלמדת מכך בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד היא:
הפירות, ה"תבואה" של היהודי היא התורה33 שהוא לומד. כאשר היהודי צובר תבואה רבה – הרבה תורה ומצוות – עליו לדעת, שכדי שתורה זו תתקיים בו, הרי העצה היחידה לכך היא – "ונותנין בתבואה מעפר המקום": יש להחדיר בלימוד התורה את העפר, את ההתבטלות בבחינת "ונפשי34 כעפר לכל תהיה", ודוקא על ידי כך יגיעו לידי "פתח34 לבי בתורתך".
ורש"י מוסיף לכך הוראה חשובה ביותר, שיש צורך לקחת דוקא "מעפר המקום", מאותו מקום שבו צמחה התבואה: כלפי אומות העולם, כלפי ה"גויות", אסקופה הנדרסת35 לכל דבר, יצר הרע, הרי להיפך – יש לנהוג כנאמר בתחלת השולחן ערוך: הוי עז כנמר וגיבור כארי.
יהודי עלול לחשוב: אמנם, כדי להיות כלי לתורה, "פתח לבי בתורתך", יש צורך בהתבטלות, ש"נפשו" תהא כעפר, ואכן, הוא מקיים זאת, ומחשיב עצמו "כעפר", אך התבטלותו ותחושת היותו "עפר", היא במקום אחר, ולא לגבי תורתו:
כשהדברים אמורים לגבי "תורתו", הרי הוא דורש את כבוד התורה לעצמו. בהיכנסו לאירוע כלשהו הוא דורש שיקומו לכבודו, בעת קריאת התורה הוא תובע את העליה החשובה ביותר וכדומה.
ואת כל ענין ההתבטלות וה"עפר" אין הוא מקיים "מעפר המקום (של התורה)", אלא במקום אחר: התורה מצווה "ואהבת לרעך כמוך"36, מצות עשה מוטלת על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אף את אלו שאינם יוצאי יריכו37. התורה תובעת: חייב אתה להרביץ תורה בכל נשמתך, בכל גופך ובכל ממונך. אך בענין זה טוען אותו יהודי "ונפשי כעפר": מה אני ומי אני, אינני די חזק ברוחניות כדי לצאת ולעסוק בהרבצת התורה, הרי כאן הוא מחשיב עצמו "כעפר", והסביבה החיצונית עלולה להשפיע עליו לרעה, ולפיכך הוא מוכרח להסתגר בארבע אמותיו המצומצמות ביותר, ואפילו טפח מחוץ לכך, אפילו לגבי משפחתו, היהודים שבשכנותו ובעירו וכדומה – אין הוא יכול להתקרב אליהם.
ועל כך נלמדת ההוראה מפירוש רש"י שה"עפר" צריך להיות מאותו
הערות
- 33. ראה סנהדרין מב, א ובתוד"ה ורב תבואות שם.
- 34. נוסח אלקי נצור (ברכות יז, א) בסיום שמו"ע. וראה גם שבת שם: אי יראת ה' כו' משל כו' עירבת לי בהן קב חומטון כו'.
- 35. ל' הש"ס – עירובין צח, א (ע"י "רגל הרבים כו' איכא בזיון" – רש"י שם).
- 36. ראה תניא פל"ב. וראה קונט' אהבת ישראל (ברוקלין, תשל"ו. ועוד).
- 37. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ח.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה א מאותו ספר עירובין צח, א
- לקוטי שיחות כרך כב בהר-בחוקותי שיחה א מאותו ספר עירובין צח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו עירובין צח, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג עירובין צח, א
- ספר המאמרים תרצ"ב צב"ר עירובין צח, א
- ספר המאמרים תרצ"ב סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא ערב עירובין צח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלד דיני דליקה בשבת יט עירובין צח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה ז עירובין צח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנג דיני זיזין ברשות הרבים ב עירובין צח , ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שנג (ב) עירובין צח, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה עירובין צח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת עירובין צח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה עירובין צח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנג דיני זיזין ברשות הרבים עירובין צח , ב