225

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

"מקום" וענין עצמו, שאותו רוצה לשמור ולקיים – אין להסתפק בהתבטלות בנושאים אחרים, אלא יהודי צריך להחשיב את עצמו "כעפר" דוקא בענין לימוד התורה עצמו.

ז. ההתבטלות – בלימוד התורה עצמו

התורה היא חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, הנעלה לחלוטין מחכמתו של הנברא. ולכן38, כדי שתורתו של הקדוש־ברוך־הוא תוכל להיקלט כראוי אצל הנברא, יש הכרח ב"ברכו בתורה תחלה"39. בעת לימוד התורה יש לוודא תחלה שיודעים כראוי על נותן התורה, שהתורה תעורר אצלו את יראת ה' נותן התורה, ואת אהבתו, יותר מאשר לפני לימודו.

ויותר מכך כיון שהתורה היא חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא מובן, שכדי שיהודי יוכל לשמור ולקיים בתוכו את תורתו של הקדוש־ברוך־הוא, אין די בהרגשה של "ונפשי כעפר לכל תהיה" שלפני הלימוד ובעת הלימוד, אלא צריך לנהוג באופן של "ונותנין בתבואה מעפר המקום": גם בתורה שכבר נלמדה ו"נאגרה" יש צורך בהתבטלות – תמיד צריך לזכור שה' "נתן לנו את תורתו", וש"נותן התורה" הוא בלשון הווה. כאשר לומדים מילה בתורה, ו"אפילו אות אחת", הרי הקדוש־ברוך־הוא קורא ושונה כנגדו40, והתורה דורשת מהיהודי41 להיות שרוי בעת הלימוד עצמו "באימה וביראה וברתת ובזיעה", וכיצד ייתכן אפוא, שאדם ילמד על מנת לקנטר, או על מנת להתכבד בקלון חברו42, או אפילו להתכבד סתם.

ואף הגדול בתורה באמת, זוכר בודאי בזכרון כפי הנדרש שככל שמבינים ויודעים יותר את חכמת התורה, הרי היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים43. ויותר מכך: ארוכה – בלי הגבלה – כי זוהי חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, "ואהיה אצלו... שעשועים..."44.

ואז תורתו מתקיימת, והוא "מעמיד את התורה מלירקב", ח"ו.

ח. יש לדאוג "להעמיד" את ההשפעה הרוחנית

הוראה כללית נוספת נלמדת מפירוש רש"י בכלל:

העובדה שיוסף כלכל את כל הארץ45 בשנות הרעב באה ללמדנו, שכאשר יש מצב של רעב ברוחניות, בורות וכדומה,

הערות

  1. 38. ראה בארוכה בכ"ז – לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 353 ואילך. וש"נ.
  2. 39. נדרים פא, א. ב"מ פה, רע"ב. וראה ב"ח לטאו"ח סמ"ז (ד"ה ומ"ש דאמר) עיי"ש היטב.
  3. 40. תדא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד.
  4. 41. ברכות כב, א.
  5. 42. ראה ברכות כח, ב: בכניסתו מהו אומר כו' ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי .. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
  6. 43. איוב יא, ט.
  7. 44. משלי ח, ל. וראה תניא קו"א ד"ה דוד זמירות (קסא, א).
  8. 45. פרשתנו מא, נז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.