226

חלה על כל יהודי, אשר כל יהודי מכונה "יוסף"⁴⁶ ברוחניות, החובה לפרנס את כל העולם כולו, ואפילו "חוצה", במזון רוחני.

ועל כך לומד רש"י, שלא זו בלבד שצריך לדאוג ליהודי במזון רוחני, אלא יותר מכך – יש לאגור מזון רב כדי שיוכלו לסייע לכל יהודי שיזדקק לכך בעתיד, ועוד יותר:

יש לחפש פתרונות ודרכים כדי לוודא שהמזון הרוחני שמכינים ונותנים לזולת יהיה דבר של קיימא – "מעמיד את התבואה מלירקב". שההשפעה על הזולת תישאר לתמיד אצל המקבל, ותשפיע עליו במשך כל ימי חייו, פעולה נמשכת אף בבניו וכו' – תורה כפי שהיא עם ברכה תחלה, כשזוכרים את "נותן התורה", בלשון הווה.