227

שיחה ב

א. השאלה על דברי רש"י "מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה"

לאחר שיעקב אבינו הסכים שבניו יילכו שוב למצרים, וציווה¹ להם "זאת עשו קחו מזמרת הארץ...", מה לקחת עבור יוסף, "וכסף משנה קחו בידכם... ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש", סיים² יעקב "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח...".

מתעכב רש"י על המילים "וא־ל ש־די", ומפרש: מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה הריני מתפלל עליכם" (ולאחר מכן ממשיך בביאור הענין "וא־ל ש־די – שדי בנתינת רחמיו...").

מה הקושי בפסוק זה עליו עומד רש"י ומבהירו בפירושו "מעתה..."? אומרים המפרשים³: מפשטות הכתובים משמע כי כל הענין הינו המשך וסיפור אחד – לאחר פירוט ההכנות הנחוצות "זאת עשו..." "וקומו שובו אל האיש", מסיים יעקב ואומר (כמספר) בוודאות "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים .. ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין", שבאם יקיימו את האמור לעיל הרי

ב בוודאי שהם יחזרו עם (שמעון ו)בנימין –

ומכיוון שקשה לפרש כך, שהרי יעקב סיים את דבריו "ואני כאשר שכלתי שכלתי", זאת אומרת, שכלל לא היה בטוח בכך שהם יחזירו את (שמעון ו)בנימין; לכן בהכרח לפרש כי "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים" אינו דיבור וסיפור של הבטחה, כהמשך הדיבור לבניו, אלא (ענין בפני עצמו –) תפלה: יהי רצון אשר וד' יתן לכם רחמים – אלא שלפי זה קשה: מדוע נאמר "וא־ל..." עם וא"ו החיבור? –

על כך ממשיך רש"י ומפרש את קשר הדברים: "מעתה" – לאחר כל מה שציווה להם לפני כן (לקחת עמם "מנחה", "כסף משנה", וגם "את אחיכם" – בנימין) "אינכם חסרים כלום אלא תפלה הריני מתפלל עליכם" – לא חסר מאומה אותו עליכם לעשות כדי להצליח, אלא רק "תפלה...".

אך אין מובן, כיצד ניתן לומר "מעתה אינכם חסרים כלום⁴ אלא תפלה"⁵?