159

שיחה א

א. "בהר" ו"בחוקותי" פרשות מחוברות

כבר דובר פעמים רבות¹ אודות פרשיות מחוברות, שמן העובדה שמחברים אותן כאילו היו פרשה אחת

– שמחלקים את שתי הפרשיות ביחד לשבעה קרואים בלבד, ויותר מכך: מחברים את סיום הפרשה הראשונה עם תחילת הפרשה השניה בעליה אחת², עם אותה ברכה לפניה וברכה לאחריה –

הרי מובן מכך, שיש לשתי פרשיות אלו נקודה משותפת בתוכנן, אשר משום כך אפשר לצרפן לפרשה אחת.

יש להבין: מהו התוכן המשותף לשתי הפרשיות – "בהר" ו"בחוקותי"?

ואדרבה: הרי, כאמור פעמים רבות³, שם הפרשה רומז לתוכנה – והנה, לכאורה, השמות "בהר" ו"בחוקותי" מבטאים תוכן הפכי:

המילה "בהר" מצביעה על הגבהה, אשר כוונתה בעבודה הרוחנית היא, שיהודי צריך לנהוג לפעמים⁴ בתוקף וברוממות – ויגבה לבו בדרכי ה'⁵. לדוגמא, כאשר הוא עומד בפני נסיון, עליו לנהוג בהתנשאות, בעצמה ובעזות כדי לא להבהל, וכך יוכל להתגבר על הנסיון – "עז כנמר"⁶.

לעומת זאת, המילה "בחוקותי" מצביעה על קיום חוקים, הכרוך ודורש התבטלות מצד האדם. את החוקים מקיימים משום "חוקה⁷ חקקתי גזרה גזרתי" ו"אין לך רשות להרהר אחריה"⁸ – מכיון שכך ציוה הקדוש־ברוך־הוא מצייתים לציווי, למרות שאין מבינים את הטעם לכך, ואף להיפך – זה בניגוד להגיון ולשכל האדם.

ב. "בהר סיני" – דבר והיפוכו

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר מדוע נקראת הפרשה הראשונה, לפי מנהג ישראל⁹ אשר "תורה היא"¹⁰, בשם "בהר". והרי, לכאורה, אין מובן: