אגרת כב
אגרת כב
[חורף תקע"ו]
הקדמת הסדור עם דא"ח
הן 1417 אמת 1418 ניתן לכתוב ולהודיע מודעא רבא לאורייתא 1419 , זו תורת אמת 1420 מתמים דעים 1421 כבוד א"א מו"ר נבג"מ, שניתן לדפוס כפי הסדר בסידור 1422 הנדפס כעת. היות נודע לכל באי שערי 1423 אור תורתו מימים הקדמונים זה יותר משלשים שנה 1424 , שהיה אמרותיו הטהורות זקוקים דנור 1425 מנר ישראל 1426 נאמרין באמירה נעימה 1427 לרבים המתאוים וכו' מדי שבת בשבתו 1428 , ובפרט בהני מילי מעליותא 1429 ברזין וסודות מתיקות התורה באר מים חיים נוזלים 1430 ממעיין המתגבר 1431 בכל שבת 1432 , אלינו בניו ביחידות ולקצת יחידי סגולה עמנו, ולא היה דבר וחצי דבר 1433 שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת 1434 , שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות 1435 לכל עיני רואה, וטועמיהם חיים זכו 1436 בהם כבר להאיר נפשם באור עולם 1437 , בכמה קונטריסים שנתפזרו מכמה העתקות שונות שהעתיקו מכת"י כידוע לכל הנמצאים בידיהם.
אמנם לא כל אדם זוכה 1438 לנפשו לקבוע אמיתת האור מתוך הכתב לבד, בלתי קבלה בלב שומע 1439 ולב רואה 1440 וכו', ולזאת נסוג אחור לבבי 1441 מלהביא בדפוס. עד עתה אשר ראיתי את העם המשתוקקים והמתאוים, שכבר הורגלו בקבלה שבלב ומוח ורגילין בהם ובשמותיהן 1442 , אך מפני צוק העתים 1443 וטרדת הזמן ובלבול הלב ומוח בדוחק עסק הפרנסה לעשירים ועניים הכל שוין, ובפרט לרחוקים אשר לא ראו ולא יוכלו להשיג מרגוע לנפשם כי אם בהפקירות 1444 שביותר מכפי המדה, והמה צמאים ורעבים להחיות נפשם בחיי עולם, וערבים עליהם דברי סופרים 1445 בספר וסיפור 1446 נכספה וגם כלתה נפשם 1447 וכו'.
הנה לזאת אמרתי בלבי עת לעשות לה' 1448 , כי ה' חפץ למען צדקת עבדו ידידו וכו' יגדיל תורה ויאדיר 1449 , להביאם בדפוס. ולקטתי מכמה קונטרסים מהעתקות שיש בידי 1450 שהעתיקו רבים מכתיבת ידי, וגם הרבה קונטרסים מגוף כתיבת ידי ממש, הטובים וישרים בעיני מהני מילי מעליותא הערבים ומתוקים עלי כעל כל הון 1451 , ואמרתי טוב ללקט באמרים 1452 הנצרכים לכללות ענין התפלה, ובפרט קונטרסים שנמצאו בכתיבת יד שלי בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו' עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו והוטבו בעיניו מאוד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת), ומועטים הם מחזיקים המרובים 1453 למבינים.
וטעמי ונימוקי בזה, להיות שידעתי במכאובים 1454 של כל החפצים בקרבת אלקים בתפלה, שלא יוכלו להביא הכונה שבמוח ולב בענין ההתבוננות וההשכלה האלקית לחברו עם הדבור 1455 במה שמוציא מפיו, כמו פסוקי דזמרה, ויצאו מפורדים בפיו, ושפתיו יכבד בשבח הנאמר בפסוק ולבו רחוק 1456 ומוטרד בענין אחר, ואם גם הוא בשבח וגדולת ה' בהתבוננות, אבל לא קרב זה אל זה 1457 כלל. ולזאת יעצוני כליותי 1458 לטובתם האמיתית, שירגילו את עצמם בפירוש המלות הללו, שיכוונו לבם ופיהם כאחד לאביהם שבשמים, והיו לאחדים 1459 ממש, וקול הדבור מעורר הכוונה 1460 , ויאיר אור האלקי בנפשו על ידי כוונה שבלב ומוח, בקול ודבור דבר ה' הנאמר מתוך הלב והמוח וכו'. ולא צריך לבאר גודל התועלת בזה לכמה אנשים החפצים קרבת אלקים 1461 באמת ובתמים 1462 .
ולזאת צויתי להמדפיס הנ"ל 1463 להדפיס קונטרסים הללו, וגם עוד קונטרסים שלקטתי לידיעה כללית בענין התפילה ותפילין וציצית ושבת ויו"ט וכו', כפי המבואר במפתחות משני החלקים של הסידור. ויש כמה קונטרסים שהמה מוגהים מכבר, וגם בהיותם נכתבים בלשון למודים 1464 בסוד אלוה עלי אהלינו 1465 , אהל תורתו, אשר לא זזנו מחבבם 1466 בחיבת הקדש 1467 עלינו, כי זה חיינו ובנפשינו נביא לחמנו 1468 , לחמה של תורה 1469 זו המאירה לנו בפנים מאירות מאור ישראל וכו'. ואם יש איזה מקומות שאינם מוגהים בתיקון הלשון או באיזו שגיאה, ואני איני מופנה מכל צד להגיהם בעיון הראוי לתקן כפי הצריך, לזאת הבטיחני חתני בן אחותי הרב המופלג מ' מענדיל 1470 נ"י, לרשום בכתב את כל המקומות הצריכים תיקון, וכשנתקן אי"ה אזי יודפס לוח התיקון אי"ה, כי צריך שימת פנאי הרבה לזה וכו'.
וזכרה לי אלקי אבי לטובה 1471 , אשר ה' יודע ועד 1472 ובוחן לבבות 1473 כאב את בן ירצה 1474 , בכונתי זו הרצויה לה' ולחסידיו, ולכל דורש אלקים 1475 באמת ובתמים 1476 ובאמונה, ועוד מאשר ידעתי נאמנה שבהגלות נגלות אור תורתו בלב שומע ומקבל, בכללות אנ"ש החפצים להגות בהם ללכת בכל דרכיהם, ודאי יהי' ה' אלקים עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יטשנו 1477 ואל יעזבנו, לרומם קרן ישראל בכל אשר יפנו 1478 , לעשות פרי למעלה ולמטה 1479 כל ימי עולם 1480 . לפי שידוע לכל יודעי חן אשר צדיקים גדולים יותר במיתתן 1481 , באור פני מלך חיים 1482 המשתעשע באור תורת נשמתם עדן, וכל ההוגה בלבו ומוחו בעבודה תמה 1483 וברה, בין בתפילה, בין בכל עת ושעת הכושר, ובפרט בשבת ויו"ט, יעלה לרצון לפני ה' 1484 באור פני מלך חיים, ולהיות דובב שפתי ישנים 1485 , להאיר אור מנשמתו עדן בכל המתקשרים באורו יראו אור 1486 עולם, ולשומעים יונעם דברי אמת האלה, ובפרט לרחוקים שנוגע זה לחיי נפשם באמת.
והי' אם יהיה עם לבבם נאמן 1487 , לעסוק בהם באמונה ולהגות בהם, ללכת בזה בכל דרכי ה' להטות לבבם לה' 1488 , ויהיו נא דברי קדש הללו 1489 , המיוסדים על אדני פז 1490 מעוז מתיקות התורה, קרובים אליהם בנפשם ולבבם, למען ידעו לרדוף 1491 לדעת את ה' כל ימיהם ולזרעם אחריהם, ודאי לא אמנע טוב 1492 כיד ה' הטובה עלינו 1493 , להביא בדפוס כל הכתבים שנאמרו בפירוש מאמרי הזהר 1494 , וכל כתבי התורות וביאורים טובים הנאמרים מדי שנה ושנה בכמה חלקים, ומכלל הן 1495 וכו', ולחכמים ונבונים אין מפרשין יותר.
ובהיות שהמדפיסים הנ"ל נתנו לכסף מוצא 1496 , ובפרט בעתי יוקר הללו הוכרחו להזיל זהב מכיסם 1497 להדפיסם, וחוששני לחטאת 1498 היחיד והציבור 1499 פן ימעלו מעל 1500 לגרום היזק ח"ו. ולזאת באנו להטיל גודא רבא 1501 בגזירת נח"ש 1502 שלא ירים איש את ידו 1503 להדפיס בעצמו או על ידי גירא דילי', לא מיניה ולא מקצתיה 1504 , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי מה שנתפשט ההיתר אצל המדפיסים להדפיס חוץ למדינה היינו מטעם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו 1505 וכו', משא"כ בחיבורי קדש אאמו"ר זצוק"ל שזכינו מאבא מארי ז"ל, והרי יכול האדם לאסור 1506 הנאת ספרו על אחרים אפילו בסוף העולם, ולזאת לא יזח החש"ן 1507 מעל העוברים על דעתינו, ובו ארור בו נדוי בו שמתא 1508 , והשומע לדברינו יחולו ברכות על ראשו 1509 .
דברי המדבר לאמיתת אהבת אור תורת אמת 1510 אשר הנחילנו, לזכות לכל דורשי ה' באמת ובתמים 1511 , אוהב דבק מאח 1512 לכל אוהבי אור תורה ועבודה האמיתית
דוב בער בא"א מו"ר הגאון החסיד קדוש ישראל מרנא ורבנא שניאור זלמן נבג"מ
הערות
- 1417. נדפסה בהקדמה לסדור אדמו"ר הזקן עם דא"ח, קאפוסט תקע"ו (ובכל הדפוסים הבאים). המשמעות שנכתבה בחורף: א) בהמשך האגרת כותב רבינו: "אם יהיה עם לבבם נאמן לעסוק בהם ... לא אמנע טוב כיד ה' הטובה עלינו להביא בדפוס כל הכתבים שנאמרו בפירוש מאמרי הזהר". וכן אמנם הדפיס רבינו במשך השנה הזאת (תקע"ו) גם את הספר "ביאורי הזהר", אשר בהקדמתו (אגרת כה) כותב רבינו: "כבר יעדתי בהקדמה לסידור הנדפס נידון הדפסת ביאורי מאמרי הזהר, אחרי רואי ... אמרתי ללקט באמרים ... ונתתי רשות להדפיסם". מלשונות אלו נראה שנמשך משך זמן בין הדפסת שני הספרים, והיינו שהסדור נדפס בחורף – קרוב יותר לתחלת השנה, וביאורי הזהר בקיץ – קרוב יותר לשלהי השנה. ב) כתב רבינו בי"ב תמוז תקע"ו (לקמן סוף אגרת הבאה, הקדמה לשלחן ערוך רבינו הזקן): "בכתבי הקדש הנדפסים המבוארים בהרחבה", והספר היחיד מדרושי רבינו הזקן שנדפס עד אז, הוא הסדור עם דא"ח שלפנינו. הקדמות והסכמות נוספות של רבינו – לעיל י, ובהנסמן בהערות שם.
- 1418. הן אמת: ע"פ תהלים נא, ח.
- 1419. מודעא רב א לאורי י תא: ע"פ שבת פח, א.
- 1420. תורת אמת: ע"פ מלאכי ב, ו.
- 1421. מתמים דעים: ע"פ איוב לז, טז.
- 1422. כפי הסדר בסידור: היינו שתורותיו של אדמו"ר הזקן שעל התפלה, יודפסו בזה על סדר הסדור.
- 1423. לכל באי שערי: ע"פ ח"ש כג, י.
- 1424. זה יותר משלשים שנה: תקמ"ג-תקע"ג, וכדלעיל אגרת ט, ובהנסמן בהערות שם.
- 1425. זקוקים דנור: ע"פ חולין קלז, ב.
- 1426. מנר ישראל: ע"פ ש"ב כא, יז. ברכות כח, ב.
- 1427. אמירה נעימה: ע"פ שבת קה, א.
- 1428. מדי שבת בשבתו: ע"פ ישעי' סו, כג.
- 1429. ב הני מילי מעליותא: ע"פ חגיגה יד, א.
- 1430. באר מים חים נוזלים: ע"פ שה"ש ד, טו.
- 1431. ממעי י ן המתגבר: ע"פ אבות פ"ב, ח. פ"ו, א.
- 1432. בכל שבת: ראה גם אגרת הבאה.
- 1433. דבר וחצי דבר: ע"פ ב"ק ע, א-ב.
- 1434. ולשון מדברת: ע"פ תהלים יב, ד.
- 1435. ובפנים מסבירות ומאירות: ראה גם לקמן אגרות כג. ל. לו. מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות ע' סה, ובהנסמן בהערות שם.
- 1436. וטועמיהם חיים זכו: ע"פ נוסח תפלת מוסף דשבת.
- 1437. באור עולם: ע"פ ישעי' ס, יט-כ.
- 1438. לא כל אדם זוכה: ע"פ ברכות ה, ב.
- 1439. לב שומע: מ"א ג, ט.
- 1440. ולב רואה: ע"פ קהלת א, טז.
- 1441. נסוג אחור לבבי: ע"פ תהלים מד, יט.
- 1442. ורגילין בהם ובשמותיהן: ע"פ פסחים מג, א.
- 1443. צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.
- 1444. לרחוקים . . כי אם בהפקירות: מחמת הקשיים לעזוב פרנסתם ולנסוע לליובאוויטש, כדלעיל אגרת י.
- 1445. וערבים עליהם דברי סופרים: ע"ז לה, א ובפרש"י.
- 1446. בספר וסיפור: ע"פ ס' יצירה בתחלתו.
- 1447. נכספה ו גם כלתה נפשם: ע"פ תהלים פד, ג.
- 1448. עת לעשות לה': תהלים קיט, קכו.
- 1449. ה' חפץ למען צדקת . . ויאדיר: ע"פ ישעי' מב, כא.
- 1450. מהעתקות שיש בידי: ראה לעיל אגרת כ.
- 1451. כעל כל הון: ע"פ תהלים קיט, יד.
- 1452. טוב ללקט באמרים: ע"פ רות ב, טו.
- 1453. ומועטין הם מחזיקין המרובים: ע"פ ב"ר פ"ה, ז.
- 1454. שידעתי במכאובים: ע"פ שמות ג, ז.
- 1455. ההתבוננות . . לחברו עם הדבור: ראה גם לעיל אגרת י.
- 1456. ושפתיו יכבד . . ולבו רחוק: ע"פ ישעי' כט, יג.
- 1457. לא קרב זה אל זה: ע"פ בשלח יד, כ.
- 1458. יעצוני כליותי: ע"פ ברכות סא, א.
- 1459. והיו לאחדים: ע"פ יחזקאל לז, יז.
- 1460. וקול הדבור מעורר הכוונה: ראה טושו"ע או"ח סס"א ס"ד. ר"ח שער הקדושה ספט"ו. של"ה פב, ב.
- 1461. החפצים קרבת אלקים: ע"פ ישעי' נח, ב.
- 1462. באמת ובתמים: ע"פ שופטים ט, טז, ט, יט.
- 1463. להמדפיס הנ"ל: החסיד מו"ה ישראל יפה מקאפוסט, ששמו נזכר על שער הספר.
- 1464. בלשון למודים: ע"פ ישעי' נ, ד.
- 1465. בסוד אלוה עלי אהלינו: ע"פ איוב כט, ד.
- 1466. לא זזנו מחבבם: ע"פ שמו"ר פנ"ב, ה.
- 1467. בחיבת הקדש: ע"פ חולין לג, א.
- 1468. ובנפשנו נביא לחמנו: ע"פ פיוט כי כשמך במוסף ר"ה ויו"כ.
- 1469. לחמה של תורה: רש"י משלי כה, כא.
- 1470. המופלג מ' מענדיל: אדמו"ר הצמח צדק.
- 1471. זכרה לי אלקי . . לטובה: ע"פ נחמי' ה, יט. יג, לא.
- 1472. ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.
- 1473. ובוחן לבבות: ע"פ משלי יז, ג.
- 1474. כאב את בן ירצה: משלי ג, יב.
- 1475. דורש אלקים: ע"פ תהלים יד, ב.
- 1476. באמת ובתמים: ע"פ שופטים ט, טז, ט, יט.
- 1477. יהי' ה' אלקים עמנו . . ואל יעזבנו: ע"פ מ"א ח, נז.
- 1478. בכל אשר יפנו: ע"פ משלי יז, ח.
- 1479. פרי למעלה ולמטה: ע"פ ישעי' לז, לא.
- 1480. כל ימי עולם: ישעי' סג, ט.
- 1481. צדיקים גדולים יותר במיתתן: חולין ז, ב.
- 1482. באור פני מלך חיים: ע"פ משלי טז, טו.
- 1483. בעבודה תמה: ע"פ יומא כד, א-ב.
- 1484. לרצון לפני ה': ע"פ תצוה כח, לח.
- 1485. דובב שפתי ישנים: ע"פ שה"ש ז, י.
- 1486. באורו יראו אור: ע"פ תהלים לו, י.
- 1487. לבבם נאמן: ע"פ נחמי' ט, ח.
- 1488. להטות לבבם לה': ע"פ מלכים-א ח, נח.
- 1489. ויהיו נא דברי קדש הללו: ע"פ מלכים-א ח, נט.
- 1490. המיוסדים על אדני פז: שה"ש ה, טו.
- 1491. ידעו לרדוף לדעת את ה': ע"פ הושע ו, ג.
- 1492. לא אמנע טוב: ע"פ תהלים פד, יב.
- 1493. כיד ה' הטובה עלינו: ע"פ נחמי' ב, ח.
- 1494. להביא בדפוס . . מאמרי הזהר: ראה אגרת הבאה.
- 1495. ומכלל הן ו כו': ע"פ נדרים יא, א.
- 1496. לכסף מוצא: ע"פ איוב כח, א.
- 1497. להוזיל זהב מכיסם: ע"פ ישעי' מו, ו.
- 1498. וחוששני לחטאת: ע"פ שבת קכא, א. קמו, א.
- 1499. לחטאת היחיד והציבור: ע"פ זבחים נב, ב.
- 1500. ימעלו מעל: ע"פ ויקרא ה, כא.
- 1501. גודא רבא: ע"פ ב"ק צב, ב.
- 1502. נח"ש: נידוי חרם שבועה.
- 1503. שלא ירים איש את ידו: ע"פ מקץ מא, מד.
- 1504. לא מיניה ולא מקצתיה: ע"פ סוטה ה, א.
- 1505. שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו: פסחים צ, א ובכ"מ.
- 1506. שנתפשט ההיתר . . יכול האדם לאסור: ראה גם לעיל אגרת יב בסופה, ובהנסמן בהערות שם.
- 1507. לא יזח החש"ן: (החרם שבועה נידוי) ע"פ תצוה כח, כח.
- 1508. ובו ארור בו נדוי בו שמתא: ע"פ שבועות לו, א.
- 1509. ברכות על ראשו: ע"פ ברכות לג, א.
- 1510. תורת אמת: ע"פ מלאכי ב, ו.
- 1511. באמת ובתמים: ע"פ שופטים ט, טז, ט, יט.
- 1512. אוהב דבק מאח: ע"פ משלי יט, כד.
משנה אבות ב׳ - הטקסט מספריא
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך. עין רואה. ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין:
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. וגוררת עון. וכל העמלים עם הצבור. יהיו עמלים עמהם לשם שמים. שזכות אבותם מסייעתן. וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
הוו זהירין ברשות. שאין מקרבין לו לאדם. אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו:
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון:
הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא:
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס. ורבי יהושע בן חנניה. ורבי יוסי הכהן. ורבי שמעון בן נתנאל. ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד. רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם. ורבי אלעזר בכף שניה. מכריע את כולם:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם. כלוה מן המקום ברוך הוא. שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם:
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
רבי יהושע אומר עין הרע. ויצר הרע. ושנאת הבריות. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל. אל תעש תפלתך קבע. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא. שנאמר (יואל ב, יג) כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך:
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:
הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:
בראשית רבה ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). וְדִכְוָותֵהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלוֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיְתָה בָּהּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בָּהּ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (שמות ט, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם, אָמַר רַב הוּנָא וְכִי חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמוֹנָה קְמָצִים, אֶתְמְהָא. לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָפַן לְהַהוּא דְּקָמַץ, הַהוּא דְּחָפַן תְּרֵי מֵהַהוּא דְּקָמַץ, וּכְתִיב: וּזְרָקוֹ משֶׁה, נִמְצֵאת חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קְמָצִים, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּשׁוּ הֵנָּה וגו', רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא סְמָכָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין צִמְצְמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּינֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם, דִּתְנַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם. רַבִּי יוֹחָנָן סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין פָּסוּק: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה', אָמַר לוֹ רַבִּי וְכִי מַחֲזֶקֶת הִיא יְרוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ הַאֲרִיכִי הַרְחִיבִי קַבְּלִי אֻכְלוּסַּיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, לָמָּה (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וגו'.
שולחן ערוך, אורח חיים ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
נוֹהֲגִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה.
שמות רבה נ״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, יא): צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. אֵימָתַי נֶאֱמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, בַּיּוֹם שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיְתָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה אֶצְלָם. בְּנוֹת צִיּוֹן, בָּנִים הַמְצֻיָּנִים לִי, עַל יְדֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מַה צִּיּוּן הַזֶּה נִרְאָה בְּאֶצְבַּע, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִרְאִין בְּאֶצְבַּע, הֱוֵי: בְּנוֹת צִיּוֹן, הַמְצֻיָּנִין לִי. בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלוֹ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, זֶה הַמִּשְׁכָּן, לָמָּה קְרָאוֹ עֲטָרָה, אֶלָּא מָה הָעֲטָרָה מְצֻיֶּרֶת כָּךְ הַמִּשְׁכָּן הָיָה מְצֻיָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה, לה): וְרוֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת, הֱוֵי: בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק חִזַרְתִּי בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאתִי שֶׁעָשְׂתָה בַּת שֶׁבַע עֲטָרָה לִשְׁלֹמֹה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שָׁאַל אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, אָמַר לוֹ הֵן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי, לֹא זָז מְחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ אֲחוֹתִי וְעַד שֶׁקְּרָאָהּ אִמִּי, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתְּחִלָּה קָרָא לְיִשְׂרָאֵל בַּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, לֹא זָז מְחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. לֹא זָז מְחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ד): הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ. עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, בְּסִינַי. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בִּירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, עַל הַיָּם. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. דָּבָר אַחֵר, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, בַּמִּשְׁכָּן. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְעָזָר מַעֲשֶׂה הָיָה בִּפְרַקְמַטְיוּס אֶחָד שֶׁהָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם לִמְכֹּר אֶת שֶׁלוֹ, הָלַךְ וְיָשַׁב שָׁם וְלֹא מָכַר, אָמַר זוֹ הִיא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיהָ: מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, לְאַחַר שָׁעָה מָכַר כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ, אָמַר: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּפָּה שֶׁל חִשְּׁבוֹנוֹת הָיְתָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וְכָל מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ לְחַשֵּׁב הוֹלֵךְ לְשָׁם, לָמָּה, שֶׁלֹא יְחַשֵּׁב בִּירוּשָׁלַיִם וְיֵצַר, לְפִי שֶׁנִּקְרֵאת מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה לָמָּה, שֶׁהִיא קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, וּמִשֶּׁחָרְבָה (ישעיה כד, יא): עָרְבָה הַשִֹּׂמְחָה וְגָלָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. מַהוּ עָרְבָה, חָשְׁכָה, קְבַלָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית א, ה): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, בָּעוֹלָם הַזֶּה שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, וּכְשֶׁיִּבְנֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הוּא מַחֲזִיר לְתוֹכָהּ אֶת כָּל הַשִֹּׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ג): כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה', שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.
רש"י על משלי כ״ה:כ״א - הטקסט מספריא
אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ. כְּמַשְׁמָעוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (סוכה נב,א-ב) עַל יֵצֶר הָרָע: אִם רָעֵב הוּא וְאוֹמֵר לְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ בַּעֲבֵרוֹת, מְשׁוֹךְ אֶת עַצְמְךָ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַאֲכִילֵהוּ מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן הַשְׁקֵהוּ מָיִם. מִימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה:
נדרים י״א א - הטקסט מספריא
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 106 עמודים.
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב מאותו ספר זבחים נב, ב · פסחים צ, א · שבועות לו, א · שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כג מאותו ספר זבחים נב, ב · פסחים צ, א · שבועות לו, א · שבת קכא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר זבחים נב, ב · פסחים צ, א · שבועות לו, א · שבת קכא, א
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה זבחים נב, א
- לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א פסחים מג, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז פסחים מג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: מצות פסח פסחים מג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) מנין המצות פסחים מג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים מג, א
- לקוטי שיחות כרך יט תבא-ח"י אלול שיחה א חולין לג, ב
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' סט (יד) אוסרין חולין לג, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי יב. במקום שהוא בהול על ממונו חולין לג, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת י ושם לג, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כא מאותו ספר חולין לג, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כה מאותו ספר חולין לג, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ע מאותו ספר חולין לג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסו דין מי שהחשיך לו בדרך חולין לג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג חולין לג, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ג ב"ק ע, ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח שיחה ד ב"ק ע, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג וגם ב"ק ע, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יז. שכיר שנה ב"ק ע, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ח מאותו ספר ב"ק ע, א-ב
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יז מאותו ספר ב"ק ע, א-ב
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת סז מאותו ספר ב"ק ע, א-ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל ב"ק ע, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ט ב"ק ע, א
- תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל ב"ק ע, ב
- אגרות קודש כרך יח ז'ל פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך לב חג הפסח שיחה א פסחים צ, א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ג פסחים צ, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ג פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך כח בהעלותך שיחה ב פסחים צ, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ פסחים צ, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח צפון פסחים צ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלג דיני בדיקת החמץ פסחים דף צ"
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעה יתר דיני הסדר פסחים צ, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום צפון פסחים צ, א
- אגרות קודש כרך כז י'שצט נדרים יא, רע"א

