ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה ג

134

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ג

א.>

א. דין השלמים והבכורים

בפרשתנו¹ קובעת התורה את דינם של "בכור שור או בכור כשב או בכור עז", ש"לא תפדה, קודש הם, את דמם תזרוק... ואת חלבם תקטיר... ובשרם יהיה לך (לכהנים) כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה".

רש"י מצטט את המילים "כחזה התנופה וכשוק הימין", ומפרש: "של שלמים, שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד".

יש להבין:

רש"י מתחיל בענין השלמים בשני פרטים: (א) מי רשאי לאכלם – "לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם"². (ב) מתי רשאים הם לאכלם – "לשני ימים ולילה אחד" – ומסיים רק בפרט אחד: "אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד";

ותמוה – ממה נפשך: אם רש"י משמיט מילים אלו לגבי הבכור, כי, לשיטתו³, הבכור נאכל רק לזכרי כהונה⁴, ואם כך – הוא לא היה צריך לכתוב מילים אלו בענין השלמים⁵, ואם גם בכור נאכל "לכהנים לנשיהם..." – מדוע הוא משמיט מילים אלו לגבי הבכור?

ומובן שאין לומר, שרש"י משמיט הלכה כדי לקצר בדבריו!

ובנוסף לכך – לפי זה לא היה צריך רש"י לומר גם את המילים "אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד", אלא לומר בקצרה: "אף הבכור כן"⁶, או להשמיט את כל הסיום "אף הבכור..."⁷.

והתמיהה אף גדולה יותר: המקור לפירוש רש"י זה הוא ב"ספרי"⁸

הערות

1. יח, יז־יח.
2. כ"ה בדפוסים שלפנינו. אבל בדפוס ראשון (ורוב כת"י רש"י שתח"י. וכ"ה גירסת הרא"ם) – "לכהנים ולנשיהם". ובדפוס שני "לכהנים לנשיהם ולבניהם". ובא' מכת"י רש"י (שתח"י) "לנשיהם לבניהם ולעבדיהם" (בלי תיבת "לכהנים").
3. ע"ד ההלכה י"א כן (רשב"א נדרים יא, ב בשם הראב"ד. אבל ראה לח"מ להל' נדרים פ"א הי"א).
4. ומש"נ בפסוק שלאח"ז "כל תרומות הקדשים גו' ולבנותיך" – עכצ"ל דלא קאי אכולן (ראה רש"י שם "כללה בתחלה וכללה בסוף", והרי "בתחלה" איירי במתנות שנאכלות רק לזכרי כהונה (לעיל פסוק ט־י)).
5. ובריב"א עה"ת כאן משמע שלא גריס תיבות אלו ברש"י.
6. ובריב"א משמע דכן היתה גירסתו בפירוש רש"י.
7. ולהעיר שכ"ה בב' כת"י רש"י שתח"י.
8. עה"פ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.