134
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ובגמרא9, ובשני מקומות אלו אין מוזכר כלל הפרט של "נאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם" לא לגבי שלמים ולא לגבי בכור. שם נאמר רק "מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד", ורש"י משנה מן הנאמר ב"ספרי" ובגמרא ומוסיף בפירושו פרט זה.
ב. "לך יהיה" – השאלות על דברי רש"י
לאחר מכן מצטט רש"י את המילים "לך יהיה", ומפרש: "בא רבי עקיבא ולמד: הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה".
יש להבין:
א) כאמור מספר פעמים, מציין רש"י את שמו של בעל המאמר רק כאשר פרט זה מוסיף להבנת הפירוש, ובעניננו: מה מובן כאן טוב יותר באמצעות המידע שמאמר זה נאמר על־ידי רבי עקיבא?
ב) מדוע מאריך רש"י בלשונו ואומר "בא רבי עקיבא ולמד" – רש"י צריך היה לומר בקצרה, כדרכו במקומות אחרים "אמר רבי עקיבא"?
המקור לדברי רבי עקיבא הוא ב"ספרי"8 ובגמרא9, וגם שם מופיע ביטוי מיוחד "קפץ רבי עקיבא". אך שם מובן הדבר, משום שהמאמר מופיע בתוך דין־ודברים: בתחילה נשאלה השאלה "לפני חכמים בכרם ביבנה10... נענה רבי טרפון...", ורבי יוסי הגלילי שאל שאלה אשר רבי טרפון לא יכול היה להשיב עליה11, ואז נכנס אחר לתוך הדיון – "קפץ רבי עקיבא .. אמר...". אך מדוע מתאים בפירוש רש"י כאן הביטוי בא רבי עקיבא", כאשר הדיון כולו איננו מוזכר?
ג) כדי להבין שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אין צורך בתוספת "לך יהיה" – "הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת". הרי הלכה זו נלמדת מן הפסוק, שבפרשת ראה12, "שנה בשנה", ששם מפרש רש"י "למד שנאכל (בכור) לשני ימים ולילה אחד"13.
הערות
- 9. זבחים נז, א.
- 8.
- 10. כ"ה בזבחים שם. וי"ג כן גם בספרי (ראה ספרי מהדורת האראוויץ).
- 11. ו"נסתלק (נשתתק) ר' טרפון" (זבחים שם. ועד"ז בספרי (ראה מהדורא הנ"ל)).
- 12. טו, כ.
- 13. במפרשים (רא"ם, גו"א ועוד) הקשו ל"ל ב' לימודים (ולהעיר שבספרי כאן (וכן בבכורות כז, ב) הם ב' דיעות, נלמד מכתוב דידן, או מהכתוב "שנה בשנה"*). אבל ע"ד הפשט י"ל שאין זו קושיא (כ"כ), כי כו"כ מצות ודינים נשנו במשנה תורה. והקושיא שבפנים היא – מנ"ל לרש"י (ע"ד פשש"מ) לדרוש התיבות "לך יהי'" לריבוי, והלימוד ("שלא תאמר כחזה ושוק של תודה") לשלול הספק בקרא ילמוד מן הכתוב "שנה בשנה". וראה לקמן בפנים סעיף ו.
- . בגו"א (וראה נחלת יעקב) תי' דב' הפירושי רש"י הם לב' הדיעות. אבל כמדובר כמ"פ (וראה הנעתק בלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 423 הערה 13), אין לומר שרש"י מפרש במקום א' כדיעה א' ובמ"א כדיעה הפכית, שהרי מפרש פשש"מ, ואא"פ שפשוטו של מקרא אחד – יסתור פשוטו דמקרא שני!
בכורות כ״ז ב - הטקסט מספריא
וְכִי הַזָּאָה יֵשׁ לָנוּ? אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא: לָא לֵיחוּשׁ לֵיהּ לְסָבָא. אַדְּהָכִי אֲתָא רַב עַמְרָם, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב: טְמֵא מֵת טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ.
וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ, דְּאָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: טְמֵא שֶׁרֶץ טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.
בְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְּשָׁנָה כּוּ׳. מִדְּקָאָמַר ״נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ״, לְמֵימְרָא דִּלְשָׁנָה דִּידֵיהּ מָנֵינַן. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר קְרָא: ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה״, אֵיזוֹהִי שָׁנָה שֶׁנִּכְנֶסֶת בַּחֲבֶרְתָּהּ? הֱוֵי אוֹמֵר: שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר.
דְּבֵי רַב תָּנָא: ״שָׁנָה בְּשָׁנָה״ — יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה זוֹ, וְיוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה זוֹ, לִימֵּד עַל הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
דְּבֵי רַב, מְנָא לְהוּ? יָלְפִי מִקֳּדָשִׁים, וְקָדָשִׁים גּוּפַיְיהוּ מְנָלַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא ״כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ״ — שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שָׁנָה שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם.
וְרַב, נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין״ — הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים: מָה לְהַלָּן שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף כָּאן שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
But do we have sprinkling of the ashes of the red heifer? Since without such sprinkling one remains impure after contact with a corpse, how does it help to immerse in a ritual bath? Rami bar Ḥama said to him: Shouldn’t Rav Naḥman be concerned for the opinion of the old man, i.e., Rav Amram? Wouldn’t it be better to wait until he returns before answering? Meanwhile, Rav Amram came back. He said to them that this is what Rav says: One who became impure with impurity imparted by a corpse may immerse and partake of teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael.
The Gemara comments: But the halakha is not in accordance with his opinion. Mar Zutra said in the name of Rav Sheshet: One who became impure through contact with the carcass of a creeping animal may immerse in a ritual bath and partake of teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael. But the halakha is not in accordance with his opinion.
§ The mishna teaches: The firstborn animal is eaten year by year, i.e., within its first year, whether it is blemished or unblemished. The Gemara comments: From the fact that the mishna says: If a blemish developed within its first year, rather than within the first year, that is to say that we count according to its year, not by the calendar year. In other words, the year is calculated from the day of the animal’s birth. From where is this matter derived?
It is derived from a verse, as Rav Yehuda says that Rav says that the verse states: “You shall eat it before the Lord your God, year by year [shana beshana] in the place that the Lord shall choose, you and your household” (Deuteronomy 15:20). The phrase “shana beshana,” which can also be translated as: A year in a year, indicates that the verse is referring to one year that enters another year. Which type of year enters another year? You must say that this is speaking of the year of the firstborn animal, which enters the following calendar year, since if the animal is born in the middle of the year, its first year includes part of the subsequent calendar year.
The school of Rav taught that there is a different halakha derived from the phrase “year by year.” This phrase indicates that it may be eaten on one day of this year and one day of that next year. The verse thereby taught with regard to an unblemished firstborn animal, which is sacrificed in the Temple, that it is eaten for two days and one night, like a peace offering.
The Gemara asks: From where does the school of Rav derive the halakha that a firstborn must be eaten within its own year and that its year is not calculated according to the calendar year? They derive it from the halakha of other sacrificial animals, whose age is counted from their birth rather than by the calendar year. And with regard to the other sacrificial animals themselves, from where do we derive that their age is counted from their birth? Rav Aḥa bar Yaakov says that the verse states: “And when the days of her purification are fulfilled, for a son or for a daughter, she shall bring a lamb in its first year for a burnt offering, and a pigeon or a dove for a sin offering, to the door of the Tent of Meeting, to the priest” (Leviticus 12:6). This description of the lamb is referring to its own year, and not a year of the counting of the world.
The Gemara asks: And Rav, from where does he derive that a firstborn is eaten for two days and one night? The Gemara answers: He derives it from a verse in which Moses spoke to Aaron and his sons with regard to eating the firstborn: “And their flesh shall be yours, as the breast of waving and as the right thigh, it shall be yours” (Numbers 18:18). The verse thereby juxtaposed the halakha of the firstborn with the breast and thigh of a peace offering. Just as there, it may be eaten for two days and one night, as stated explicitly in a verse (see Leviticus 7:16), so too here, a firstborn may be eaten for two days and one night.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א מאותו ספר שם נז, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל זבחים נז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר בכורות כז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה כ בכורות כז, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמב (ט) בכורות כז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח בכורות כז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה בכורות כז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקו דיני לישה ביום טוב בכורות כז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פח בעל קרי מותר בקריאת שמע בכורות כז, א