135

ד) בדרך הפשט – מדוע הכרחי לומר ש"לך יהיה" היא תוספת – "הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת"?

ג. המילים "כחזה התנופה וכשוק הימין" מלמדות שתי הלכות

ההסבר לכל זה הוא:

קשה לרש"י כפילות הלשון בפסוקנו¹⁴. שהרי, לכאורה, לאחר שנאמר "ובשרם יהיה לך" – שבשר הבכור שייך לכהן – מה מוסיפות המילים "כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה"? לפיכך מסביר רש"י, שמילים אלו באות כדי ללמד הלכה, לגבי האופן של אכילת "בשרם".

אם נאמר שמילים אלו מציינות רק את זמן האכילה – "לשני ימים ולילה אחד" כחזה ושוק של שלמים – הרי אין מובן: מדוע צריכה התורה לרמוז זאת, ולקבוע את ההלכה באמצעות השוואה לקרבן אחר, על־ידי המילים "כחזה התנופה וכשוק הימין", ובמיוחד שאז לא כל־כך ברור אם הכוונה היא "של שלמים שנאכלים .. לשני ימים ולילה אחד" או "של תודה¹⁵ שאינו נאכל אלא ליום ולילה", ויש צורך להוסיף ולהסיק "לך יהיה – הוי' אחרת".

התורה היתה צריכה לומר באופן ברור ובקצרה – "ביום הקריבו יאכל וממחרת"¹⁶:

מכך מסיק רש"י, שמהמילים "כחזה התנופה וכשוק הימין" יש ללמוד לא רק הלכה אחת, אלא יותר מכך – שתי הלכות: שנאכלים (א) לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם. (ב) לשני ימים ולילה אחד".

ד. "לך יהיה" מבהיר את זמן אכילת הבכור

לפי זה מובן מדוע לומד רש"י את הענין "שלא תאמר כחזה ושוק של תודה" דוקא מן המילים "לך יהיה" ואינו מסתמך רק על הפסוק שבפרשת ראה "שנה בשנה":

אם נאמר שבפסוקנו אין נלמד זמן אכילת הבכור, יוצא, שבמילים "כחזה התנופה וכשוק הימין" נלמדת הלכה אחת בלבד – "נאכל לכהנים ולנשיהם