136

ולבניהם ולעבדיהם".

ושוב קשה, כדלעיל; מדוע מציינת התורה דין זה ברמז – "כחזה התנופה וכשוק הימין" ולא בפירוש. ובמיוחד כאשר לפני כן, בענין "תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל" נאמר במפורש¹⁷ "לך נתתים ולבניך ולבנותיך", ובמילא ניתן היה להבין שהכוונה היא גם לנשיהם ולעבדיהם¹⁸?

לפיכך מסביר רש"י, שהמילים "לך יהיה" באות להבהיר את ההלכה של "שני ימים ולילה אחד", וממילא, במילים "כחזה התנופה וכשוק הימין"¹⁹ מלמדת התורה שתי הלכות²⁰, הן שהבכור נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם, והן שהבכור נאכל "לשני ימים ולילה אחד".

אך עדיין אין מובן, כדלעיל, מדוע מסיים רש"י את דבריו בפרט אחד בלבד – "אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד"?

ה. שני פירושי רש"י – המשך אחד

ההסבר לכך הוא:

שני פירושי רש"י הללו, על "כחזה התנופה וכשוק הימין" ועל "לך יהיה", אינם שני פירושים נפרדים זה מזה, אלא הם מהווים המשך אחד²¹: רש"י מסיק את הנלמד לגבי שלמים, והסיום של לימוד זה הוא במילים "אף הבכור"²².

– כדיני החזה והשוק של השלמים כך הם דיני הבכור.

ולאחר מכן מתחיל רש"י ואומר ענין נוסף: לגבי ההלכה הנ"ל "נאכל לשני ימים ולילה אחד", יש המשך ופירוש²³ – "לך יהיה בא רבי עקיבא ולמד...".

בפרט זה אין די במה שנלמד מן המילים "כחזה התנופה וכשוק הימין (של שלמים)", כי ניתן לחשוב שהכוונה היא "כחזה וכשוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה" – אלא יש צורך במילים "לך יהיה", "הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת".

לפי זה ניתן להבין מדוע מדייק רש"י ואומר "בא רבי עקיבא ולמד": הוא רוצה להדגיש בכך שפירוש זה איננו