137
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
התחלת הענין – שאז אין מתאים הביטוי "בא רבי עקיבא" – אלא שזהו המשך הפירוש בקשר למילים הקודמות "לשני ימים ולילה אחד".
רש"י מתרץ24 את השאלה על "לשני ימים ולילה אחד" – מדוע משווים את הבכור לשלמים ולא לתודה – ואומר: "בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת...".
ו. רבי עקיבא – הכפילות אינו להדגשה בלבד
לאחר כל האמור לעיל עשוי תלמיד ממולח לשאול, שלשון הפסוק אינו לגמרי ברורה:
כיון שהתורה חוזרת על אותו ביטוי "יהיה לך .. לך יהיה", סביר לומר, שמדובר כאן על אותו ענין, כדי להדגישו25.
בדומה לתחילת פרשת שלח26, כאשר נאמר "איש אחד איש אחד למטה", וכן נאמר לגבי קרבנות הנשיאים27 "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום", ורש"י אינו מפרש שם את כפילות הלשון, כי בדרך הפשט הכפילות היא כדי לחזק ולהדגיש את הענין.
ואילו לפי ההסבר שלעיל יוצא, שהחלק הראשון של הפסוק – "ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין" איננו פרט מסויים, אלא ענין כללי, השוואה כללית לחזה ולשוק של השלמים ביותר מפרט אחד: נאכל לכהנים לנשיהם וכו', נאכל לשני ימים וכו'. בעוד אשר המילים "לך יהיה" שבסוף הפסוק באות להוסיף פרט אחד לגבי זמן אכילת הבכור?
לפיכך מדגיש רש"י, שמאמר זה נאמר על־ידי רבי עקיבא, ההולך בשיטתו, שאינו סובר ש"דברה תורה בלשון בני אדם"28, וכפילות לשון בתורה אינה באה לשם חיזוק וכדומה, אלא כדי להרבות ענין נוסף – "לשונות ריבויין הן"29. ולפיכך הוא מסביר גם בעניננו30. "שלך יהיה" הוא ריבוי – "הוסיף לך הכתוב הוי' אחרת".
הערות
- 24. כדרכו בפירושו על התורה (ועל הש"ס) – ששולל הקושיות מבלי להביאם (דלא כסגנון התוס' – "וא"ת כו' וי"ל") מלבד במקומות ספורים מפני טעם מיוחד שבכאו"א מהם. ולדוגמא לעיל (יח, ו): לכם כו' יכול כו' ת"ל – כי פשש"מ של "לכם" מכריח הפי' "הדיוט".
- 25. בסגנון חז"ל (יומא נא, ב. וש"נ) שנה הכתוב עליו לעכב.
- 26. יג, ב.
- 27. נשא ז, יא.
- 28. תוד"ה רבי יונתן (הא') סוטה כד, ב. וש"נ. וראה הנסמן בהערה הבאה. אנציקלופדי' תלמודית ע' דברה תורה כלשון בני אדם, וש"נ. הדרן (הא') לפסחים שנדפס בהגש"פ (קה"ת, תשל"ט) ע' תקכא.
- 29. ירושלמי שבת פי"ט ה"ב. יבמות פ"ח ה"א. ריש נדרים. סוטה פ"ז ה"ה (וראה פני משה שם. ושם, דכן צריך לגרוס בתוד"ה טורטני סוטה לד, א).
- 30. לדעת כמה ראשונים גם הסוברים דברה תורה כלשון בנ"א ואין דורשין הכפילות היינו דוקא כאשר הדרשה היא נגד משמעות הכתוב (ראה אנציקלופדי' שם ע' פ־פא, וש"נ), ועפ"ז בנדו"ד לכו"ע דרשינן "לך יהי'" (וראה לקמן הערה 37). אבל לדעת רש"י* (נדרים ג, א. וראה ר"ן שם ד"ה הניחא), למ"ד זה – בכ"מ לא דרשינן.
סוטה כ״ד ב - הטקסט מספריא
שַׁעֲמוּם. וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, הַאי ״תַּחַת אִישָׁהּ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַקִּישׁ אִישׁ לְאִשָּׁה וְאִשָּׁה לְאִישׁ.
אֶלָּא, טַעְמָא דִּכְתִיבִי הָנֵי קְרָאֵי, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא אֲרוּסָה שָׁתְיָא? וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא מִדָּרוֹמָא, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: ״מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ״, מִשֶּׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בַּעַל לַבּוֹעֵל, וְלֹא שֶׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בּוֹעֵל לַבַּעַל.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ אָרוּס בְּבֵית אָבִיהָ.
דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי שׁוֹמֶרֶת יָבָם — כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ יָבָם בְּבֵית חָמִיהָ. הָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם קָרֵית לַהּ? אִשְׁתּוֹ מְעַלַּיְיתָא הִיא, דְּהָאָמַר רַב: קָנָה לַכֹּל!
כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה.
אִי הָכִי, לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹנָתָן? אָמַר לָךְ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹנָתָן. מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטַהּ — מִכְּלַל דְּאִשְׁתּוֹ מְעַלַּיְיתָא הִיא.
a mentally ill person [shiamum], whom the court warns on behalf of the husband. The Gemara asks: And according to Rabbi Yoshiya, what does he do with this term “while under her husband”? The Gemara answers: Rabbi Yoshiya requires it in order to compare a man to a woman and a woman to a man, as explained later (27a).
The Gemara asks: But according to both opinions, the reason for the exclusion of a betrothed woman is that these verses are written; if it were not so, I would say that a betrothed woman drinks. But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came and brought the following baraita with him: The verse states: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). This indicates that the halakhot of a sota apply only when sexual intercourse with the husband preceded sexual intercourse with the paramour, and not in a case when sexual intercourse with the paramour preceded intercourse with the husband. In the case of a betrothed woman who committed adultery, intercourse with the paramour preceded intercourse with the betrothed, and this verse excludes her from drinking the bitter water of the sota.
Rami bar Ḥama said: You find the necessity for an additional exclusion in a case where her betrothed engaged in sexual intercourse with her in her father’s house, i.e., before they were married, and before the sexual intercourse with the paramour.
The Gemara questions this explanation: In the corresponding situation with regard to a widow awaiting her yavam, whom Rabbi Yonatan excludes from the sota ritual due to the exclusion from the phrase “while under your husband,” is the necessity for this exclusion due to a case where the yavam engaged in sexual intercourse with her in her father-in-law’s house before the levirate marriage took place? But do you call that woman a widow awaiting her yavam? She is his full-fledged wife, as didn’t Rav say: If a widow awaiting her yavam engaged in sexual intercourse with her yavam, even without the intention of implementing a levirate marriage, he has acquired her as his wife with respect to all aspects of marriage, including the halakhot of a sota.
The Gemara answers: Rabbi Yonatan’s opinion is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel says: A yavam who engages in sexual intercourse with his yevama without intending to consummate the levirate marriage does not acquire her as his wife except with regard to those matters that are stated in the passage in the Torah that deals with levirate marriage, i.e., that he inherits his brother’s estate, and he can free the widow with a bill of divorce without ḥalitza (see Yevamot 56a). He is not considered fully married to the woman, and, according to Rabbi Yonatan, the halakhot of a sota do not apply to her.
The Gemara asks: If so, let us say that Rav stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, and Shmuel stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan. The Gemara rejects this interpretation: Rav could have said to you: I state my opinion even according to the opinion of Rabbi Yonatan. Since it was necessary for the verse to exclude a yevama who engaged in sexual intercourse with her yavam from the sota ritual, by inference one may derive that she is his full-fledged wife with regard to all other matters.
תלמוד ירושלמי שבת י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: עוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי מִילָה מוֹלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. אֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלֻק לְכַתְּחִילָּה אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא אֲפִילוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת:
הלכה: הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת רִיבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת כְּפוּלוֹת הֵן. הַתּוֹרָה דִבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גֻנֹּב גֻּנַּבְתָּ. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. רַב אָמַר. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. הִמּל יִמּוֹל. מִיכָּן לְיִשְׁרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר. כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בָךְ.
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי. וְכוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמִּילָה צְרִיכָה כַוָונָה. יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.
הַמָּשׁוּךְ לֹא יִמּוֹל. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִיבָא וְכוּלָּן מָלוּ וָחַיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. וְהַמָּשׁוּךְ וְשֶׁנּוֹלָד מָהוּל וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵיר כְּשֶׁהוּא מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל הַנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שֶׁנִּתְגַּיֵיר מָהוּל. שֶׁבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וָמַר. מִן דְתַנִּינָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי אָדָא בַּר אַהֲבָה אִיתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר. כּוּ מִימַסְמֵיס בֵּיהּ מִית. רִבִּי אַבִּין אָמַר. נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וְנִתְעַנֶּה עָלָיו וּמֵת. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מָרִין. כְּרוּת שָׁפָכָה נַעֲשֶׂה וְנִתְעַנֶּה וּמֵת.
רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרָיָיה בָעֵי. נִתְעָרְבוּ מִלְּמַטָּן מָהוּ לַחֲזוֹר וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת א נדרים ג, ב
- מבית הגנזים חיזוק הדת שלושה מכתבים אל הגאון מהר"י אסאד סוטה כד, ב
- תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב סוטה כד, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר שם נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה א מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א יומא נא, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג יומא נא, א
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות יומא נא, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח יומא נא, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט יומא נא, ריש ע"ב