אגרת א
אגרת א
[תקמ"א]
ראה 98 ראינו את עני מקצת בני עמנו הממונים 99 על קופת אה"ק 100 , ואין עני אלא מן הדעת 101 , שמחמת חסרון הידיעה הם מתחסדים וחפצים להרבות במצות ולעשות גמ"ח ממעות 102 אה"ק. והיא מצוה הבאה בעבירה, כי הוא איסור גמור, ועון פלילי 103 הוא עפ"י דין תוה"ק, כמבואר בדברי רז"ל 104 , אפילו להלוות בשכר אסור 105 וכל שכן בחנם, אפילו לבטוח גדול, הן לאחרים הן להגבאים לעצמן 106 , אפילו למצוה 107 רבה 108 , כי המעות הן כבר של חכמי אה"ק 109 , וכל היכי דקיימו ברשותא דמרייהו קיימי 110 , ואסור להוציאם שלא מדעתם.
ולפי שראינו 111 גודל המכשלה שיצא מהעם המתחסדים האלו, שהן גרמא בנזקין 112 שבאו מקצת מעות לאיבוד 113 לגמרי בשנה זו 114 , וגם על המותר 115 עברו בבל תאחר 116 , שעי"ז נתאחרו השלוחים 117 להוליך המעות, להחיות נפשות 118 ולקיים באה"ק 119 , אשר עיניהם כלות אליהם כל היום 120 וכל הלילה 121 , (ו)נכנסנו לפנים מגדרינו, כי במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב 122 , וגזרנו בגזירת עירין 123 בגזירת נח"ש 124 לעשות סיג לדברי תורה 125 , שמכאן והלאה לא ירים איש את ידו 126 להלוות מקופת אה"ק 127 אפילו פרוטה אחת, הן לעצמו הן לאחרים. והעובר על דברינו אלה יחולו עליו כל האלות שבתורת כהנים ובמשנה תורה 128 וכל הארורין שבתנ"ך 129 , ולטרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא 130 , ומי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו 131 של מקום ב"ה אשר שם בפי 132 חז"ל. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן 133 , ויזכה לעלות בקרוב לנוה שאנן 134 .
ועוד ראינו לגזור גזירה שוה לכל נפש 135 מן המתנדבים בעם 136 ליתן דבר קצוב מדי שבוע בשבוע לקופת אה"ק, שיהיו זהירין וזריזין לפני כל רגל ורגל 137 מכל רגלים לסלק כל מה שמגיע מהם עד רגל ההוא, מהטעם ההוא הידוע ע"פ חז"ל דין תוה"ק 138 . ומובטחים אנחנו באנ"ש שיקיימו בעצמם אשרי הדור 139 כו', ולא יסורו מדברינו אלה 140 , שהם לכבודו של הקב"ה, אשר רצוננו 141 לעשות רצון איש ואיש 142 , רצון יראיו 143 אשר באה"ק תובב"א, המעתירים אלי' בעד שלומנו בגוף ונפש.
נאום ישראל במהו ' פרץ 144 זלה"ה
ונאום ישכר בער במהו ' שלמה 145 סג " ל זצלה " ה מליבאוויטש
ונאום שניאור זלמן 146 במוהר"ר ברוך נ"י
הערות
- 98. נדפסה (בהשמטות) ב"ירושלים" (לונץ) כ"ט ע' 188. מאה שערים סי' טו. גנזי נסתרות סי' לא וסי' ס. אגרות בעה"ת סי' ה. קובץ יגדיל תורה (נ. י.) חוב' כב סי' קא. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת א. ומועתקת בכמה כת"י (488 שג, ב. 582 מד, ב. 1007 רסו, א. 1300 טו, ב. ובכת"י ירושלים 3547 קיח, ב). לביאור חלק ההלכה – ראה גם "שו"ת הרב" סי' פד. את תאריך החרם יש לקבוע לשנת תקמ"א, כי במכתב רבותינו שבא"י מד' אדר תקמ"ב (נספח 1), הם מזכירים את האיסור הזה של שלשת הרבנים: "באנו בגזרת וכו' בכל תוקף ועוז, על מה שגזרו החכמים השלמים ה"ה הרבנים הנ"ל, שכל הכסף הנגבה יהא מונח במזומן, ולא לשנות להוציאו לשום דבר, אף של מצוה". בגנזי נסתרות שם נתפרש שנכתבה בכ"ז תמוז תקמ"ז, ואוצ"ל: כ"ז תמוז תקמ"א.
- 99. הממונים: הכוונה היא לגבאי מעות ארה"ק שבכל עיר, אשר בעת שמגיע השד"ר לעירם, אין בידם המעות שנגבו. וכמבואר באגרת הנ"ל של רבותינו שבארה"ק: "והנה שמענו מגודל הגלגול והלחץ אשר הי' לאהובינו ידי נפשנו ציר נאמן לשולחיו ה"ה הרבני המופלג מו"ה יעקב סמוליינער נ"י בנידון גביית הכסף המתוכן, באנו בגזרת וכו'".
- 100. קופת אה " ק : נ"א: מעות אה"ק תובב"א.
- 101. אין עני . . הדעת : נדרים מא, א. [אין עני אלא בדיעה].
- 102. ממעות : נ"א: במעות.
- 103. ועון פלילי: ע"פ איוב לא, כח.
- 104. בדברי רז " ל : ראה ערכין ו, א: ת"ר סלע זו לצדקה ... משבאת ליד גבאי אסור לשנותה (לצרכיו ולאח"ז ישלם – רש"י). טוש"ע יו"ד רס"י רנט.
- 105. אסור : נ"א ליתא.
- 106. הן להגבאים לעצמן: ראה שוע"ר הל' הלואה סי"ח.
- 107. אפילו למצוה: כ"ה לכמה דיעות בסוגיא שם ו, ב. ואף שהש"ך שם סק"א מסיים, דהעיקר הוא כהמתירין, מכל מקום הכא שאני, כי המעות הן כבר של חכמי ארה"ק, וכדלקמן.
- 108. רבה : נ"א ליתא.
- 109. כי המעות הן כבר של חכמי אה"ק: וכמבואר ברמ"א סי' רנו ס"ד (אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לת"ת). ט"ז שם ס"ק ד, וש"ך שם ס"ק י (מיד זכו בה אותם עניים). וכ"ה לקמן אגרת כה (מאחר שכבר הופרשו המעות לשם ארץ ישראל זכו בהם אחינו שבא"י וכאלו כבר בא לידם).
- 110. ברשותא דמרייהו קיימי: ע"פ ב"ב פח, א.
- 111. ולפי שראינו: בחלק הראשון של האגרת מבארים את האיסור שבהלוואה ממעות ארה"ק, שבזה דן רבינו גם לקמן אגרות טז (מלפני שנת תק"נ). כה (משנת תקנ"ב) ל (לערך משנת תקנ"ב). ובחלק השני גוזרים בחרם את ההלוואה ממעות ארה"ק, שבזה דן רבינו גם לקמן אגרות ז (לערך שנת תקמ"ה. העובר יקבל נזיפה ויתירו לו). טז (מלפני שנת תק"נ. העובר יבקש מחילה על שעבר על החרם). כה (משנת תקנ"ב. העובר ישב על הארץ ויתירו לו). ל (לערך תקנ"ב. העובר יאסוף עשרה ויתירו לו). לב. והטעם שלא הסתפקו באיסור מדינא בלבד, ראה לקמן אגרת ל "ואם יש איזה משמעות לאיזה קורא באחד מספרי הקיצורים להיפוך, הוא מחמת חסרון הידיעה והבנה", והיינו מ"ש בפתחי תשובה סי' רנט ס"ק ד שנהגו להקל בזה. ולכן הוזקקו לגזור הדבר בחרם.
- 112. גרמא בנזקין: ע"פ ב"ב כב, ב.
- 113. לאיבוד לגמרי : שהלווהו לאחד, ולא הי' בידו להחזיר.
- 114. בשנה זו : נ"א ליתא.
- 115. על המותר: מעות אלו שהחזיר הלוה, לא החזירו בזמן, כאשר הגיע השד"ר לגבות המעות מגבאי העיר.
- 116. בבל תאחר: ע"פ נדרים ג, ב.
- 117. נתאחרו השלוחים להוליך המעות : ראה אגרת הרמ"מ האחרונה (יסוד המעלה ח"ב אגרת מא: "וכל זה גרם מה שאהובנו מ' יעקב סמאליינר מתאחר בצרור כספם"). ולקמן אגרות נג. נה.
- 118. להחיות נפשות: ע"פ יחזקאל יג, יט.
- 119. להחיות . . כבוד לרב : נ"א ליתא.
- 120. עיניהם כלות אליהם כל היום: ע"פ תבוא כח, לב.
- 121. כל היום וכל הלילה: ע"פ ישעי' סב, ו.
- 122. במקום . . כבוד לרב : ברכות יט, ב (ומה"ט לא חיכו לאישור הגזרה ע"י רבותינו שבאה"ק. ובשנה שלאח"ז אישרוה (נספח 1).
- 123. בגזירת עירין: ע"פ דניאל ד, יד.
- 124. נח " ש : נידוי חרם שמתא, נ"א: בגזירות וחרמין.
- 125. לעשות סיג לדברי תורה: ע"פ אבות א, א.
- 126. לא ירים איש את ידו: ע"פ מקץ מא, מד.
- 127. קופת אה " ק : נ"א: מעות אה"ק.
- 128. האלות שבתורת כהנים ובמשנה תורה: שבפרשת בחקותי ובפרשת תבוא.
- 129. שבתנ " ך : נ"א: שבתורה.
- 130. חויא דרבנן דלית ליה אסותא: שבת קי, א.
- 131. ומי שפרע . . בדבורו : ע"פ ב"מ מד, א.
- 132. שם בפי: ע"פ ש"ב יד, יט.
- 133. ושומע . . ושאנן: ע"פ משלי א, לג.
- 134. לנוה שאנן: ע"פ ישעי' לג, כ.
- 135. ועוד ראינו . . תוה " ק : נ"א ליתא. וראה גם לקמן אגרת ב.
- 136. המתנדבים בעם: ע"פ שופטים ה, ט.
- 137. לפני כל רגל ורגל: התקנה לסלק המעות לגזבר לפני כל רגל ורגל, נשנית גם לקמן אגרות ב. ג. ואח"כ התקין רבינו לסלק המעות לגזבר כל שבוע, כדלקמן אגרת כט, ובהנסמן בהערות שם.
- 138. ע " פ חז " ל דין תוה " ק : ראה ערכין שם: צדקה הרי היא בבל תאחר. וראה ר"ה ד, א.
- 139. אשרי הדור : שהגדולים נשמעים לקטנים (ר"ה כה, ב).
- 140. יסורו מדברינו אלה: ע"פ תבוא כח, יד.
- 141. רצוננו : נ"א: רצונו.
- 142. רצון איש ואיש : ע"פ אסתר א, ח (נ"א ליתא).
- 143. רצון יראיו: ע"פ תהלים קמה, ט.
- 144. ישראל במהו' פרץ: מפולוצק. ראה אודותיו יסוד המעלה ח"א ע' קל.
- 145. ישכר בער במהו' שלמה: מ"ץ ומ"מ בליובאוויטש. חתימתו על הסכם בהראדישץ ראה "מבית הגנזים" ע' שלח. וראה גם שם ע' קכז. תולדות חב"ד ברוסיא הצארית ע' כח. היכל הבעש"ט גליון כז ע' קמד. ונזכר גם לקמן אגרות יא. לד.
- 146. נאום ישראל . . ישכר בער . . שניאור זלמן: איחוד זה שבינם, הי' גם ע"מ לנהל את עדת החסידים ברוסיא, כנזכר באגרת הנ"ל של רבותינו שבאה"ק (נספח 1): "והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה וביראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב החסיד המפורסם בתורה וביראה איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקער ה' ישמרהו, וכבוד הרב מו"ה ישכר בער סג"ל מ"מ דק"ק לובאוויטש, וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה ביד טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת".
נדרים ג׳ ב - הטקסט מספריא
שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת.
וּלְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְ״נָזִיר לְהַזִּיר״ דָּרֵישׁ לַעֲשׂוֹת יְדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת מְנָא לֵיהּ? הָנִיחָא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר אֵין נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת. אֶלָּא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת, מְנָא לֵיהּ?
נֵימָא קְרָא ״לִיזּוֹר״, מַאי ״לְהַזִּיר״ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: אִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְיָדוֹת מִן ״לִנְדֹּר נֶדֶר״, וְאִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ, מִן ״כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״.
אָמַר מָר: וּמָה נְדָרִים עוֹבֵר בְּ״בַל יַחֵל״, וּ״בַל תְּאַחֵר״. בִּשְׁלָמָא ״בַּל יַחֵל״ דִּנְדָרִים מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כְּגוֹן דְּאָמַר כִּכָּר זוֹ אוֹכַל וְלֹא אֲכָלָהּ — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ״.
אֶלָּא ״בַּל יַחֵל״ דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כֵּיוָן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ הָוֵה לֵיהּ נָזִיר. אֲכַל — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יֹאכַל״. שְׁתָה — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יִשְׁתֶּה״. אָמַר רָבָא: לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנַיִם.
״בַּל תְּאַחֵר״ דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כֵּיוָן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ הָוֵי לֵיהּ נָזִיר. אֲכַל — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יֹאכַל״? בְּאוֹמֵר ״לִכְשֶׁאֶרְצֶה אֱהֵא נָזִיר״. וְאִי אָמַר ״כְּשֶׁאֶרְצֶה״ לֵיכָּא ״בַּל תְּאַחֵר״!
אָמַר רָבָא: כְּגוֹן דְּאָמַר ״לֹא אִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁאֱהֵא נָזִיר״, דְּמִן הָהִיא שַׁעְתָּא הָוֵה לֵיהּ נָזִיר. מִידֵּי דְּהָוֵה הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״הֲרֵי זוֹ גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם מִיתָתִי״ — אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. אַלְמָא אָמְרִינַן כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא דִּילְמָא מָיֵית. הָכָא נָמֵי, לְאַלְתַּר הָוֵי נָזִיר. דְּאָמְרִינַן: דִּילְמָא הַשְׁתָּא מָיֵית.
that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship. Consequently, if one became a nazirite and then again declared: I am hereby a nazirite, then when his term of naziriteship is completed he must observe a second term of naziriteship.
The Gemara asks: And according to the one who says that the Torah spoke in the language of men and therefore nothing can be derived from the phrase “to utter a vow [lindor neder],” and he expounds the phrase “the vow of a nazirite to consecrate himself [nazir lehazir]” to render intimations of nazirite vows like nazirite vows, from where does he derive that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship? This works out well if he holds in accordance with the one who says that a term of naziriteship does not take effect upon a previously accepted term of naziriteship; however, if he holds in accordance with the one who says that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship, from where does he derive this halakha?
The Gemara answers: Let the verse say: To consecrate himself [lizor]. What is the reason the verse expressed this same idea with the word lehazir? Learn two halakhot from this: That intimations of nazirite vows are considered nazirite vows, and that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship.
The Gemara adds: In the West, Eretz Yisrael, they say: There is a tanna who derives intimations of vows from the phrase “to utter a vow [lindor neder],” as he holds that the Torah did not speak in the language of men. And conversely, there is a tanna who holds that the Torah spoke in the language of men, and therefore derives this halakha of intimations from the verse: “He shall do according to all that proceeds out of his mouth” (Numbers 30:3). The inclusive formulation of this verse comes to include intimations of vows.
§ The Master said in the baraita cited earlier: Just as with regard to vows, one who breaks his vow transgresses the prohibition: He shall not profane, and one who does not fulfill his vow in time transgresses the prohibition: You shall not delay, so too, the same is true with regard to nazirite vows. The Gemara asks: Granted, you can find a case where one transgresses the prohibition: He shall not profane, in the case of vows. For example, where one said: I will eat this loaf, and he does not eat it, he violates the prohibition: He shall not profane his word.
However, with regard to transgressing the prohibition: He shall not profane, in the case of nazirite vows, how can you find these circumstances? Once he said: I am hereby a nazirite, he is a nazirite as of that moment. If he then ate grapes, he is liable for violating the prohibition: He shall not eat (see Numbers 6:4), and if he drank wine, he is liable for violating the prohibition: He shall not drink (see Numbers 6:3). When would he ever become liable for violating the prohibition against profanation? Rava said: The prohibition against profanation serves to render him liable for violating two prohibitions. Consequently, if he eats grapes or drinks wine, he transgresses the relevant prohibition in addition to the prohibition against profanation.
The Gemara further asks: With regard to violating the prohibition: You shall not delay, in the case of nazirite vows, how can you find these circumstances? Once he said: I am hereby a nazirite, he is a nazirite as of that moment. If he then ate grapes, he is liable for violating the prohibition: He shall not eat. When would he ever become liable for violating the prohibition against delaying? The Gemara answers: It is when he specifically says: I will become a nazirite when I wish, in which case he does not become a nazirite immediately. The Gemara asks: But if he said: When I wish, there is no prohibition of: You shall not delay, as there is no particular time by which he must become a nazirite.
Rava said: It is, for example, when he said: I will not depart the world until I become a nazirite, as he is a nazirite from that time because he does not know when he will depart this world. This is just as it is in the case of a man who says to his wife: This is your bill of divorce that will take effect one hour before my death. If he is a priest and she is the daughter of a non-priest, she is prohibited from partaking of teruma immediately. Apparently, we say every moment that perhaps he is now dead and she is therefore already divorced. Here, too, with regard to naziriteship, he is a nazirite immediately, as we say that perhaps he is now about to die.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 56 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה ג נדרים ג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה יב ערכין ו, א
- לקוטי שיחות כרך א תשא שיחה א ב"מ מד, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תרומה שיחה א ב"מ מד, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך ו תרומה שיחה א ב"מ מד, ב
- תורת מנחם תשי"ז שיחת ש"פ פקודי, פרשת שקלים ב"מ מד, ב
- תורת שמואל תרמ"א ומעתה וכו' כל הנשמה ב"מ מד, א
- אגרות קודש כרך ח ב'שצז שבת קי, סע"ב
- אגרות קודש כרך כא ז'תתכו שבת קי, א
- לקוטי שיחות כרך ד תצא שיחה א שבת קי, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא שבת קי, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב שבת קי, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב שבת קי, ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשכ"ג שבת קי, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה שבת קי, א
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת לך לך ויאמר גו' לך לך שבת קי, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת טז מאותו ספר שבת קי, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יג שבת קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת שבת דף קי
- אגרות קודש כרך א קטז ב"ב כב, א
- אגרות קודש כרך יח ו'תרנח ב"ב כב, א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה ב ב"ב כב, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה א שם כב, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני ה'תשי"א ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ו ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם אב, ה'תשח"י ב"ב כב, א
- תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ט ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו ב"ב כב, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישלח, ח"י כסלו ה'תש"מ ב"ב כב, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ב"ב כב, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כב ב"ב כב, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ט מאותו ספר ב"ב כב, א
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תש"ל ב"ב כב, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב ב"ב כב, א
- אגרות קודש כרך א קלב ב"ב פח, א
- לקוטי שיחות כרך ל וירא שיחה ג ב"ב פח, א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א ב"ב פח, ב
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א ב"ב פח, ב

